שבות יעקב/א/קא
|
< הקודם · הבא > |
בדבר המעשה שהיה כך היה בחור אחד נשא לבתולה אחת בת קציני ועשירי ארץ ואחר חתנותה ימים לא כביר נפל קטט' בין איש לאשתו בטענת ישען על ביתו ולא יעמוד שאין לו גבורת (הנשים) [אנשים] והוא הסריס והבעל רצה לפייס' ולא נתפייס' בכן יעץ את עצמו לפי דרכו והלך ונסוע הנגבה וטרם נסיעתו אמר לכמה אנשים שדעתו להרחיק נדוד ושיהא בבל יראה בל ימצא איה ואיפה מקום חנייתו כן אמר ויהי וילך מפני הבושה וזה כמו חמש שנים שנעלם מן העין ולא ידע מקומו והיא יושבת עגונה וגלמודה וכבר דרשו חקרו אחריו ולא נודע ממנו כלל כ' נאבד שמו וזכרו אך ורק שיש לאשה עדות ברורה שהוא אינו איש כלל שהוא סריס גמור שכבר שקדו חכמים על תקנת עגונות אם יש להמציא היתר ולומר שבטעות נתקדשה ומקחה מקח טעות כי אדעתא דהכי לא נתקדשה ותהיה מותרת בלא גט אך מאן חכים למעבד כי האי עובדא אי לאו מר דגברא רבה לחות דעתו הרמה מש"ס ופוסקים ראשונים:
אף דטרידנא לע"ע טובא מ"מ משום תקנו' העגון נזדקקתי לשאלתך ולא מצאתי תרופה למכתה והא דקי"ל משום עגונה הקילו היינו משום דאשה דייקא ומנסבא ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה וכל הני טעמי לא שייכי בנדון שלפנינו כיון שהוא בחזקת חי רק שמצד אחר באנו להקל ולהתיר א"א לעלמא בלא גט הוא ענין חמור מאוד על כן להפיק רצונך באתי לברר הדבר מש"ס ופוסקים דמבואר בפ' המדיר דף ע"ג ובמיימון פ"ז מ"ה אישות ובא"ה סי' ל"ט דהמקדש אשה סתם ונמצ' בה מומין הרי זו מקודשת מספק אפי' מומין גדולים ואין לה כתובה ודון מינה דאם אמרו כן גבי אשה דסתם איש מקפיד על מומי אשה כי חזקה אין אדם מתפייס במומין וכ"ש מום הנמצא באיש דקי"ל האיש שהיו בו מומין או נולדו בו דאין כופין להוציא משום דאתתא בכל דהוא ניחא לה וכ"כ הגהו' אשרי' סוף פ' המדיר והמרדכי שם כתב דאין מבטל המקח לבטל הקידושין לגמרי ואפי' מאן דפליג התם בש"ס גבי איש דבמומין גדולי' כופין להוציא מ"מ גיטא ודאי דבעי' אפי' מוכא שחין וכה"ג כמבואר במתני' דסוף פ' המדיר ובטא"ה סי' קנ"ד דכופין אותו שיתן גט אבל לצאת בלא גיטא ליכא למ"ד ואל יבהלונך רעיונך דהא התם קתני במתני' שהיו בו או שנולדו ולא קתני שנמצאו דהוה משמע אפי' לא הכיר בו אלא שהיו בו דמשמע שהכיר בו (וכדאית' ביבמות דף י"ב) היינו לרבותא דאפי' היו בו וידעה אפ"ה כופין להוציא מכ"ש נמצאו וכן מבואר מלשון הטור ר"ס קנ"ד ועיין שם בב"ח ובבית שמואל אבל עכ"פ גיטא בעי וא"כ ה"ה בנדון זה ואל תשיבני ממ"ש התוספת ריש פ"ק דיבמות דף ב' ע"ב ובהרא"ש לשם בהא או שנמצאו איילנת וז"ל אע"ג דבמקדש על תנאי וכנס סתם דבעי גט היינו דוקא בשאר מומין דאיכא דמחיל אבל באיילנות אין אדם מוחל והוי מקח טעות ולא בעי גט וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ל"ג סי' א' (ודברי הרא"ש אלו בפסקיו ובתשובה נתעלמו מן הב"ח בא"ה סי' יו"ד סעי' ב' והוא עצמו בסי' קע"ב סעי' מעתיק דברי הרא"ש אלו שס"ל כדעת התוספ' ולא כרש"י ע"ש) וא"כ נימא דה"ה בסריס דלא בעי גט אי משום הא לא אריא דדוקא באיילנות שהאיש בודאי מקפיד לפי שהוא מצוה על פ"ו על כן הוי מקח טעות משא"כ באשה שאינה מצוה על פ"ו הדרינן לכללין דאתתא בכל דהוא ניח' לה ולא הוי מקח טעות וכן מבואר להדיא מדברי הראשונים הנה בודאי לדעת הרמב"ם אפי' באיילנות ולא הכיר בה אדם פסק דהוי קדושין גמורין וכדע' רש"י וכ"ש בסרי' וכמ"ש להדיא בפ"ד מ"ה אישו' וז"ל סריס שקדש בין סריס חמ' ובין סריס וכן אאשה איילנות שנתקדשה הרי אלו קדושין גמורים עכ"ל ודברי הרמב"ם מיירו אפי' בלא הכיר בה וכ"כ שם המ"מ להדיא על בבא דאיילנות וכ"ש בסריס כמ"ש ונ"ל דלמד כן המ"מ מסתימות לשון הרמב"ם דמיירו בכל עניין אפי' לא הכיר בה הוי קידושין וכן יש לדקדק מדהצריך לכתוב בסריס חמה דהוי קידושין דקשה פשיטא כיון דמותר לבא בקהל והכיר בו אלא ודאי דמיירו בלא הכיר בה אפ"ה הוי קידושין ולא הוי מקח טעות:
ואף התוספת והרא"ש דפליגי באיילנות אם לא הכיר בה אהרמב"ם וס"ל דהוי מקח טעות מ"מ בסריס מודו מטעם שכתבתי וכן מבואר להדיא מדברי הטור בסי' מ"ד שהעתיק דברי הרמב"ם וכתב וז"ל וכתב עוד סריס שקדש בין סריס חמה בין סריס אדם וכן איילנות שנתקדשה הוי קידושין והתוספת כתבו דאיילנות שנתקדש' לא הויין קידושין אפי' מדרבנן עכ"ל הטור ומדכתב דעת התוספת שחולק על הרמב"ם והרי התוספ' לא פסקו כן אלא בלא הכיר בה מכלל דהרמב"ם מיירו אפי' בלא הכיר בה וכ"ש בסריס ודלא כמו שעלה על דעת הלחם משנה גם בתשובת אמונת שמואל סי' ל"ד ובאמת עיקר כדעת המ"מ והטור שמפרשין דעת הרמב"ם מפשט אפי' בלא הכיר בה ואין סתירה ממ"ש הרמב"ם פ' ך"ד מ"ה אישות דין ח' היתה איילנות ולא הכיר בה כל מה שאבד וכו' מפני שאין שם אישות גמורה לא זכה בנכסי מלוג עכ"ל אין זו סתירה כלל דלכן דקדק הרמב"ם וכתב מפני שאין שם אישות גמורה היינו לענין אשו' ונישואין שיזכה בנכס' כיון שלא הכיר בה והי' איילונ' שאינ' ראוי' לנהוג בה מנהג אישות אבל קידושין ודאי דהוי קדושין גמורין כמו שפס' שם בפ"ד וצ"ל להרמב"ם דל"ד לקדש סתם וכנס סתם ונמצא בה מומין דמקודשת רק מספק משום דהת' החזק' אין אדם מתפייס במומין ומאיסה ליה משא"כ באיילנות שאין לה מום וחסרון מגופה מבחוץ ואין אשה אלא ליופי ורק שאינה יולדת אפשר לו לישא עוד אשה ולהוליד ממנה לכן הוי קידושיו קדושין גמורין אף בלא הכיר וצריכה גט ויהי' איך שיהיה מ"מ בסריס דעת כל הפוסקים שוה דאפי' בלא הכיר בו קידושיו קידושין כי אתתא בכל דהוא ניחא לה ובעי גט וכה"ג מבואר ביבמות פ' הערל הסריס אינו חולץ וחולצין לאשתו ואם עבר ובא עליה קנאה ומוציא בגט וכן הוא בטא"ה סי' קע"ב ובסי' קנ"ד בטור וב"י מבואר בטוענת ישען על ביתו ולא יעמוד או כה"ג שהוא אינו יכול והוא הסריס דכופין אותו להוציא מ"מ גט בעינן ודוחק לאוקמי כל הני דוק' בהכיר' בו או שנולד בו אחר נישואין וכה"ג כתב המרדכי פ' המדיר וז"ל אע"ג דנכפה לגבי אשה מום הוי אין משם ראי' להחשיבו גבי איש מום דאשה בכל דהוא ניחה לה ואין בידי לכפות ליתן גט עכ"ל הרי להדיא דאין לדמות איש לאשה משום דאשה בכל דהוא ניחא לה וכמ"ש. ואם יאמר האומר לסתור דבר זה מהא דכתב הרשב"א בתשובה והובא בב"י בסי' קנ"ד ובתשובת מהר"מ דפוס קרימוני סי' ק"נ שבטוענת אינו יכול לזקק עם אשתו ודאי דכופין להוציא שלא ע"ד כן נכנסה והכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה והוא מעיקר הזיווג דהא דאמרינן איתתא בכל דהו' ניחא לה והכא אפי' כל דהו' ליכא עיין דבריהם באורך אי משו' הא לא תברא דהא אינהו גופייהו לא כתבו אלא לענין שכופין להוציא בגט אבל לא לפטרה בלא גט דאפשר דאע"ג דאין יכול לבעול מ"מ בכל דהוא היה ניחא לה דרך איברי' וחיבוק ונישוק ורוצה אשה בקב ותפלות רק עכשיו מתחרטת כי רוצה חוטרא לידה ומרה לקבורה על כן כופין להוציא בגט) ובפרטות לפי מה שפרשי' בקדושין דף ז' על הא דאתתא בכל דהוא ניחה לה כדריש לקיש דאמר ריש לקיש טב למיטב טן דו פרש"י בגופים שנים בעל ואשתו ואפי' אינה לה אלא לצוות בעלמא עכ"ל וגם לפי מה דאית' בש"ס דיבמות דף קי"ח ובכתובת דף ע"ה ע"א הטעם שכולן מזנות תולות בבעליהן אם כן אף בכי האי גוונא באיש שאין לו גבורת אנשים מ"מ תולת בבעליהן דלאו כולי עלמא ידעי מזה ועכ"פ אין לזוז ממשמעות הרמב"ם והטור והש"ע והמ"מ שמבואר מדבריהם להדיא דאפי' לא הכיר בו קדושיו קידושין ושוב מצאתי בתשובת חות יאיר סי' רך"א שרוצה להכריע להלכה ולא למעשה שא"צ גט אם לא הכיר בו שהוא סריס ומפרש דברי הרמב"ם דוקא בהכיר בו וכה"ג ע"ש דבריו באורך אכן לפמ"ש כל דבריו ממילא מופרכין ואין לסמוך עליו בזה להלכה נגד משמעות פוסקים ראשונים ועגונה זו לשוא שמרה כי א"א להתירה בלי גט או עידי מיתה לכן הדבר צריך חקירה אם עדיין בחיי' ולכפותו אותו להוצי' בגט כשר כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |