שבות יעקב/א/קב
|
< הקודם · הבא > |
מהרב המופלא מהר"ל אב"ד ור"מ בק"ק פערשי זצ"ל ה"ה וז"ל:
אשאל הלכה למעשה בגברא דאזיל ולא אתא ולא נודע מה היה לו והניח אשתו שניה ובנים מאשה ראשונה מפזורים בהרבה מקומות ופסק א' מהמורים לבניו שיאמרו קדיש ודעתי למחות שע"י זה יבא להתיר העגונה כמו דאסרינן להספי' מה"ט או אמרינן דל"ד להספ' כיון שהו' תועל' הנשמ':
עיקר דין זה אין לו שורש ומקור בש"ס רק ממ"ש הב"י בא"ח סי' י"ז שכתב וז"ל ועל סומך למחו' ביד אשה שנתעלם בעלה ואין עדות להתירה ויש אומדנות המוכיחות שמת שלא תספידינו כיון שאינה מותרת להנשא על פי אותן אומדנת וכן אני מוחה מלומר עליו השכבה כדי שלא יבא להשיא את אשתו וכן מצאתי לריב"ש בתשובה סי' ק"ח על אשה שנתעלם בעלה ובא עד אחד והעיד ולא היה בעדותו כדי להתירה ושמע שקראה למקוננ' וכו' ואח"כ שמע שלבש' שחורים ואמר שגם זה ראוי למנוע לה עכ"ל ב"י ואחר זה נמשך רמ"א סימן י"ו בהג"ה גם שאר תשובת אחרונים ה"ה מהר"מ גלאנטי סי' ל' ובתשובת מהר"א ששון סי' ד' וקס"ז ואביו של הש"כ הובא דבריו בחלקת מחוקק ס"ק ך"ג ואף שדין זה פשוט הוא בעיניהם מ"מ לע"ד דברי הב"י ורמ"א לכאורה תמוהים וזה יצא ראשונה חדא דלמה תלה הב"י הדברים בדנפשי' וכתב ועל זה אני סומך וכו' כאלו למראה עיניו ישפוט הלא כ"כ העיטור אות קוף בשם תשובת הרי"ף להדיא והובא דבריהם בטי"ד שע"ה ובש"כ שם ס"ק ז' וז"ל מי שטבע במים שאין להם סוף דאין היתר לאשתו לא ינהוג אבילות. ותו קשה דלמה לא הביא בא"ע ג"כ דעת החולקים בדין זה דהיינו רב האי ורב שרירא גאון הובאו בטי"ד סי' שע"ה מבואר מדבריהם דאפי' לא נתברר שמת אלא קול יוצא מתאבלין עליהם וכמ"ש הש"כ שם בס"ק ג' שהוא דעת החולק על העיטור וסייעתו ואף שהש"כ נשמר מקושיא זו וכתב וז"ל נראה כיון דנדחו דבריהם בפוסקים כדאיתא בטור וב"י נדחו ג"כ בזה וכתב הרב בא"ה סי' י"ז עכ"ל דבריו תמוהים דלא הוזכר כלל מי שיחלוק על דין זה רק על נתייאשו מלקוברו יעויין שם ואלמלא היה מי שחולק עליהם גם בזה לא ימלט אחד מן החולקים לכתוב כן בפי':
ויותר תמוה לי על הב"י לכאורה דהלא הרא"ש והמרדכי פ' אלו מגלחין כהבו וז"ל מעשה באשה אחת שהיתה רחוקה מבעלה מהלך ד' ימים ובאו יהודים ואמרו לה הנחנו בעלך גוסס ונשאל לר"מ ואמר לה להתאבל דרוב גוססין אינם חיים כל כך שנים או שלשה ימים וא"כ קשה לפי דברי הב"י ורמ"א הא מבואר בא"ה דאין מעידין עליו שמת עד שתצא נפשו ולא גוסס וכמ"ש תוספת ביבמות דף ק"ך ע"ב ד"ה למימרא ע"ש:
וא"כ איך הורה הר"מ להתאבל והובא דברי הר"ם אלו ג"כ בטור וש"ע בי"ד סי' של"ט לפסק הלכה אבל באמת הטור שינה קצת וכתב ראינו בנך או אחיך גוסס וכו' וא"כ אפשר לומר דמיירו שאין להם אשה וכה"ג דליכא למיחש למידי. אכן מלשון המרדכי והרא"ש קשה:
ותו קשה קצת מהא דפסק הרמב"ם והטור והש"ע בח"מ סי' רפ"ד מי שטובע במים שאין להם סוף ובאו עדים שטבעו בפניהם אע"פ שאין משיאין את אשתו לכתחל' היורשים נוחלים על פיהם וכו' שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת אבל לא לענין ממון עכ"ל וקשה לדבריהם אמאי לא חיישי' שיבא עי"ז להשיא את אשתו איברא דברי הב"י והריב"ש יש ליישב ולומר דדוקא לענין להשכיר מקוננת ולהספידו או לומר עליו השכבה שאז מזכירין שמו לומר בפי' שמת כמו הזכרת נשמות דאז חיישנן שיבא להתי' ולהשיא את אשתו (אף דבתשובת הריב"ש מבואר דגם הלבשת שחורי' ראוי למנוע לה ובודאי ע"י עדו' דהלבשת שחורים לא יתירו אותו הרואה דאולי משום מת אחר היא לובשת או שאין לה בגדי' אחרי' מ"מ י"ל דהא מבואר שם באותו תשובה דלכך החמיר עליה כל כך לפי שעשתה כמה תחבולת וערמות כדי לינשא לשוק ולבסוף עשתה כן נגד רצון הב"ד יע"ש) משא"כ להתאבל כגון הלבשת שחורים וכדומה דליכא למיחש שיתירה לשוק וכן מה שהיורשי' נוחלים ג"כ לא יתירו בשביל זה דהרואה סובר דאולי הוא צוה ליתן את שלו לבניו או אפטרופס שווינהו ועי"ל דהא דב"י כתב למחות היינו דוקא היכא דליכא עדות להתירה ואפי' בדעבד אם נשאת תצא וכנדון דתשובת הריב"ש משא"כ בטבע במים שאין להם סוף וכדומה שאם עבר ונשאת לא תצא על כן לא גזרינן לכתחלה שיבא לינשא כיון דבדעבד לא תצא וכמבואר כה"ג בי"ד סי' א' אך לשון רמ"א בא"ה בהג"ה שכת' אסור' להספידו או ללבוש שחורי' כל זמן שאין כאן עדות שהו' כראוי להשיא' סותר כל זה. וכדי לתרץ דברי ראשונים כבמזרה ברחת אף שיש על דבריהם תשובה נצחת אשיב אחת לאחת. קושיא ראשונה שהקשתי דלמה לא מביא הב"י דין זה בשם העיטור לק"מ כי הש"כ לא העתיק שפיר לשון העיטור וז"ל וכיון דבחזקת קיימין הן מסתברא דלא נהיגי אבילות עכ"ל וכלשון זה כתב ג"כ הב"י שם וא"כ משמעות לשון העיטור מבואר דרק מצד הסברא לא נהיגי אבילות אבל לא שיהא שום איסור בדבר שלא ינהוג אבילות כי לא ידבר שם מענין חשש עגונא כלל והקושיא שניה הא דלא הביא הב"י דעת החולקין דהיינו רב האי ורב שרירא גאון ג"כ לא קשה מידי דהמעיין ירא' שאין מחלוקת כלל וכלל חדא דהא כתבו דיצא רק קול בעלמא היינו מתחלה אבל לבסוף נתברר היטב שמת וכמבואר ג"כ בב"י ועי"ל דרב האי ורב שרירא מיירו בענין שאין לחוש להיתר עגונה כגון רווק שמת או אשה שמתה וכדומה וכל זה נ"ל פשוט ודלא כהש"כ שם בי"ד שהשוה דעת העיטור וב"י ורמ"א בא"ה הכל בחדא מחתא וכאלו הם חולקים בזה עם דעת רב האי ורב שרירא ובאמת אין כאן מחלוקת כלל וכלל והא כדאיתא והא כדאיתא הקושיא שלישית שהקשתי מדברי הרא"ש והמרדכי יש לתרץ כיון שלא היתה רחוקה בעל' רק מהלך ד' ימים לא חיישנן שתינשא לשוק תוך ימי אבלה ובודאי תוך שבעה יתוודע הדבר ואשה דייקא ומינסבא משא"כ בנאבד בעלה איכא למיחש טפי שתנשא לשוק הקושיא רביעית מהרמב"ם וה"טח"מ סי' רפ"ד י"ל דדוקא לענין אבילות והספד חיישינן שעי"ז יבאו להשיא את אשתו משום דספק אבילות אזלינן להקל ומדהניח להתאבל עליו ולהספידו יצא קול שמת בודאי ויבא להתירה משא"כ לענין נחל' לא חיישינן דאף מספק אולי הורידו כאפטרופס או אולי צוה בחייו שיורידו לנכסיו ונחזור לנדון דידן דאמירת קדיש באם יש שאר אבילים בתוך העיר על אב ואם פשיטא שאין להניחו לומר קדיש משני טעמים חדא כיון דיש אבילות הודאים אין ספק מוציא מידי ודאי ואין להקשות הא כל אמירת קדיש הו' על הספק שמא אביו צדיק ואין צורך לקדיש זה אינו חדא דאפי' צדיק גמור אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ועוד דא"כ הוי כאן ספק ספיקא לענין קדיש וס"ס להקל שלא לומר קדיש, וק"ל וכמ"ש בתשובה מהרי"ל סי' ל"ו להדי' וכה"ג כתב המט' משה סי' תתס"ח לענין יאר צייט דהוי כגוזל שאר אבילים ועוד יש חשש איסור שיבא להתיר ע"י זה העגונ' ולפי טעם זה אף אם היה בענין שאין כח ביד האיבלים למחו' כגון שנטבע במים שאין להם סוף שהוא בחזקת שמת רק לענין איסור כרת החמירו וכמבואר בח"מ סי' רפ"ד שהבאתי בסמוך מ"מ אין לו לומר קדיש מה"ט שלא יבא להשיאה את אשתו וכלשון רמ"א בהג"ה ויש ללמוד דין הקדיש מהני תרתי השכבה ולבישת שחורים דכל כה"ג באבילות אזלינן להקל משא"כ לענין אמירת קדיש דהוא לתועלת הנפש והנשמה זה אינו דהשכבה שהוזכר בב"י הוא ג"כ לתועלת הנשמה כפי מנהגם ואפ"ה כתב שיש למחות ואי משום דשאני השכבה שהוא הזכרת שמו בפי' שמת י"ל לבישת שחורים יוכיח ועוד הלא ימלט שע"י אמירת קדיש כל השנה מי שישאל אותו על מי אומר קדיש שיאמר בשביל אביו שמת יבא לידי הזכרת שמו ובפרטות שמבואר מתוך לשון השאלה דבנדון שלפנינו אין כאן שום עדות כלל ולא ידעינן מה היה לו א"כ פשוט הוא שאין לומ' קדיש במקו' שיש שאר אבלים אך אם אין שם שאר אבלים על אביו ואמו היה נרא' לכאורה דמותר לומר קדיש וכה"ג כתב בתשוב' מהרי"ל סי' ל"ו וז"ל ולומר קדיש על אביו ואמו ואינו יודע אם הוא קיים אם אין יתום שיאמ' קדיש יאמר ומה בכך עכ"ל אך אין ראי' כל כך מדברי מהרי"ל די"ל דהתם ג"כ מיירי בגוונא דליכא למיחש להיתר עגונה ולא נאבד אחד מהם ועי"ל דמהרי"ל אזיל לשטתו שכתב בתשובתו סי' ס"ח במקו' שאין יתום מותר לומר אף מי שאביו ואמו בחיים אכן לפי המנהג שכתב רמ"א בי"ד סי' שע"ו דאם אין אבל על אביו ואמו אומר קדיש יתום מי שאין לו אב א"כ אפשר דאסור ויש עוד לחלק בזה לפי חלופי המנהגים שכתב רמ"א שם בדין אמיר' קדיש על קרוביהם ועוד יש לחוש שאם יניחם לומר קדיש לא ימלט שיחתמו ג"כ בחתימתן בשנה ראשונה הכ"מ או זצ"ל ובודאי עי"ז יבא ולהתיר עגונה לכן נ"ל נכון למחות שלא יאמר קדיש ושמעתי מאמ"ו ה"ה מוהר"ר יוסף נר"ו שבימי בחרותו אירע מעש' כזה בק"ק פרנקפור' לפני הגאון מהר"מ זצ"ל ה"ה והורה שלא יאמר קדיש רק יתפלל לפעמים ע"כ ונראה דגם התפל' לא יתפלל במקום שאר אבילים לדחות' אם לא במים שאין להם סוף וכמ"ש וכן יש לברך ברכת המזון ולהפטיר שהוא ג"כ תועלת כנ"ל ומקרוב נדפס תשובת עבודת הגרשוני ראיתי שבשאלה י"ח נשאל ג"כ על שאלה כזו ומסיק וז"ל כללא דמילתא כל זמן שאין משיאין את האשה אין מתאבלין וכו' וכן מוחין לומ' קדיש משום תקל' וקדיש והשכב' שווין לענין זה וכו' ופשוט הוא וכן נוהגין בכל מקו' שראיתי עכ"ל ושישו בני מעי שכוונתי להלכה כדעת הגדולים ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |