שבות יעקב/א/מד
|
< הקודם · הבא > |
על דבר שוחט אחד שאין לו קבל' רק מאביו שהי' שוחט מומחה אי מהני או נימא כלום יש אב שמעיד על בנו זאת ועוד אחרת בשוחט מומחה ששחט בהמה ובדק' ואמר שכשרה היא והוא עצמו לקח ממנו בשר ואחר יום או יומים אמר שהיא טריפה שעשה שהיה בשחיטה אי נאמן לאסרו או לא:
עיקרא דהא מילתא כבר נשאל בתשובת ה"ל קטנות ח"א סי' ל' ומסיק דכל מקום שהעידה תורה עד אחד אפי' אשה ואפ' קרובים נאמן באיסורים ע"כ תוכן דבריו שם ובאמת אין דבריו מוכרחים דהא להדיא אית' בפ"ב דכתוב' דף ך"ג ע"ב מעלין לכהונה ע"פ עד אחד ואפ"ה פליגי אמוראי שם בגמרא דף ך"ה ע"ב אי מעלין לכהונה בן על פי אביו בתרומה דרבנן ואע"ג דקי"ל הלכתא כ"ר שהעלם בן על פי אביו היינו משום מיגו דבידו להאכילו בתרומה כדאיתא שם בש"ס ודעת הרמב"ן דאינו נאמן כשיודעין שהוא אביו וכמבואר וברמב"ם פ"ק מ"ה אסורי ביאה ובהמ"מ שם ועיין בא"ה סי' ובב"י שם וא"כ כל שכן לענין שחיטה דאורית' שאין האביו נאמן אך יש לדחות ולומר כיון דבלא"ה רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן רק תקנת האחרונים ליטול קבלה וגם הוא מילתא דעבידא לגלויי אם הוא בקי או לא על כן לא משקר וקצת ראיה לזו ממ"ש תוספת פ"ק דסנהדרין דף ה' ע"א ד"ה נקיטנא רשותא וכו' דמי שהוא סמוך יכול לסמוך לאחרים והא דהוצרך ר' חייא לסמוך לרב ולרבה בר חנא מר' שמא בעירו של רבי לא היה רשאי ליתן רשות אלא רבי עכ"ל תוספ' ואם אית' מה קשה לתוספ' דלמא לא היה יכול רבי לסמוך בשביל שהי' דודם בר אחוה ובר אחתיה אלא ודאי כל כה"ג מותר להעיד על קרוביהם דהוא מלתא דעבידא לגלוי מ"מ לכתחילה יש ליטול קבלה מאחר שאינו קרובו ועל דבר השאל' שניה הנה סתמת דבריך מאוד אך רוב דינים אלו מבוארי' לפניך בי"ד סי' קך"ז דאי מהימן ליה הבע"ד יש לאסו' ואפשר דאפי' מאמין לו בלבו כמבואר שם בהג"ה סעי' א' דלא מקילין באם מאמין לו בלבו רק ביין נסך אף שדעת הש"כ שם להשיג על המ"א בזה בס"ק י"ד מ"מ כבר תרצתי וישבתי כל דבריו בתשו' א' השייכ' לח"מ בסי' קס"ג והיכא שנותן אמתלא לדבריו למה לא אמר בפעם ראשונה אז יש לחוש לדבריו כמ"ש רמ"א שם בהג"ה ואל יבהלונך רעיונך לומר דכאן אף שנותן אמתלא לדבריו לא מהימן ול"ד למה דאיתא בי"ד סי' ח' וסי' קך"ז גבי טבח שעשה סי' בראש הכבש וכו' דמהני אמתלא משום דהתם אמר מתחלה שהיא טריפה מהני אמתלא אח"כ משא"כ כאן שאמר מתחלה שהיא כשרה והכשיל רבים והוא עצמו לקח ממנו ואין אדם משים עצמו רשע:
אי משום הא לא תברה דכבר כתבו תוספת דפ"ק דמציאה ובכריתות ריש פ"ג אמרו דכה"ג לא מקרי אין אדם משים עצמו שמתכוין עכשיו באמירתו לטובה שלא יכשלו רבים ויאכלו טריפות ועוד דאין זה משים עצמו רשע כיון שנותן אמתלא לדבריו כגון שאומר ששחט עוד בהמה כשרה ונתחלפה לו בזו ועכשיו הכירה שאינה זו וכה"ג:
וגם דברי רמ"א שכתב שם בסי' קך"ז סעיף א' בהג"ה באמר לו אמתלא למה לא אמר לו בראשונ' יש לחוש לדבריו דמיירו ג"כ שמחמיר עכשיו באמירתו ודוקא באומר אמתלא ברורה כמ"ש אבל אם טוען אמתלא כאמתלא שבש"ס דכתובות למה אמר תחלה שקר ואפשר דזה לא מהני כאן רק לשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא כיון שעביד מעשה בגופו ולקח בשר דכה"ג לא מהני אמתלא כדאיתא בירושלמי גבי לבישת בגדי נדה וזה ודאי דגרע מעשה סי' בראש הכבש עיין בט"ז בסי' ק"ב ס"ק א' ובש"כ סי' קכ"ז ס"ק י"ח וסי' קפ"ה ובספרי תורת השלמים סי' קפ"ה ס"ס וי"ו דלכ"ע לא מהני אמתלא ואף דלכאורה י"ל דלחוש לחומרא מהני כה"ג אמתלא זה אינו דלענין נאמנות קי"ל דעד אחד נאמן להיתר ולא לאיסור כדאיתא בסי' קך"ז סעיף ג' ש"מ דלענין היתר יותר נאמן מלענין איסור ולהיות שרוב דברים בזה פשוטים ומבוארים קצרתי כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |