שבות יעקב/א/ק
|
< הקודם · הבא > |
על דבר עגונה אחת שנאבד בעלה תוך רעש מלחמה של המורדים זה שבועו' שתים ולא נודע מה היה לו ועתה באו שני אנשים יראי' ושלימים והעידו בזה"ל שזה כמו עשרה ימים כאשר באו סמוך לחוזק קמארין עם בעלי מלחמות שהיה אצלם לשמיר' על הדרך ראו מרחוק על ההר שבאו כמו שנים ושלשה מורדי' שקורין קרוצין נגד יהודי אח' והכו אותו מכות אכזריו' והוא צוח במר נפשו שיניחו אותו ותקחו כל אשר לו ועוד דברי תחנונים הרבה כיוצא בו והם לא השגיחו עליו על דבריו והתיזו את ראשו ולא הכרנו אותו בטביעת עין לפי שהיה רחוק מאתנו שאין העין יכול לשלוט בו וגם לא היינו יכולין לילך שמה כי השמיר' שעמנו לא רצו להלוך עמנו באמר' אולי ימצא יות' מורדי' אתם מאשר אנחנו אך קול ענו' ששמענו ודברי תחנוני' שדבר עמה' קודם ההריגה הכרנו בטוב שהוא פלו' בן פלו' בעלה של האש' הזא' כאש' הו' ידוע וניכר לנו בטו' שהי' תושב עירינו אם יש לצדד להיתרא בהא אתתא או לא:
הנה דבר חדש הוא זה וקשה עלי להיות תחלת הוראה דהאי אתתא על ידי כי דרכי למנוע מלהשיב בדיני עגונה רק לפעמים נעשתי סניף לשאר גדולי חקרי לב וכהדא גרמיזא הבא באחרונה אך לגודל אהבתך והפצרתך לא אשיבך ריקם ובקטן כמוני אחל כנושא ונותן ודן לפני רבותיו בקרקע ובידם לרחק או לקרב את אשר עליהם יערב וזה יצא ראשונה דגרסינן בפג"ה דף צ"ה ע"ב אמר רבא מריש הוי אמינא סימנא עדיף מט"ע דהא מהדרינן אבידתא בסימנא ולא מהדרינן בטביעת עין השתא דשמעתינה להני שמעתתא (פי' דשרי איסורא בטביעות עין) אמינא טביעת עין עדיפא דאי לא תימא הכי היאך סומא מותר באשתו ובני אדם מותרין בנשותיהן בלילה אלא בטביעת עינא דקלא ה"נ בטביעת עין אר"י תדע וכו' הרי להדיא מבואר מסוגיא זו דטביעת עינא דקלא עדיף מסימנא וסמכינן עלה אפי' באיסור אשת איש ואין מקום לחלק ולומר דדוקא באשתו שרגיל אצלו תמיד סמכינן שידע בטביעת עין דקלא משא"כ באחריני לא סמכינן עליה וכה"ג מחלק הש"ס בפ"ב דכתובת דף ך"ח ע"א דאי אשמעינן אביו משום הכי נאמן להעיד על כתב ידו בגדלו מה שראה בקטנותו משום דשכיח גביה יע"ש אי מש"ה הא לא תברא דהא מתירין סומא באשתו אפי' בלילה ראשונ' שעדיין אינה רגילה כ"כ עמו וכה"ג אית' בש"ס דגיטין דף ך"ג ע"א אלא סומא אמאי אינו כשר להביא את הגט אמר רב ששת לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו מתקיף ליה רב יוסף היאך סומא מותר באשתו היאך בני אדם מותרין בנשותיהן בלילה אלא בט"ע דקלא ה"נ בט"ע דקלא אלא אמר רב יוסף הכא בחוץ לארץ עסקינן וכו' הרי דסמכינין אט"ע דקלא אף באחרונ' באיסור אשת איש להביא גיטה היכי דא"צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם ומבואר שם בש"ס ע"ב דכל הנאמן להביא גיטה נאמן ג"כ לומר מת בעלה חוץ מחמש נשים כגון חמותה וכו' (ומזה נראה להכשיר אפילו הסומא להעיד בעסק עגונה כה"ג אם יהיה באפשר להעיד כמו עד מפי עד ואף דהוא א' מהפסולין דאורייתא לענין ט"ע כמבואר בח"מ סי' ל"ה ומבואר בא"ע סי' י' ובדיני עגונה דפסולי עדות דאורייתא פסולין להעיד בעגונה היינו דוקא בפסולי מחמת עביר' דוקא וכמבוא' בש"ס ופוסקים מקור מוצא הדין ומה"ט משיאין ע"פ אשה ועד מפי עד ה"ה כסומא וכמו דמתירין לענין גיטין במקום שאצ"ל בפני נכתב ובפני נחתם כמבואר שם בש"ס דגיטין ובא"ע סימן קמ"ב) גם בתשובת עבודת הגרשוני סי' ק"י מצאתי שפסק מתחלה דסמכינן אט"ע דקלא אפי' להוציא ממון לומר שהוא אחיו של פלוני לענין ירושה אך לבסוף חיכך בזה מהא דאיתא בפ"ד מיתות ושאר כל חייבי מיתות אין מכמינן לו וכו' ופרש"י אע"ג דשמעיה לקליה וכו' א"כ מוכח דלא סמכינן אטביעת עין דקליה די"ל דודאי אם המסית יכחיש את העדים ויאמר לאו אנא הוה שומעין לו ולא יוכל לחייבו מיתה אבל היכא דליכא הכחשה בדבר כמו בנדון שבפ' גיד הנשה יש לסמוך על טביעת עין דקלא ועוד מחלק שם דעד כאן לא אמרינן התם שסומא יכול לסמוך אט"ע דקלא ובני אדם בלילה אלא דליכא ריעותא המגרע כח הטביעות עין אבל בנדון דידן שנשאל עליו שהם רואין את ראובן ואינו מכירין אותו בט"ע דצורה פשוט שאין לסמוך אט"ע דקליה ע"כ תוכן דבריו שם ובאמת כל דבריו אינם מוכרחי' וקצתם אינם ברורים לע"ד דמה שבא לדמות נדון דידיה לענין ממון ולהאי דחולין קשה הא רשי' פי' שם בחולין דף צ"ו ד"ה בטביעת עינא דקלא שנתן דעתו להכירה בקול ומאבדה לא ילפינן דהתם משום חימוד הממון חיישנן דלמא משקר דאמר מר גזל נפש של אדם מתאוה להם ומחמדתן. הרי מבואר דאין ללמוד מזה לענין ממון ואולי יש לחלק ולומר דדוקא לענין אבדה להאמין לבעל דבר עצמו לא מהימן לענין ממון אט"ע דקליה משא"כ על פי עדים כמו בנדון דידיה סמכינן ע"פ עדים בט"ע וקצת ראיה לזו מהא דאיתא בפ' גט פשוט דף קס"ז ע"ב בהאי תברא דהוי חתים עליה ר' ירמי' את' לקמי' האי אתת' אמר' לי' לאו אנא הואי אמ' אנ' נמי אמר' להו לאו איהי היא ואמרו לי מיקש הוא דקשה לה ובגר לה קלא ע"ש בפרש"י הם השיבו לו טעית במה שנשתנה קולה והוחלף וכו' משמע דאי לאו האי טעמא דהזקינה היה סומך על שינוי הטביעת עין דקלא ולפסול התברא וק"ל גם הראיה שמביא שם מפ' ד' מיתות אין ראיה מוכרחת דאפשר דדיני נפשות שאני ובעינן ראיה ממש וכדאיתא בסנהדרין דף ל"ז ע"ב ובשבועת דף ל"ד ועיין בח"מ סי' ל"ה סעי' י"ב בש"ע ובב"י שם ובסמ"ע מבואר דגם לענין דיני ממונות בעינן ראיה ממש עכ"פ לא חמיר כ"כ כדיני נפשות ובעינן דרישה וחקיר' בד"נ גם מ"ש שם לחלק בין אם הבעל דבר מכחיש להו או לא זה ודאי אינו דא"כ איך מכשיר שם בגיטין סומא לשליחות גט ולא חיישנן דלמא אתי בעל ומערער ומכחיש להו ופסיל לגיטא וכדחיישנן בריש גיטין כה"ג ע"ש בדף ג' ע"א גם מה שמסיק שם בתשובה דבנדון דידיה איכא ריעותא כיון שאינם מכירים בטביעת עין בצורתו ע"ש אף דיש לכאורה סמך לדבריו מהמקרא שלכן אמר יצחק הקול קול יעקב והידים ידי עשו מ"מ בנדון דידיה ליכא ריעותא כלל כיון שמלשון מבואר שהניחו בלא חתימת זקן ומצאו בחתימת זקן וא"כ שפיר קאמר וכדכתיב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירהו וכדאיתא להדיא בש"ס דכתוב' דף כ"ז ובהמפקיד דף ל"ט א"כ גם בנדון שלפנינו כיון דליכא ריעותא שלא היה יכול להכירו כיון שהיה רחוק כל כך אפשר לסמוך על עדותם בט"ע דקליה כי בלא"ה מקילין כמה דברים לענין עגונה וגם ליכא כאן חשש בדדמי ואף דיש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דאולי בכלל מה שאית' בש"ס אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם א"כ כמו דשאר טביעת עין בגופו לא מהני אולי גם ט"ע דקלא בחיי הנהרג ג"כ לא מהני אף דבעגונה הקילו היינו בסוף עדות ולא בתחלת עדות וכן יש קצת ראיה דמקש' הש"ס ביבמות דף קך"ב ע"א והלכו ומצאו ודלמא שד ולא קא מתרץ דמכירו בקול אך כל זה יש לדחות ועיקר היה נ"ל כמשמעו' הש"ס דט"ע דקלא הוי טביע' עין גמור מכל מקום כיון שהוא מילתא חדתי וגם אולי יש לחלק דאולי לא הוי טביעת עין שפיר כיון שנשמע קול כ"כ מרחוק על כן לא יסמוך עלי למעש' עד שיסכימו עוד לזה שני גאונ' מפורסמי' אשר ראוי לסמוך עליהם כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |