שבות יעקב/א/מג
|
< הקודם · הבא > |
דיני שחיטה וטריפות
שאלה מג
אחד שנכנס למקולין וראה שנים שוחטין שני בהמות ואמ' שראה שאחד מהם עשה שהייה בשחיטה ואינו יודע איזהו והשוחטים שותקים מה דינם של בהמות אלו:
גרסינן ריש פ' שני נזירים שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא ואינו יודע איזה מכם מגלחין ומביאין קרבן טומאה ומפרש ירושלמי במה דברים אמורים שאינן מכחישין אותו אבל אם מכחישין אותו לא:
וכ"כ התוס' ריש פ' שני נזירים דצ"ל שהם שותקין שאם היו מכחישין אינו נאמן כדאמרינן בפ' האומר עד אחר בהכחשה מי מהימן עכ"ל תוספת וכן פסק הרמב"ם בספ"ט דנזירות דין י"ו וז"ל היה שני נזירים, עומדים ברשות היחיד והיה אחד מבחוץ רואה אותן ואמר ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע מי הוא וכו' במה דברים אמורים ששתקו הנזירים שניהם או נסתפק להם הדבר וכו' עד אבל אם שתק או נסתפק לו הרי זה מביא קרבן אפי' על פי עד אחד עד כאן לשון הרמב"ם הרי לכאורה נפשוט שאלתך דאף שהעד מסתפק בדבר אצל מי נעשה הדבר אם השוחטים שותקין אסרינן לשניהם מספק ואף שראיתי בתשובת בית יעקב סי' ק"נ שהניח דברי התוספ' בצ"ע דמנלן הא דלמא איירו דוקא אם מאמיני' בלבם לדברי העד ע"ש דבריו באריכות וגרם לו שנעלם ממנו מקור דברי התוספ' שהמה מהירושלמי והוא ג"כ דעת הרמב"ם אכן ראיתי גדולי פוסקים אחרים מתנבאים בסגנון אחר לכאורה וגם התוספ' עצמם נראה שסוברים כן וכאלו סותרין לדעת עצמן וכאשר ג"כ פשוט וערוך לפנינו בטי"ד וש"ע ס"י קך"ז גבי הדין אם אמר לו נתנסך יינך דאם הבעל דבר מכחישו או אינו יודע אינו נאמן ואם שתק שתיקה כה כהודאה דמיא והוא שאמר לו נתנסך יינך בפניך או שאמר לו ידעת ורגלים לדבר דאי לאו הכי לא הוי שתיקה כהודאה דהא דשותק משו' שאינו יודע וכ"כ התוספ' בקידושין פ' האומר דף ס"ה ע"ב ובגיטין דף נ"ד ובכריתות דכ"ג וכן דעת הרא"ש והמרדכי והטור והסמ"ק וסה"ת והגהו' מיימוני ורי"ו נתיב ט"ו והאגודה והא"ז וא"כ דון מינה כל שכן היכי שהעד עצמו אומר אינו יודע איזה מכם א"כ מה זו שתיקה ודאי אין זו הודא' כלל וא"כ דברי התוספ' עצמו סתורי' למ"ש בפ' ב' נזירים איברא ראיתי בשפתי כהן בס"י קך"ז ס"ק ט"ו כתב דהרבה פוסקים חולקים על דין זה מ"מ ודאי כדי המה גדולי פוסקים שכתבתי לסמוך עליהם אף גם מ"ש הש"כ שם שדעת הר"ן פ' האומר כהחולקים זה ודאי אינו דהר"ן פ' האומר האריך לסתור דעת החולקים מכמה סוגיות ושאר כל דברי הש"כ שם אינם מוכרחים אך עיקר סתירתו דדין זה הוא מדברי הרמב"ם ספ"ט דנזירות שהעתקתי בסמוך ולא הרגיש שהתוספת עצמם כתבו כן בפ' שני נזירים נמצא דדבריהם עצמו סתורים אכן אחר שעיינתי היטב ראיתי שיש להשוות דברי התוספת בענין שאין סתירה כלל בדבריהם דגם האי דר"פ שני נזירים אפשר לפרש בדרך זה שכתבו התוספ' פ' שהעד אומר אתם ידעתם שנזרקה הטומא' ביניכם ונולד לכם ספק וא"כ כשהם שותקי' נראה ששתיקתם כהודאה כאלו הם יודעים מהספק וחוששין לחומרא כל אחד מספיקו וצריכן להביאו קרבן ועל דרך זה יש לפרש לשון הירושלמי וזה כוונת הרמב"ם אם שתק או נסתפק לו פי' שהם מודי' לדברי העד שנולד להם ספק בא' מהם אבל אם אמרו הנזירים אינו יודע שאין אנו יודעין כלל מהספק א"כ מכחישים לדברי העד שאמר אתם ידעתם ועד אחד בהכחשה לאו כלום הוא וכן היכי שהעד אינו או' אתם ידעתם שתיקתם לא הוי כהודאה דהא דשותק משום שאינו יודע נמצא דאין כאן סתירה לדעת התוספת לא מדברי עצמם ולא מדברי הירושלמי והרמב"ם וכיון שכן הסכמת גדולי ראשונים ובטור וש"ע סתם כן לפסק הלכה א"כ גם בנדון דידן זכינו לדין דאם העד אומר אתם ידעתם שיש ביניכם ספק בשחיטה והם שותקי' מטריפנן מספק אבל אם לא אמר אתם ידעתם אז אפי' שתקו אין בכך כלום כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |