שבות יעקב/ב/קלא
|
< הקודם · הבא > |
מתלמידי האלוף כהר"ר גרשון קאבלענץ וז"ל:
בית יעקב לכו ונלכה ע"ד אלמנה שהכניסה לבעלה שט"ח על בניה מבעלה הראשון בפרעון כתובתה ומתה אי בעלה יורשה הנה גלוי וידוע פלוגתא דרש"י ור"ת כמבואר בא"ה סימן נ"ב והובא בתוספות בכתובות דף מ"ז ע"א וכו' מבואר דדוקא באב שפסק ועודו בידו אמרינן דלא אקני אלא אדעתא שתהנה בתו אבל לא ביד אחרים והבו דלא לוסיף עלה גם אין לומר דמש"ה אינה יורשה משום דהוי ראוי ואין הבעל נוטל במלוה אשתו בראוי ובמוחזק זה לא עלתה על דעתי מעולם דמיירו מנדן ונצ"ב רק בנ"מ אבל בנכסי צ"ב פשיטא דנוטל ויורש המלוה דקיימא ברשותה לכל מילי והוי כדידה ממש וגם דאלת"ה נפל האי סוגיא דכתובת דף מ"ו בבורא ולא מצאנו ידינו ורגלינו בהאי ברייתא דכתב לה כסות ופירות דר"נ ס"ל דזכה בהם וכן לרש"י בנשואין אפילו רבנן מודו וכן האי ברייתא דאע"פ שכתובתה בבית אביה הבעל יורשה וכה"ג טובא דהא לא עדיף ממלוה בשטר וכ"כ כל הפוסקים דאפי' זקפו במלוה וכתב בשט"ח וכמ"ש בת"ה סימן שכ"א ש"מ דלא קאמרו רק בנ"מ דאינו יורש מלוה אשתו אבל נצ"ב מנדן הוי כדידיה ממש ויורש לעולם אפילו ראוי ומלוה כנלע"ד פשוט אך באשר שראיתי ומצאתי בשו"ת חות יאיר סימן קכ"ב דפסק בפשיטות דמכנסת לבעלה שט"ח אין הבעל יורשה דאין הבעל יורש במלוה אשתו ובראוי אפילו בנצ"ב יע"ש ואף שראיותיו הם כהררים התלוין בשערה מ"מ אמרתי אתאפק אשאל אל אצילי ארץ אדמ"ו אז אבינה אחריתם אך אחר שובי נחמתי לסדר קצת דבריו לפני אדמ"ו ופלפולא בעלמא כיד ה' הטובה עלי ומ"מ אשים לפי מחסום לבל אגע בראיותיו לסתור ולבנות מתוכן כי באשר צעיר אנכי לימים וגומ' ע"כ זחלתי ואירא והנה איתא בב"ב דף קכ"ה ע"ב אמר ר"פ הלכתא אין הבעל נוטל בראוי ואין הבכור נוטל פי שנים ובמלוה שעמו וכו' וכתבו התוספות שם וה"ה נמי דלא שקיל בעל במלוה אשתו אפילו במה שלותה אשתו מנכסי מלוג דהא נזק נמי הוי כנכסי מלוג וכו' ונקט בכור וכו' וא"כ משמע מדברי תוספות אלו דנקט אפילו נ"מ ולא כתב רבותא טפי דאפילו בצו"ב אינו נוטל אלא ודאי דבנצ"ב דקאי ברשותי' ממש נוטל במלוה דידה וכה"ג הוכיח הב"ח בסימן צ' בא"ה דנוטל ויורש הבעל בפקדון של אשתו דאל"כ למה לא נקטה רבותא טפי דאפילו בפקדון אינו נוטל וכ"ש במלוה א"ו דבפקדון נוטל ויורש יע"ש ואף די"ל דנקט מלו' איידי דנקט בבכור ושם צריך למתני מלוה משום מלוה שעמו אפ"ה הוכיח כן הב"ח וכ"ש כאן שכתבו תוספות אפילו בנכסי מלוג א"כ ש"מ דבנכסי צו"ב אין הדין כן וגם דמדמהו לנזק ונזק הוא נ"מ כמ"ש התוספות ויעויין בב"י סי' צ' בא"ה ועוד ראיה דכתבו התוספות ראיה ממה דאיתא שם דף קי"ג ע"א ושגוב הוליד את יאיר ש"מ דיאיר ירש את אבי אמו ולא שגוב דהוי ראוי ואין הבעל יורש בראוי ומזה למדו ג"כ התוספות בבכורות דאין הבעל יורש במלוה דהוי יורש יע"ש וא"כ הבו דלא לוסיף דאין ללמוד רק מנ"מ ולא צ"ב דהא ירושה נ"מ הוא וכן משמע בשו"ת רמ"א סימן ג' דמוכיח דמלוה הוא ראוי גרוע מן ירושה דאביה דאל"כ האיך הוכיחו דאין הבעל נוטל במלוה מן הא דיאיר דלמה מלוה עדיף ונוטל א"ו דמלוה גרוע ונלמד מכח כ"ש א"כ בנצ"ב הקושיא במקומה עומדת דאין לו ממי ללמוד דדוקא נ"מ דדומה לירושה משא"כ נצ"ב וכן משמע בתשובת רמ"א סימן ג' וכן משמעות הטור והש"ע והנ"ל ברור אך אינני כדאי לסמוך על דעתי הקלושה מפני קוצר המשיג ועומק המושג ובפרט כי הארי עומד לנגדי ע"כ בקשתי פרוסה מאת אדמ"ו להאיר עינינו בגמר דין כ"ד הצעיר שבתלמידים הקטן גרשון קאבלענץ מזי"א:
הנה שאלתו שאלת חכם תשוב' עושה כולה קבלתי הנה בודאי לענין נדונות חתנים בפלוגתא דרש"י ור"ת בזה בודאי שפתיו מרר מללו דדוקא בעדיין הנדוניא ביד אביה אמרינן כן דאין להוציא מידו משא"כ בנדוניא ביד אחרים ולא ניתנו ליד שליש ע"י אביה בהא ליכא מאן דפליג שהבעל מוציא מידו וזו א"צ לפנים כאשר פשוט וברור ממשמעות הפוסקים כמבואר בא"ה סימן נ"ב ובטור ובדברי האחרונים אך מה שמסתפק בגוף הדין מצד אחר ממה דאית' בב"ב דף קכ"ה ע"ב דאין הבעל נוטל בראוי במלוה שהכניסה לו כמבואר בא"ה סי' צ' וכתב מכ"ת לחלק דוקא בנ"מ אמרינן הכי משא"כ בנצ"ב והשיג על תשובת חות יאיר סי' קכ"ג ועיקר ראייתו מברייתא דכתובת מהא דכתב לה כסות ופירות ובאמת אי משום הא אין ראיה מוכרחת כלל דאע"ג דמלוה כל זמן שלא גבה מקרי ראוי משום דמלוה להוצא' ניתנו משא"כ בכותב לה כסות ופירות שהם דברים מוכנים ומסומנים לפנינו והמה מיוחדים לה לא מקרי ראוי אע"פ שעודם בבית אביה ומ"מ הדין דין אמת דכל הפוסקי' נקטו בדבריהם נכסי מלוג משמע דוקא נכסי מלוג שאין לבעל בחייה רקי, הפירות ואחריות הנכסים עליה לכך מלוה של נכסי מלוג מקרי ראוי משא"כ נצ"ב ונדוניא שהכניסה לו והוא שם לה בשיעבוד כתובתה ואם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו נמצא שהוא הבע"ח עצמו רק שיורש כח כתובתה כשמתה א"כ ודאי שגובה חובו מנצ"ב בכל ענין וכן משמ' מלשון ת"ה סי' ש"ן ומה שמביא שם בתשוב' חות יאיר סי' קכ"ב ממה שמצינו בלשון הש"ס והפוסקים לשון ירושה בבעל אף בנצ"ב וא"כ אינו יורש בראוי לא דק דודאי גוף נכסי צאן ברזל לא מתור' ירושה הם לבעל רק בעל לוקח ודאי הוי וכדמוכח להדיא בש"ס פר' החובל דף פ"ט אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנצ"ב וכאשר הוכחתי בספרי תור' השלמים שאלה ב' מגדולי פוסקים ראשוני' ואחרונים דבנצ"ב לכ"ע לוקח הוי וע"ש ומ"ש הפוסקי' לשון ירושה בנכסי צאן ברזל היינו כיון שנתן לה מתמורה דהיינו חוב כתובתה זה הוא שיורש הבעל שא"צ לשלם ליורשיה אבל גוף נצ"ב הן ראוי הן מוחזק הם שלו כי לוקח הוא ומש"ה חייב באחריותן אם פיחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו וא"כ אין שייך כאן ראוי כלל ומ"ש עוד בתשוב' חות יאיר שם ראיה משטח"ז. ג"כ שהכניסה לו דמקרי ראוי מזה אין ראיה כלל דשטח"ז ג"כ נכסי מלוג הם כשבא האשה לגבות שטרא דבכלל ירושה היא ואין נקראת כלל נצ"ב שהרי אינו מוסיף לה בכתובתה בשביל שטח"ז אפי' ש"פ אבל נצ"ב גופא ודאי אין שייך כלל ראוי שוב מצאתי און לדבריו מתשובת דרכי נועם חלק אבן העזר סימן ס' ובתשובת מהרי"ט צהלון סי' רמ"ט להדיא חילוק זה דבנכסי צאן ברזל לא הוי ראוי כלל ומ"מ נ"ל דדוקא אם קבל הבעל חוב בנדוניתו ממש לכתוב ולהוסיף בשבילו בכתובתה משא"כ הכניסה לו חוב והוא כותב בכתובת' או בתנאים אחרונים שאם תבא לידי גבוית כתובת' ועדיין לא יגבה החוב תקחם בפרעון כתובת' החוב זה נמצא שלא קבל על עצמו אחריות חוב זה הוי ראוי גמור כמו חוב של נכסי מלוג ואין הבעל יורש אותו כנ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |