שבות יעקב/א/קטז
|
< הקודם · הבא > |
גט אחד שסידר המסדר וכתבו וחתמו ואח"כ קודם הנתינה נפל עירעור בגט שיש בו חשש פיסול:
והרב המסדר לא היה רוצה לפסול הגט או להכשירו לבדו רק מכניף מאן דאיכא שם מחכימי כי היכא דלמטי שיבא מכשורא ונסתפקנו חכם אחד שחתם עליו בעד אי יש לצרפו לדין זה או לא כי אין עד נעשה דיין:
לע"ד לית כאן בית מיחוש כלל מכמ' טעמים אף דלא נעלם ממני מ"ש הב"ח בח"מ סימן ז' דדיני נשים דמי לדיני נפשות לענין זה ודעת הרא"ש והתוס' וכל גדולי' פוסקים דהלכה כר"ע ודלא כר' טרפון בפרק ראוהו ב"ד דבדיני נפשות אפי' עד הרואה אינו נעשה דיין:
ואף שהכ"מ פ"ה מ"ה עדות כתב על הרמב"ם שדעתו דהלכתא כר' טרפון דעד המעיד מותר לדון בדיני נפשות אין דבריו מוכרחים דאפשר לומר לכך כתב הרמב"ם עד המעיד לומר שאסור ללמוד זכות או חובה כ"א מן התלמידי' אפי' כיון שהעיד משא"כ בעד הרואה שמותר ללמוד זכות או חובה כא' מן התלמידים אך שאין לו להיות דיין בדבר:
גם הלחם משנה מתמיה שם מאוד על הכסף משנה בזה גם דבריו סותרים למ"ש בפ"ג מ"ה סנהדרין ובב"י בח"מ סימ' ז' ועיין שם בבני שמואל ובכ"ג שהאריכו בזה גם בפ"ק מ"ה רוצח ושמירת נפש משמע קצת דלא כר' טרפון ועיין בתוספת פ' החובל דף צ' גם הב"ח בסי' ז' בח"מ כתב שכן דעת התוספ' והרא"ש ועל פי זה סתרתי ג"כ מה ששמעתי ליישב דברי התוספ' סוף פרק כמה דמכות על הא דקאמר שם בש"ס שם ר"ע ור"ט אומרים אלו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם לפי שהיו בודקין מאוד ראיתם טריפה הרג שלם הרג ומקשה הש"ס בבועל את הערוה היכי הוי עבדי אביי ורבא דאמרי תרוייהו ראיתם כמכחול בשפופרת ומקשים שם תוספ' תימא עכו"ם ומחלל שבת מאי איכ' למימר דהתם לא מצינו למפטר' והיכי קאמר לא הי' נהרג אדם מעולם וכו' ועוד י"ל ראיתם שמחלל אינו טריפה דאם הוא טריפה אם תזימון לא תהווין חייבם מיתה משו' דמצו למימר גבר' קטילא קטלת וה"ל עדות שאי אתה יכול להזימם עכ"ל ודברי תוספ' תמוהי' חדא דא"כ למה לא מתרץ הש"ס ג"כ הכי בבועל את הערוה ראיתם שהבועל אינו טריפ' ותו דהתוספ' בהקושיא פתחו בתרתי עכו"ם ומחלל שבת וסיימו רק במחלל השבת לחודא. ושמעתי לתרץ דאי אפשר לתרץ כך רק במחלל השבת דבאינך אכתי אם ראו הסנהדרין עצמם שבעל ערוה וכה"ג היכי יכול להצילו דהא כה"ג לא בענין עדות שאתה יכול להזימם שהרי מה"ט הם עצמם מותרין להיות דיינים אף שלא יקבלו הזמה על עצמם מטעם כיון שהם עצמם ראו לא תהא שמיע' גדולה מראי' כיון שברור להם הדבר:
משא"כ במחלל השבת שראו בשבת שאז אי אפשר להם לדון (וכמ"ש הב"ח בח"מ סי' ז') דאז אינם נעשים דיינים על כן בעינן עדות שאתה יכול להזימם א"כ שפיר מתרצו התוספ' ע"כ שמעתי ושמועה זו אינו עולה יפה לדעת ר"ע עצמו דלא ס"ל הכי בפ' ראוהו ב"ד ובמכות דף י"ב דלא תהא שמיע' גדולה מראי' לא אמרינן רק בדיני ממונת ולא בדיני נפשות ודוחק מאוד לומ' שהתוספ' יכתבו כן אליבא דר"ט לבד שלא אליבא דהלכתא. ועיין במהרש"א ושאר מפרשי תוספ' מ"ש בזה:
והעולה מזה דבדיני נפשות קי"ל דלא אמרינן דעד הרואה בשעה שראוי לעשות דין נעשה דיין וא"כ ה"ה בדיני נשי' דדמי לדיני נפשו' כן הי' נראה לפום ריהטא אכן כד מעיינן יראה דבנדון דידן מותר לדון בכל ענין חד' הא דדיני נשי' דמי לדיני נפשו' אינו כן משמעו' סוגי' דש"ס סוף יבמו' רוב גדולי הפוסקי' וכמבוא' ג"כ בב"י בח"מ סי' ל' ובא"ה סי' י"א ומ"ב ועיין בתשובת מהר"א ששון סי' י"ז וך"ד ובר"ח שבתי בקונטרס עגונת דף ל"ד ול"ה וסי' מ"ב דף קפ"ו וקפ"ז באורך ותשובת צמח צדק סי' ע"ט ותשובת רמ"א סי' י"ב גם הכ"ג בח"מ סי' ז' השיג על הב"ח וכתב וז"ל דלפי מ"ש בסי' ל' דדיני נשים שייכי לדיני ממונת ולא לדיני נפשות ה"ה הכא עכ"ל:
ובלא"ה נ"ל דאף למאן דס"ל דדיני נשים שייכי לדיני נפשות מ"מ לענין דין זה דאין עד הרואה נעשה דיין בדיני נפשות הוא מטעם דאיתא בש"ס כיון דכתיב ושפטו עדה והצילו עדה וכיון שהוא עצמו ראה הדבר תו לא חזא לי זכות ובדיני נשים לא שייך דין זה:
ובר מן דין פשיטא אם העד זה חתם על הגט ואינו מיוחד להיות ג"כ עד מסירה פשיטא דמותר לתיות דיין כיון דקי"ל כר' אלעזר בגיטין דעיד' מסירה כרתי ואין עדים חותמין על הגט אלא מפני תקון עולם ובדרבנן קי"ל דעד נעשה דיין וכמסקנת הש"ס בכתובות דף ך"א דבקיום שטרות דרבנן אפי' עד המעיד נעשה דיין והוא הסכמת הפוסקים דכל בדרבנן דינא הכי עיין בב"י בח"מ סי' ז':
ואף אם נימא דהן הן עידי חתימה הן הן עדי מסירה מ"מ מותר לדון בהוראה זו ואל תשיבני ממ"ש הב"י בסי' ז' וז"ל כתב ר' ירוחם שעד החתום בשטר אינו דן באותו שטר וכ"כ בעל העיטור בשם הרי"ף והרשב"א כתב בתשובה שיש לדון ולהכשי' אפי' עד החתום בשטר להיות דיין עכ"ל הב"י:
והאחרונים כולם דרכו בדרך אחד ה"ה הט"ז בסי' ז' ומורה צדק בשם מהרש"ף ובכ"ג בהגהותיו לב"י אות י"א בשם מהרח"ש ובש"כ סי' מ"ו ס"ק נ"ז להשוות דעת הפוסקים יחד דבגוף השטר אין לו להיות דיין כלל והרשב"א דמכשיר מיירו דוקא בקיום שטר עיין דבריה' באורך ובספרי משפטי יעקב כתבתי דלכולהו אישתמיטת להו גוף ומקור לשון הפוסקים בזה וז"ל ר' ירוח' ריש מישרים וסופר החתום בשטר אינו דן באותו שטר כ"כ בעל העיטור בשם הרי"ף ז"ל עכ"ל ואחר זה כתב עוד וז"ל החשוד על אותו דבר לא דן ומכאן דקדקו כי העד החתום בשטר אין ראוי לדון באותו שטר וכ"כ בעל העיטור בשם הרי"ף עכ"ל:
וז"ל העיטור בדף נ"ג ע"ד החשוד ליטול שכר דינו בטל לרב אלפס סופר החתום בעד ברוב שטרות אינ' ראוים לדון בשטר ששמו חתם עליו שחשוד על אותו דבר שנוטל שכר כתיבה עכ"ל העיטור הרי מבואר להדיא מדבריה' שלא מיירו כלל מדין עד נעשה דיין רק לענין דין חשוד ליטול שכר ואדרבא משמע דמשום עד נעשה דיין מותר לדון וכ"כ בעל העיטור בפירוש בדף ל"ד ע"ד וז"ל ועד היודע עדות ולא הגיד אפי' בדאורייתא נעשה דיין וכ"ש עד החתום בשטר וכתב ידו יוצא למקו' אחר דכשר עכ"ל:
נמצא דכל האחרונים שגגו מכח קיצר לשון הב"י בזה ולא עיינו במקור הדין. (ובפרטות בעל כנסת הגדולה שם שגג מאוד במ"ש דמ"ש הב"י והרשב"א כתב וכו' הוא הכל מדברי ר' ירוחם זה ודאי אינו להמעיין בדברי רבינו ירוחם) דמבואר דעת בעל העיטור ורבינו ירוחם להיפך דעד החתום בשטר מותר לו להיות דיין בדבר:
ובר מן כל דין בנדון דידן אין צריך לכל זה דלא מצינו רק דאין עד נעשה דיין אבל ודאי דעד נעשה מורה הוראה דהאדם מותר להורת לעצמו ואב ובנו והרב ותלמידו מונין להם לשנים לענין טומאה וטהרה ואיסור והיתר וא"כ בנדון דידן כיון שעדיין לא ניתן הגט ליד האשה ואנו דנין רק על הגט עצמו אם הוא כשר או פסול דהו' רק כשאר הוראת איסור והיתר דהכל מצטרפין דאין זה דין בין איש לחבירו או בין איש לאשתו רק הוראה בעלמא פשוט הוא שהעד מצטרף להוראה זו כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |