שבות יעקב/א/קיז
|
< הקודם · הבא > |
תמיהא לי תמיהה גדולה וקיימא דבא"ה סי' ך"ו סעי' ד' פסק הרב בהג"ה דדע' הרא"ש דפסק כנהרדעי דבכולהו לא מנגיד רב אלא מאן דמקדש בביאה. ובסי' קל"ד סעי' וי"ו סתם כדעת המחבר שמכין מי שמסר מודעא אגיטא יע"ש:
הא מילתא כבר אמורה והרגיש בו בספר בית שמואל סימן קל"ד ס"ק י"א וכה"ג קשה על מה שפסק הטור בח"מ סי' א' דמאן דמצטער שליח דרבנן מכין אותו ומסיק וכתב וז"ל ויש לתרץ בטוב דראיתי בבאר שבע דף צ"ט כתב נהרדעי לא פליגי אלא בענין קידושין דאין מלקין לבר מאן דמקדש בביא' אבל בשאר דברים לא פליגי וס"ל דמלקין לכן שפיר העתיק הטור לשון הרמב"ם ורמ"א בהג"ה סתם כוותייהו ע"כ בית שמואל:
והנה דבריו אינם ברורים כי מלבד שהלשון הש"ס דחוק דקאמר סתמא בכלהו לא מנגיד רב אליבא דנהרדעי וכפ' הב"י להדיא בי"ד סי' של"ד דלכך לא כתב הטור דמנגדינן אמאן דחלא עליה שמתא תלתין יום ולא תבע להתיר נידוי כיון דנהדדעי פליגי וכיון דספיקא היא אזלינן לקולא עכ"ל וכ"כ הד"מ שם סעיף ג' (ואע"ג דעיקר דבריהם של הב"י והד"מ מ"ש לתרץ דעת הרמב"ם תמוהים מאוד דאיך כתבו שהרמב"ם מסופק אי הלכתא כנהרדעי הא הרמב"ם פסק להדיא בפ' ךא' מהא"ב כרב ולא כנהרדעי וכ"כ הטור בא"ה סי' ך"ו להדיא בשמו אלא נלע"ד עיקר דטעם הרמב"ם שלא פסק דמנגדינן אמאן דחלא עליה שמתא תלתין יום לפי שסתמא דש"ס קאמר בפ' אלו מגלחין רב יהודא משמיה דרב נחמן מנדין לאלתר ושונין לאחר שלושים ומחרימין לאחר ששים ופליג אדרב לכן פסק בהא כרב נחמן בזה ודלא כרב וכה"ג כתב הכסף משנה לתרץ דברי הרמב"ם בפך"א מהא"ב גבי חתנא דדייר בי חמוה ע"ש) הרי דלדעת רמ"א עצמו נהרדעי אכולהו קאי ותו יש הרבה דקדוקים על הטור בח"מ סי' ח' כמו שאיתא שם בב"י וז"ל ויש לתמוה דכיון דאומר פלוני הקלני משמתין וכו' ומה שמתרץ הב"י אינו עולה לפי סוגיא דש"ס בקדושין וכ"כ בתשובת מהרי"ט ח"ב חלק י"ד סי' ך"ט ובגידולי תרומה דף ך"ג והב"ח ובבני שמואל כתבו לחלק בין צער לביזוי אך שגם זו אינו עולה היטב לע"ד לפי משמעות הסוגיא וכמ"ש הב"ח שדוחק לפרש כן גם הסמ"ע כתב לדחות סברה זו בשתי ידים ובר מן כל דין קשה לי בדברי הרמב"ם שגבי שליח ב"ד כתב והמצערו יש רשות לב"ד להלקותו מכות מרדות וכיון שפסק כרב א"כ דינא דמכין אותו ע"פ הדין ולמה כתב לשון רשות ובפכ"א מהא"ב גבי אינך דמנגיד רב כתב מכין אותו מכות מרדות משמע דחיוב הוא לכן נלע"ד לתרץ הכל בחדא שיטה נכון ואמת דדעת הרמב"ם הא דאמרינן דר' מנגיד אמצער שליחא דרבנן היינו לומר שרב היקל בדבר אף שמדינא חייב שמתא דחמיר מנגידא עיין בב"י ובספרי חק יעקב סי' תס"ח ס"ק ב' ואפ"ה אשמעינן רב דמותר להקל עליו רק להכות וא"כ יפה עשה הטור שהעתיק כאן לשון הרמב"ם דאף דהרא"ש פסק כנהרדעי היינו משום דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכאן אדרבא מילתא דרב הוא קולא שרשות ביד ב"ד להלקותו ולא להחמיר עליו דוקא לנדותו לכן פסק כהרמב"ם ולהכי ג"כ סתם רמ"א כוותיה כנ"ל נכון וברור ליישב דעת הרמב"ם והטור וניצולו מכל קושית של האחרונים (ולהכי ג"כ בקיצור פסקי הרא"ש פרק ר"ג כשכתב כל הני דלקי עליהם רב ולא קי"ל כוותייהו לא כת' האי דמצער שלוחא דרבנן והיינו מטעם שכתבתי. אכן צ"ע קצת דבפ"ק דקדושין העתיק בקיצר פסקי הרא"ש גם האי דמצער שלוחא דרבנן וצ"ע) כנ"ל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |