שבות יעקב/א/מה
|
< הקודם · הבא > |
בחזרי על לימודי תמידין כסדרן על מה שפסק הרמב"ם בפ"ג מה' שחיטה דין יו"ד וז"ל או שפרס מטלית על הסכין ועל הצואר הואיל ואין הסכין גלויה הרי זה ספק נבילה וכתב הכסף משנה שם מדמבעי' בש"ס תחת מטלי' מהו משמע סתמא אפי' פירש טליתו משמע ויש לחוש לדבריו עכ"ל ותמה תמה אקרא הלא להדיא קאי מיבעיא בש"ס פ' בהמה המקשה דף ע"א בעי ר' אושעיא הושיט את ידו למעי בהמה ושחט בן ט' חי תבעי לר"מ תבעי לרבנן תבעי לר"מ ע"כ לא קאמר ר"מ בן פקועה טען שחיטה הני מילי היכא דיצא לאויר עולם אבל במעי אמו לא שריא ליה שחיטה או דלמא אפי' לרבנן ד' סימנים אכשר ביה רחמנא ואם איתא לדעת הרמב"ם מה קא מבעיא ליה הלא אסור משום חלדה עכ"ל השואל:
מה שתמהת תמיהא קיימת על הרמב"ם עיקר התמיהא הוא של כת הקודמין שהרגיש בתמיהא זו הט"ז בי"ד סי' ך"ד ס"ק ד' והניח בצ"ע והפר"ח שם ובספר נה"כ רוצין לתרץ הקושיא אך שלא העלו בזה דבר ברור לדעתי וכדי שלא אוציאך חלק אכתוב מה שנלע"ד בישוב קושיא זו בדרך הפשוט דבלא"ה לכאורה קשה על הרמב"ם בפ"א מ"ה מאכלות אסורות על שהשמיט האי אבעי' דאבעיא בש"ס בנשחט העובר במעי אמו ודרכו שלא להשמיט שום דין שהוזכר בש"ס להדיא וספק איסורא לחומר' לכן היה נ"ל לומר דדעת הרמב"ם דהאי אבעי' דר' אושעי' לא קמבעיא אלא לרב דאמר בפ' השוחט דף ל' ע"ב תחת העור כשר' וכ"ש תחת מטלית דכשרה אבל לבי רב דאמר שם תחת העור אינו יודע וה"ה תחת מטלית נשאר בתיקו א"כ תו לא קאי מבעי' בהא דהושיט ידו למעי הבהמה דפשיטא דאסור משום חלדה לכן השמיט הרמב"ם האי אבעי' וניצל מקושית הט"ז וגם עפ"ז הלבוש ניצל מהשגת הט"ז ס"ס י"ד במ"ש על הלבוש שכתב בדין דאה שחט עובר במעי' אמו לא מקרי שחיטה מטעם חלדה ולא ראה מקור הדין והיא שגגה עכ"ד שם ובאמת לפי מ"ש אין כאן שגגה דהלבוש נמשך בזה אחר דעת הרמב"ם וזה ברור בישוב תמיהתך והשגת הט"ז על הלבוש אך עדיין תמיהתי תמיהא קיימת אף דהרמב"ם השמיט האי אבעי' מטעם שכתבתי לפי שטתו והלכתו מ"מ עדיין תמיהתי על הרי"ף והרא"ש והטור ושאר גדולי חקרי לב דלא ס"ל כהאי דרמב"ם בדין חלדה ואפ"ה השמיטו האי אבעי' דשחט עובר במעי אמו זולת הר"ן והרשב"א בחודושיו שפסקו לחומר' והובא בהגהה ש"ע בי"ד ס"ס י"ד לפסק הלכה וצ"ע למה השמיטו גדולי ראשונים האי דינא. לכן נ"ל ברור דלכך השמיטו הפוסקים האי אבעי' דר' אושעיא דלפי מה דקי"ל כי האי דרב ורב חסדא דד' סימנים אכשר ביה רחמנא כדאיתא שם בחולין דף ע"ה ע"ב א"כ אזלי לן האי אבעי' דר' אושעיא ובכל ענין כשרה אם שחטה במעי אמו ושלא כדעת הר"ן ואף שהתוספ' פ' בהמה המקשה דף ע"ה ע"א ד"ה לדברי המתיר וכו' כתבו וז"ל ואפי' לרב דאמר הכי ד'סימנים אכשר בי' רחמנא איכא למבעי לעיל דדלמא שאני התם דלא יצא לאויר עולם עכ"ל תו' מסקנת התו' להלכ' אינו כן וכן מצאתי להדי' בתו' דביצ' ד"ו ע"א ד"ה וכי מה בין זה לעגל שנולד וכו' ותימ' דהא מוכן הוא דאמרי' בחולין דבן פקועה ניתר בד' סימנים בשחיטות אמו או בדידיה וא"כ יכול להושיט ידו במעי אמו וישחטנו ויהא מוכן כה"ג וי"ל דקאמר הגמרא אליבא דר' אושיעא דקמבעי' לן התם בחולין אם ניתר בן פקוע בד' סימנים אי נמי יש לומר הואיל ולכתחלה אין לשוחטו כה"ג שאינו יכול לראות מידי דהוי אשחוט בלילה דאסור לכתחלה לא מקרי מוכן עכ"ל הרי דלתירץ שני מסיק התוספ' להדיא על פי מה דקי"ל ד' סימנים אכשר ביה רחמנא ניתר אם נשחט במעי אמו רק לכתחלה אסור לעשות כן דהוי כשוחט בלילה ותירץ שני בתוספ' הוא עיקר להלכה שכן העתיק בפסקי תוספ' שם וכמ"ש בספרי מנחת יעקב כלל ל"ו סס"ק ל"ט יע"ש (וגם לתירץ ראשון לא כתבו רק דלר' אושעיא אסור אבל לפי מה דקי"ל דד' סימנים אכשר מבואר מהתוספת שם בהקושיא דגם כה"ג כשר וק"ל) לכן יפה עשו גדולי ראשונים שהשמיטו האי דינא וכל גדולי אחרוני' שלא הרגישו בדבר זה הניחו מקום להתגדר בו ורמ"א שסתם כהר"ן לא הרגיש בזה ולא ראה דברי התוספת הנ"ל דאלמלא כן לא היה סות' נגד דבריהם כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |