שבות יעקב/ב/קיא
|
< הקודם · הבא > |
על דבר אחד שנכשל באיסור אשת איש וקבל על עצמו מכח תשובה דין ארבע מיתו' ב"ד להטביע עצמו בנהר שהוא חנק אי הוי כדין מאבד עצמו לדעת או נימא כיון דעושה משו' תשובה הוה ליה כדין מת על מטתו:
הנה לכאורה נראה דגם זה בכלל מאבד עצמו לדעת יחשב כי מוטב שיטלנו מי שנתנו ואל יחבל בעצמו כדאי' בפ"ק דע"ז גבי ר"ע והא דאמרינן בפ' הניזקין קפצו ונפלו לתוך הים היינו כמ"ש תוספת לפי שיראים היו מיסורים וכן האי קלסטרוני שקפץ לתוך האש היינו שהיה ירא מיסורין וכן אין להביא ראיה מהא דאיתא פ"ק דע"ז דף י"ח ע"ב גבי ברוריא איתתא דר"מ דחנקיה את עצמה לפי שפתתהו תלמיד אחד י"ל דבאמת שלא כהוגן עשתה גם בזה ומה"ט אפשר ערק ר"מ מפני כסופא גם אין להביא ראי' מהא דאי' שם דף י"ז הפורש ממינות מיית וכן גבי ר' אליעזר בן דורדיא שהניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצא נשמתו ויצאה בת קול ואמר ר' אליעזר בן דורדיא מזומן לחיי עולם הבא אי משום הא לא אריא דהתם לא איבד עצמו לדעת ממש רק מגודל הצער וחרטות חטאיו מת וכן פירש"י שם בפורש ממינות אם שבים ממהרים למו' מתוך צרה וכפיות יצרם וזו גזרת המלך עליהם למות עכ"ל אבל להמית עצמם ממש כנדון שלפנינו אפשר דהוי כמאבד עצמו לדעת אך יש להביא ראיה דכל כה"ג לא מקרי מאבד עצמו לדעת מהא דאיתא סוף קדושין דף פ"א ע"ב ר' חייא בר אשי הוי רגיל כל עידן דנפל על אפיה הוי אמר הרחמן יצילני מיצר הרע יומא חד שמעה דביתהו אמר מכדי הא כמה שנין דפריש לי' מנאי מ"ט קאמר הכי יומא חדא הוי קגריס בגינתא קשטא נפשה חלפה ותנייה קמיה א"ל מאן את א"ל אנא חרותא דהדר מיומא תבעה אמרה ליה אייתי ניהלי להך רומנא דריש צוציתא שוור אזל אייתה ניהלה כי אתא לביתו הוי כשגרא דביתהו תנור' סליק וקיתיב בגויה א"ל מאי האי א"ל הכי והכי הוי מעשה וכו' הרי להדיא דמשום תשובה מותר להביא על עצמו מיתה ממש ואל תשיבינו דא"כ למה אמרו המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו לכל דבר דלמ' עביד משום תשובה אי משום הא לא איריא דמן הסתם לא אמרינן שעשו משום תשובה אבל היכי דידעינן שעשה משום תשובה ודאי דאין בו משום איבוד עצמו לדעת ועי"ל דגם העוש' משום תשובה לקבל עליו דין מיתות ב"ד אע"פ שהוא זכור לטובה ותשובתו מקובלת מ"מ דינו כהרוגי ב"ד דג"כ אין מתאבלין עליו ואין מתעסקין עמו בכל דבר כמבואר בטי"ד סימן שמ"ה אכן לפי הטעם שכתב ם הרע"ב בפ' נגמר הדין אפשר לחלק מ"מ יהיה איך שיהיה מוכח מש"ס דקדושין דלעיל דלא הוי בכלל מאבד עצמו לדעת וכן מוכח בבראשית רבה פ' ס"ה בפ' תולדות גבי יקום איש צרידה שקיים בעצמו ארבע מיתות ב"ד ואמר עליו ר' יוסי איש צרידה בשעה קלה קדמני זה לגן עדן ואף שהיפה תואר כתב שם וז"ל נ"ל אף מי שחייב מיתה אינו רשאי להמית את עצמו דלא יצא מכלל ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ויניח הדבר ביד ה' וממה שאמרינן בפ' הנושא בהאי כובס שהפיל עצמו מן הגג ומדר' אליעזר בן דורדאי ששם פניו בין ברכיו עד שיצאה נשמתו דאי' בפ"ק דע"א וזכו לעה"ב אין ראיה כי אולי מרוב עגמות נפש על חטאתם לא דקדקו או לא ידעו בדין ובחרו מות מחיים וזכו לעה"ב מפני תוקף תשובתם שהם טועים בענין מיתתם עכ"ל אכן כל דבריו לא נ"ל דמ"ש בפשיטות דאף מי שחייב מיתה אינו רשאי להמית את עצמו זה ודאי אינו דבעשה כן משום תשובה ודאי לא יחשב בכלל מאבד עצמו לדעת כמו שמוכח להדיא מש"ס דקדושין מהא דר' חייא בר רב אשי וזה גם כן כוונת המדרש שם ומהאי דר' אלעזר בן דורדיא אין ראיה כמ"ש לעיל גם מהאי כובס אין ראיה דכיון דמשום צעריה דמצוה שציער שלא התעסק בקבורת של תלמידי חכמים כמו רבי לכך ג"כ לא נחשב בכלל מאבד עצמו לדעת ועוד דאף את"ל שאלו בא האי כובס לשאול בב"ד לא היה מורין לו כך מ"מ אחר מעשה שיצא בת קול וקמיה שמיא גליא דכוונתו היה לשמה חזינן דשפיר עביד ועיין בחידושי מהר"י טראני לכתובת שכתב דהאי כובס ג"כ עביד כן משום תשובה לקבל עליו דין שמים סקילה על שחילל שבת לפי שהשמש זרחה בשביל אשכבתיה דר' כדאיתא בירושלמי ע"ש דבריו באורך א"כ ג"כ מוכח דבשביל תשובה לא הוי בכלל איבוד עצמו לדעת ומזומן לחיי עה"ב כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כנ"ל הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |