שבות יעקב/א/קנח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה קנח
מעשה שהיה בא לפנינו אחר השריפה הגדולה פה קהלתינו שנת תמ"ט לפ"ק שנשרף כל הק"ק ובית אחד ניצל שהיה בה ג' בתים ובנינים זה על גבי זה וכראות העליון שהשריפה היה מצידי צדדים שיבר הגג מעליה כדי שלא ידלק הבית וניצל הבית ואחר כך תובע לתחתונים שיתנו גם המה לסיועת הגג אף שעל העליון לתקן הגג היינו היכא שמתקלקל מחמת עצמו משא"כ עכשיו שקלקל בידים כדי להצילו מהשריפה והצלתו היה הצלתם גם המה יתנו חלקם אי טענתו טענה או לא:
הנה נראה לכאורה דטענת העליון טענה היא ולא הוי כמבריח ארי מנכסי חבירו כדמסיק בש"ס בפ' הכונס דף נ"ח ע"א מבריח ארי מנכסי חבירו לית ליה פסידא האי אית ליה פסידא ואף לפי מה שפי' התוספת והרא"ש והמרדכי שם דמדעתו אע"ג דאית ליה פסידא הוי כמבריח ארי והכי קי"ל כמבואר בח"מ סי' קך"ט גבי פורע חובו של חבירו מ"מ הא מסיק שם התוספת והרא"ש והמרדכי וז"ל ונראה לר"י דמבריח ארי שאינו נוטל שכר היינו כשאין הדבר ברור שיבא לידי הפסד כגון שהארי רחוק אבל אם הדבר ברור וקרוב לודאי שיבא ההפסד אז ודאי נוטל שכרו וא"כ כאן בנדון דידן הוא ג"כ קרוב לודאי כיון שכל סביביו אכלה אש והגג של עצים דשכיח אש גבייהו כדאיתא בש"ס דף ס' ע"א והצלה זו הצל' מצויה שכן הדרך אצל כל שכיני השריפה לסלק הגגות כדי שלא יאחז האור בהם וגם אין מקום לומר ולפטור התחתונים כיון שהעליון היה צריך לעשות הצלה זו בשביל עצמו וא"כ התחתונים הוי כזה נהנה וזה לא חסר זה אינו דהא גדולה מזו פסק בתשובת מהרי"ק שורש ד' וז"ל לע"ד נראה שכל אותם הקהלות אשר ראוי לחשוב וקרוב לודאי הוא ח"ו שגם עליהם היה עובר כוס התרעלה אם לא היה הדבר מתוקן כפי האפשרי שהדי' נותן שישאו בעול גם הם מאחר שהצלתו היא הצלתם ג"כ ובהיפך להיפך ע"ש ואף שראיותיו של מהרי"ק שם אינם מוכרחים כל כך מ"מ מי יחלוק על מהרי"ק בלי ראיה ברורה והרמ"א פסק כוותיה בש"ע סי' קס"ג סעי' וי"ו בהג"ה אכן זה שהוא עומד עלי ככותל מה שפסק רמ"א בש"ע סי' רס"ד סעי' ד' בהג"ה דאם נראה לב"ד שלא הוצרך להרבות בהוצאת בשבילו דאפי' בשבילו לבדו היה צריך לכל ההוצאות אלו אינו חייב ליתן לו כלום דזה נהנה וזה אינו חסר לכן יש מי שפסק על מי שהציל ספריו וספרי חבירו אם לא הוצרך להרבות הוצאה בשביל חבירו אין חבירו חייב לשלם לו כלום ונ"ל דוקא שירד תחלה להציל שלו אלא שהציל ג"כ את של חבירו אבל אם ירד על דעת שניהם חייב ליתן לו מה שנהנה מאחר שהציל של חבירו עכ"ל וזהו לכאורה נגד האי דתשובת מהרי"ק שמבואר שאף שירדו תחלה הק"ק להציל את עצמן אפ"ה מחויב כל הקהלות אשר ראוים שגם עליהם יעבור כוס התרעלה ליתן לסיוע וא"כ יהיה דברי רמ"א עצמם סתורין דסתם לן הכא הכי והכא הכי גם בתשובת אמונת שמואל סי' ל"ו פסק להאי דרמ"א בסי' רס"ד בפשיטו' להלכ' וכדי שלא יהא דברי רמ"א עצמו סתורי' נ"ל לחלק דדוקא בדבר שנוגע לכלל הציבור ובני הק"ק וכה"ג בזה כ' מהרי"ק דכולם שהם בכלל הצלתם צריכין ליתן לסיועת השתדלות כדי שלא יהא כקדירא דבי שותפי ויבא לידי סכנת ציבור לכך צריכ' כולם ליתן לסיועת השתדלות משא"כ ביחיד המדיין עם יחיד כל שזה נהנה וזה לא חסר א"צ ליתן לסיוע כל שלא ירד על דעת שניהם לכתחלה ומצאתי און וראיה ברורה לזה מתשובת מהר"מ ב"ב דפוס פראג סי' ל"ט תוך התשובה כתב וז"ל וראיה מדאמר בפ"ב דב"ב כופין בני עיר זה את זה לעשות חומה וכו' אע"ג דאיכא התם מילי טובא דאע"ג דאי לאו איהו נמי היו מוציאין כל כך כמו עכשיו לא שייך כגון זה כופין על מדת סדום וטעמא רבה איכא שאם לא היינו כופין כל אחד היה אומר א"צ והיה מחשב חבירו יעשה חוץ ממני ומתוך כך ידח' הדבר ויבא לידי סכנה להכי אמרי רבנן אלו וכיוצא באלו עכ"ל הרי להדיא הטעם כמ"ש דציבור שאני ואף דעיקר הראיה של תשובת מהר"מ שם נאמר על נדון דיחיד המדיין עם יחיד מ"מ עיקר סברתו שכתב שאם לא היינו כופין וכו' זה קאי דוקא מעסקא דצבורא בלי הק"ק (רק שמדמה לזה בענין סכנת נפש ע"ש) ובהכי מיירו ג"כ האי דתשובת מהרי"ק שמביא ג"כ שם ראיה מהאי דב"ב מהא דכופין בני עיר אפי' מיתמי יע"ש אבל ביחיד המדיין אין לזוז מפסק רמ"א דכל היכא דזה נהנה וזה לא חסר כל שלא ירד מתחלה על דעת שניהם או שגילו דעתו דניחא ליה א"צ ליתן לסיועה כלום (וכן יש ללמוד מהא דשפך את יינו' והציל את הדבש) כדמסיק הש"ס פ"ק דב"ב וב"ק פ' כיצד הרגל דף ך' דכל זה נהנה וזה לא חסר דפטור ובתשובת בית יעקב סי' קמ"ח כתב בזה דברים מעורבבים ורוצה להשיג על רמ"א בדין זה ובאמת עיקר כמ"ש לחלק דאל"כ יהיה דברי רמ"א עצמו סתורים כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |