שבות יעקב/א/כט
|
< הקודם · הבא > |
מעשה באחד שהיה לו אשה עתים שוטה ועתים חלים ונשא אשה אחרת עליה ע"פ היתר ק' רבנים כמבואר הדין בא"ה סי' א' וקי"ט ע"פ הסכמת ראשונים ואחרונים והיה רוצה להתפלל תפלתו בימים נוראים ופסקתי ששוב לא יתפלל להוציא הציבור ידי חובתם בימים נוראים עד שתתזור אשתו הראשונה היטב לבריאתה שתוכל לקבל גיטה או עד שתמות וראיה לדבר מהא דאיתא בש"ע סי' תקפ"א בהגה"ה צריך שיהא נשוי והוא מהגהות מנהגים הלכות ערב ר"ה סעיף ך"ג מטעם דצריך להיות דומיא דכהן גדול והטעם דבכהן גדול צריך להיות דוקא נשוי מבואר במתני' בריש יומא מדכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו ובש"ס שם דף י"ג ע"א קאמר הש"ס דכניס לה ומקשה הש"ס א"כ הוה לה שני בתי' ורחמנא אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים ומוקי הש"ס בכמה גווני ועכ"פ מוכח שם כל כמה דלא מגרש לה בגט כריתות גמור פסול לעבודה כיון שיש לו שני בתים וא"כ ה"ה בש"ץ זה שיש לו שני בתים אין לו להתפלל כמו אם אינו נשוי כלל ואין מקום לבעל דין לחלוק ולומר דהא מקור הדין שהוא מהגהות מנהגים סיים וז"ל צריך להיות נשוי לשמרו מן החטא מכלל דעיקר הטעם כדי לשמרו מן החטא אבל בודאי אין לדמותו לגמרי לכהן גדול שיש לו הרבה מעלות ומדות פרישת וטהרה יתירא וא"כ בש"ץ אף שיש לו שתי נשים כיון שעכ"פ נשמר מן החטא יכול להיות ש"ץ בימים נוראים אי משום הא לא תברא דגם ביש לו שני בתים הטעם משום חטא כמו באין לו אשה כלל והא לך לשון הרמב"ם פ"יז דמה' א"ב דין י"ג מצו' עשה על כהן גדול שיש' נערה בתולה ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת שנאמר אשה אחת ולא שתים עכ"ל וכתב הראב"ד ז"ל לא מתחוורא זאת הסברא שלא אמרו במסכת יומא אלא ביתו אמר רחמנא ולא ב' בתים ואפשר לא נאסר בשני נשים אלא בי"כ שמא ימשך לבו אחריהם ויבא לידי טומאה אבל הדעת נותנת כן כדי שלא יצטרך לגרש עי"כ אלא שאני מוצא וישא לו יהוידע נשים שתים ויולד בנים ובנות עכ"ל וע"ש במ"מ מה שטרח והאריך לייש' דעת הרמב"ם אכן נראה שנתעלם ממנו מ"ש הרמב"ם בהל' כלי מקדש פ"ה דין יו"ד וז"ל וכבר בארנו בספר קדושה ואינו נושא שתי נשים ואם נשא שתים אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת הרי דהרמב"ם והראב"ד טעם אחד להם שלא יעבוד ביום הצום דוקא מטעם שמא יבא לידי טומאה כמו אם אין לו אשה כלל וה"ה בנדון כזה כיון שיש לו שתי נשי' אף שאחת מרוחקת ממנו כל שלא נתגרשה בגירושין גמורין כמשמעות הש"ס לענין כהן גדול לכן ג"כ לענין הש"ץ דין א' להם כעם ככהן ואין לו להיות ש"צ בימים נוראים ואם יאמ' האומר דהא דנותנין להתפלל דוקא מי שהיו נשוי רק אשה אחת היינו לכתחלה מי שאינו רגיל להתפלל בימים נוראים אין נותנים אלא מי שהוא נשוי אבל מי שרגיל להתפלל בכל שנה ושנה דאז כבר זכה במצוה זו ואין רשות להקהל לשנותם כמבואר בח"מ ס"ס רמ"ט ובא"ח סי' קנ"ג אז אין מסלקין אותו אם מתה עליו אשתו כי מעלין בקודש ולא מורידין וכה"ג כתב בתשובת שער אפרים סי' ס"ז וס"ח בק"ק שעשו תקנה בחרם שלא לקבל רב שיש לו קורבה ומחותני' באותו עיר ואח' שקבלו רב א' התחתן עם בניו בני הק"ק ופסק שם דאין להעבירו יע"ש דבריו באריכת מ"מ אי משום הא לא אריא דאע"ג דלפי הנדון השאלה שם בודאי טב הורה כי כוונת המתקנים לא היה כלל על דרך זה וכאשר האריך שם בתשובה. מ"מ אין כלל זה אמר בכל ענין דכל שעל פי הדין אסור להתפלל אף ע"פ שכבר החזיק במצוה מעבירין אותו וכמשמעות לשון הרמ"בם פ"ה מ"ה כלי מקדש גבי כהן גדול שאינו עובד ביום הצום וגדולה מזו מצאתי ראיתי בתשוב' הרשב"א כתיבת י"ד ס"י ק"ח באוצר הכבוד של מחותני הגאון הגדול מהור"ר דוד אופנהיים וז"ל עוד כתבתי שנסתפק' בפ' דיני ממונ' שאין מושיבין בסנהדרין זקן אם דוק' אין מושיבין לכתחיל' אבל אם הושיבוהו קוד' שנזדקן ונזדקן אין מעבירין אותו או דלמ' אפי' ישב קוד' שנזדקן ונזדקן אין מעבירין אותו תשוב' נ"ל דכל שהוא תלוי בסבה כל שישנה לסבה ענין נגרר אחר הסבה וסבת הזקנה האכזריות ולפיכך אין מושיבין אותו אחר שנזדקן כדין של סנהדרין שהרי נתחדש לו הסיב' הגורמת וכן נראה לכאורה מלשון רש"י שכתב זקן שכבר שכח צער גידול בנים ואיו רחמני וסריס נמי אע"פ שנסתרס עכשיו מסלקין אותו כך נראה לי עכ"ל הרשב"א הרי להדיא דכל שהוא תלוי בסבה אפי' בסבה הבא מאליו מורידין ומעבירין אותו ואל תתמה על זה למאוס כל כך בזקן והלא בישישים חכמה ואורך ימים תבונה והרי הרמב"ם כתב בפ"ד מה' כלי המקדש וז"ל ואין מורידין לעולם משררה שבקרב ישראל אא"כ סרח האי כללא לאו דוקא דהא בכהן שנולד בו מום וכן הזקן שהגיע להיות רותת ורועד וכהאי גוונא אינו עובד שוב אלא דכל שנולד סיבה בגופו אינו בכלל זה ומצאתי ראיה ברורה לדעת הרשב"א מהא דאית' ברמ"בם בפר' ב' מהלכו' סנהדרין כשם שב"ד מנוקין בצדק כך צריכן להיות מנוקין מכל מומי הגוף ובגמ' פ' מצות חליצה דף ק"א ס"א גרסינן ור' יהודה הדיוטת מנלן נפקא לן מלעיני דאמר מר לעיני למעוטי סומין ומדאיצטרך לעיני למעוטי סומין ש"מ אפי' הדיוטו' דאס"ד סנהד' בעינן מדתני ר' יוסף נפק' דתני רב יוסף כשם שב"ד מנוקין בצדק כך ב"ד מנוקים מכל מום שנא' כולך יפה רעיתי ומום אין בך ואידך האי לעיני מה עביד לי' האי לכדרב' הוא דאתא דאמ' רבא צריכי דייני למחזי דוקא דקאי נפיק מפומיה דיבמ' ע"כ ואם אית' דאם כבר נתמנה לסנהדרין אין מעבירין אותו א"כ מאי קאמר הש"ס דאי ס"ד סנהדרין בעינן למה לי לעיני למעוטי סומין וכו' הארכתי איצטרך היכא דכבר נתמנה לאחד מסנהדרין ואח"כ נעשה סומא דאין מעבירין אותו ואיצטרך לעיני שפסול לחליצה אלא ודאי משום להש"ס דכל שנולד בו סיבה בגופו שפסלו לסנהדרין מעבירין אותו ומושיבין אחר תחתיו והא דזקן שמעבירין אותו כבר נשמר מזה הרמ"בם בה"ל סנהדרין דהיינו שהוא זקן מופלג בשנים דזקן כפשוטו הוא א' ממעלת שמנה חכמים בפ"ק דסנהדרין וכו' דבעי' בעלי זקנה ולשון הרמ"בם שם בעלי שיבה אלא ודאי דמיירו שהוא מופלג מאוד בזקנה כהדא דאמרינן הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו וה"ה בזקן זה ששכח מחמת זקנה גדולה צער גידול בנים בודאי כיון שהשכחה גברה עליו כל כך א"כ גם מצד הלימו' אינו ראוי לישב שוב בסנהדרין ומושיבין אחר תחתיו כדעת הרשב"א אלא שצריכין ליזהר בכבודו:
וגם אל יבהלונך רעיונך לסתור כל זה מהא דאיתא בסנהדרין דף ל"ז ע"א במתני' הוצרך לסמוך סומכין מן הראשונים ופרשי' כגון שמת אחד מן הדיינים ולא נקט ג"כ באירע לו סיבה כזה אי משו' הא אין סתירה כלל דחדא מנייהו נקט רש"י במיתה דשכיח וה"ה לאינך ואל תשיבני מהא דאית' בפ"ק דיומא דף י"ג ע"א מיתה לא שכיח. כי כבר תקון זה הרמב"ם בפי' המשניות ריש פ"ק דיומא וז"ל וענין באמר' מית' לא שכיחא ר"ל שהמיתה בפתע פתאום אינה נמצאת עכ"ל ובתשובת ב"י דף קמ"ד ע"ג סי' ד' בדיני יבום וחליצה כתב וז"ל שהרי אי אפשר להכחיש המוחש ולומר דמיתה לא שכיחא ואנו רואים בעינינו דשכיחא טובא אבל כוונת חכמים ז"ל שהמית' לא שכיח בערך טומאה דשכיחא טובא ביותר עכ"ל ולפמ"ש בשם הרמב"ם בלא"ה לק"מ ועיין בסמ"ע ס"י קך"ב ס"ק ג' ועכ"פ בנ"ד אין להתפלל בימים נוראים כמו שכתבנו ואף שבתשובת דברי ריבות ס"י דצ"ד כתב על המטורפת וז"ל ובנדון זה אין לו אשה כי לזאת לא יקרא אשה עכ"ל זה לא כתב שם רק לענין שלא חל עליו חרם ר"ג (ואף גם שם לא קי"ל כוותיה רק דצריכן להתיר ע"י ק' רבנים) אבל ודאי אשתו היתה והיה ראוי לביאה וחיישנן שמא ימשך לבו אחריהם גם אל תשיבני מה שהתפלל שלמה המלך ע"ה על כל ישראל ביום השלמת הבנין בית המקדש ותפלתו היה בימים נוראים אלו כדאית' בפ"ק דמועד קטן אע"פ שהיו לו נשים ופלגשי' הרבה מאוד חדא דהא מסיק התם הש"ס שנמחל להם עון י"ה וא"כ אפשר דגם חטא זה נמחל עמו גם תפלתו לא היה אפש' באחר שהוא היה המלך וע"י נבנה הב"ה ואם הראשונים כבני מלאכים אנו כבר אינש וכל שאפשר להתקיים ע"י אחרים תפלתם עדיף כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |