שאגת אריה החדשות/יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה החדשות יז

סימן יז

ב"ה יום ד' כ"ו שבט תקמד"ל בולה

כארי יתנשא לו זרוע עם גבורה ובידו הארה בעמקי התורה לו העוז ותעצומות ושם חביון עוזו ה"ה אדמ"ו הרב הגאון הגדול המפורסם כמהו' ארי' ליב נ"י יריע אף יזריח את פני משיח אלקי יעקב יחזה בשוב ה' שבות עמו:

מתחילין בברכה לראש צדיק יגיעהו החיים והשלום יחדיו יהי' תמים מלמעלה יריק ה' עליו את שפעת טובתו עוד יחדש כנשר נעוריו יאריך ימים בשובע וגיל בל ימוטו אשוריו לנצח א"ס:

וזאת שנית היתה עלי פקודת מר גיסי הגביר המפורסם פו"מ ושת"ה כ"ה הירץ יצ"ו לכתוב לאדמ"ו ולבקש ממנו לגלות דעתו הרמה ולהורות את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון אנשי פאריס בעסק בה"ק אשר שמה כי הדבר נחוץ ע"פ ציוי השררה יר"ה ואמרתי כי אל יחר בעיני אדמ"ו כי אדבר דבר מה להלכה ולא למעשה וזה נוסח השאלה:

הנה זה מזמן חמישים שנה או יותר שהיו קוברים המתים בגן של א"נ אחד והיו משלמים לו כל פעם סך ידוע שהי' מתרצה לזה וזה לערך ד' שנה שלא הי' הא"נ רוצה עוד בזה לקבור שמה מתים ורצה לחרוש ולזרוע הגנה ולהשליך המתים חוצה מקבריהם ועמדו בדין עמו לפני השררה יר"ה ויצא הפסק דין שעד ה' שנים הא"נ לא יגע יד בקברות ובמתים אמנם ככלות זמן הנזכר הרשות בידו לחרוש ולזרוע ולעשות מה שירצה ואחר כל זאת עשו כמה תחבולות ליקנות הגן מן הא"נ ולא רצה. וגם לא עלה בידם ליקנות ב"ה אחר ועתה קרוב לזה שיעבור זמן המוגבל מן השררה יר"ה וע"י השתדלות גדול נתרצו קהל הספרדים שיש להם קברות בצד זה הגן ורק חומה מפסיק ביניהם שיוציאו המתים מן הגן של הא"נ ולקוברם בקברות שלהן מעתה שאול ישאלו:

א אם מותר לפנות המתים מן הגן לקברות של קהל ספרדים.

ב אם נאמר שמותר לפנות והנה המקום של הקברות דקהל ספרדים קטן מאד ורוצים שיקברו המתים אשר הם בארונות זה ע"ג זה וע"ד כן נתרצו אם מותר לעשות כן:

ג העצמות של המתים אם צריכין להשים של כל מת בשק מיוחד לבדו או מותר לערב העצמות של המתים ביחד:

ד הארונות שפינו מהם המתים אם צריכין קבורה, או שריפה:

ה באשר שדעתם לקנות קרקע לבה"ק כיצד יתנהגו עם הקני' והנה ע"ד שאלה הראשונה כיון דהדבר ברור שהגוי יחרוש ויזרע ויוציא המתים חוצה ויהיו כדומן על פני האדמה והרי פשיטא מותר לפנותם. דהרי הטור פסק בסי' שמ"ג דלכבוד מותר לפנותו ואע"ג דשם בטור לא כתב רק כגון להעלות לא"י או לקבר אבותיו מ"מ פשיטא דזה מיקרי יותר לכבודו שלא יהי' ח"ו כ"כ בבזיון וכ' ב"י בשם הג"א דבמקום שיש לחוש שיוציאום נכרים מצוה לפנותם וכ"כ בסוף ס' מהרי"ל בלקוטים דהורה מהר"ש רבו של מהרי"ל דכל שיש חשש שיוציאו המת מקברו מותר לפנותו וכ"כ בדרישה ומהרש"ל וכן הורה הגאון חכם צבי בתשו' סי' נ' והרמ"ע מפאנו סי' מ"ד ושאר אחרונים.

וע"ד השאלה ב' אם מותר להניח הארונות זה ע"ג זה גם זה מבואר בסי' שס"ג בשם רבנו האי גאון ומבואר בראי' שהביא שם דאפי' לכתחילה שרי כל שיש הפסק וי"ו טפחים אבל בציר מהכא לא וראיתי ברשב"ץ ח"ג סי' קי"ט שהביא מאבל רבתי דהיכא דהארונות זה ע"ג זה סגי בג"ט ודוקא זה בצד זה בעי ו' טפחים ומוכח שם בתשו' דראה דברי רבינו האי גאון ואפ"ה פסק כן מפני שעת הדחק ובודאי כדאי הוא הרב הגדול רשב"ץ לסמוך עליו ומצורף לזה דהרי בא"ה כתב בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' צ"ז דנהגו בקהילות להקל בזה מפני שעת הדחק:

וע"ד השאלה הג' הנה מבואר בסי' שס"ג בשם רבינו האי גאון דאסור לערב עצמות ב' מתים ושגם לעצמות צריך שיעור הרחק ו' טפחים כל היכא דאפשר אמנם באמת נראה סתירה לזה מדברי מס' שמחות שהביא הטור בסימן ת"ג דנחלקו ריב"ן ור"ע דריב"ן סבר המלקט עצמות שני מתים מניח זה בראש אפרסקל מכאן וזה בראש אפרסקל מכאן ורע"ס דסוף אפרסקל להתעכל ונמצא עצמות במתים מעורבים אלא מניח בארזים ע"כ:

והנה מוכח מדברי שניהם דנהי דתערובות אסור אבל לא בעי הרחקה לעצמות דאי ס"ד דבעי הרחקה א"כ מאי קא מקשה ר"ע סופו של אפרסקל להתעכל ומה בכך וכי עדיפא עצמות מתחילת הקבורה דלא בעינן בארזים וכל דאיכא הרחקה לא חיישינן שיתערבו ואם כן מ"ש בעצמות א"ו צ"ל דלא בעינן הרחקה ולהכי חשש ר"ע לתערובות כל שמתעכל האפרסקל וקאמר דמניחין בארזים אפי' זה בצד זה וכן פי' בדרישה שם וצ"ל דרבנו האי סובר דבאמת בארזים מותר להניח זה בצד זה אבל כיון דאין לנו ארזים ובקרשים בעלמא יש חשש שיתעכלו ונמצאו מתערבים ולהכי בעי הרחקה וכיון דידוע דהלכה כר"ע שפיר פסק רבינו האי גאון דגם בעצמות בעי הרחקה וראיתי ברדב"ז ח"ב סי' תרי"א שכתב דמותר לערב עצמות מתים הרבה והביא ראי' מהא דתנן במס' שקלים חוץ המגריפה המיוחדת לקברות ומדהי' צריכין למגריפה לקבץ עצמות המפוזרים ש"מ דבהרבה מתים איירי דאילו במת אחד לא שייך פזור עד שצריכין מגריפה ע"ש ובאמת יש לתמוה איך אישתמיטתי' מיני' דברי רבינו האי גאון שזכרנו ובפרטות שהעתיקם הרמב"ן והטור גם מדברי מס' שמחות שזכרנו מוכח כן דהרי אפי' לריב"ן אסור לערב עכ"פ לכתחילה שהרי גם הוא אמר מניח זה בראש אפרסקל מכאן וזה בראש אפרסקל מכאן והראי' שהביא מהמשנה דמס' שקלים אין כדאי לדחות דברי מס' שמחות ודברי רבינו האי גאון ויש לדחות ראיתו בנקל שעשו בשביל כך מגריפה כדי שלא ליגע בידים אע"ג דמותר ליגע כל שאינו עצמות אביו מ"מ הא חזינן שיותר כבוד הוא שלא ליגע בידים ואפשר נמי דהרדב"ז מיירי להעלות לא"י כמו שכתב בתחלת התשובה אעפ"י שמן הראי' שהביא לא משמע כן עכ"פ לענין הלכה בוודאי נראה שצריך להשים עצמות של כל מת בשק לבדו ולהרחיק זה מזה ו' טפחים כדברי רבנו האי גאון או ג' טפחים כשהם זה למעלה מזה כל זמן שאפשר מיהו אם לא אפשר הרי כתב רבנו האי גאון בעצמו דאם אי אפשר אין להניחם בלא קבורה:

ולענין שאלה הד' הארונות שפינו מהם המתים גם זה פשוט בשו"ע שמותר לשורפן ולענין השאלה הה' הנה מרגלא בפומייהו דאינשא כשרוצים לעשות בית הקברות חדש שאין קונין לחלוטין ואין גומרין את הקנין עד שיהי' ח"ו ב"מ מוכן לקבור שם ובאמת מימי לא ראיתי בשום ספר דבר מזה. אעפ"כ מנהג של ישראל תורה היא ואולי עושין ע"ד לא יפתח אדם פיו לשטן ח"ו וסימנא מילתא היא:

כל זה כתבתי כנושא ונותן בהלכה אבל למעשה לא אכריע ואצפה לשמוע דברי אדומו"ר ואחרי פיו לא ישנו כי בא יבא דברי קדשו ולא יאחר כי דבר נחוץ ופאר תפארת הדרתו ילין ויתענג על רוב שלום עוד ישגיא יעשה חיל בישראל כנפש האדון היקרה והנשיאה ונפש תלמידו יוסף דוד זינצהיים

תשובה כתבו קבלתי וכל מה שכתב בענין קבורת המתים ולפנותם משדה הנכרי שקברוהו לשם ולקוברם לפי שעה עד שיקנו קרקע לבה"ק חדש בבית הקברות הישנה של הספרדים כל דבריו הוא כדין וכהלכה ומבוארים בדברי הפוסקים להדיא ומה שדחה דברי הרדב"ז וראייתו יפה כיוון ומפני שאין בה"מ בלא חידוש באתי להשתשע עמו בדבר הלכה ולפלפל קצת בענין זה הנה מבואר בדברי רב האי גאון שהביא הרמב"ן בת"ה והטור והאחרונים ביו"ד סימן שס"ב דאפי' עצמות ב' מתים אין לערב יחד אלא צריך הרחקה ביניהם ו' טפחים בין בא לקוברם זה למעלה מזה או זה בצד זה וזה הדבר מבואר מעצמו וברור הוא כמו שבתחילת הקבורה צריך הפסק בין מת למת ו' טפחים שהוא אמה כדתניא סוף פ"ו דב"ב בשמעתין דכוכין דף ק"א הכא נמי היכא דבעי לקבור עצמות המתים בעי הרחקה ו' טפחים בין עצמות מת זה לעצמות מת אחר וזהו כבוד המתים. אלא שיש לי לדקדק בזה טובא בפ"ו דסנהדרין (דף מ"ז) דאמרינן התם מנין שאין קוברין רשע אצל צדיק שנאמר ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע ויגע, האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו והנה הא וודאי לא קשה לי דמנ"ל למילף מיניה דאין קוברין רשע אצל צדיק מדהחי' הקב"ה את האיש ההוא. דלמא שאני התם שהי' קבור בתוך קבר אלישע עצמו ויגע בעצמיו שלו אבל זה לית לן בה דמשמע להגמ' דאין לחלק ביניהם אבל אי קשה לי הא קשה לי כיון דמדינא כל מת יש לו תפיסה ג' טפחים וצריך להרחיק מזה לזה ו' טפחים ג' טפחים כדי תפיסה לזה וג"ט כדי תפיסה לזה ומפני כבודן של מתים והשתא מנ"ל הא דאין קוברין רשע אצל צדיק דילמא לעולם קוברין כמו שקוברין שאר מתים זה אצל זה ושאני הכא כיון שנקבר האיש תוך קבר אלישע עצמו ולא הי' מרחיק כדי תפיסה ביניהם מש"ה חי ויקם על רגליו אבל היכא דאיכא כדי תפיסה אפילו רשע אצל צדיק לית לן בה וביותר קשה מדיליף מכאן דאין קוברין רשע אצל צדיק משמע הא בשווין בכה"ג שפיר דמי ואמאי הא בשווין נמי בעינן כדי תפיסה לזה וכדי תפיסה לזה והא הכא ליכא שהרי נגע האיש בעצמות אלישע ממש והי' נראה לי ללמוד מכאן דהני מילי דבעינן הרחקה בין ב' מתים ו' טפחים כדי תפיסה לזה ולזה דווקא בקוברים שם שלא לפנותם לעולם אבל בקוברין שם לפי שעה כדי להניחו אח"כ לקברות אבותיו אין צריך להרחיק כדי תפיסה לזה ולזה. והדבר ידוע כי בדורות הראשונים מן הסתם הי' מנהגם לקבור לפי שעה בקבר אחד עד שיתעכל הבשר ואח"כ מלקטין העצמות וקוברין אותם בקברות אבותיהם במערות ובכוכין וזה הוא יום ליקוט עצמות דאמרינן בפ"ק דמו"ק ובסוף פ"ח דפסחים ובפ' טבול יום ובכמה מקומות בגמ' ומשמע ליה להגמ' דהכי הוי האי עובדא דקרא דויהי קוברין איש וישליכו את האיש בקבר אלישע ויגע בעצמות אלישע שקברוהו שם לפי שעה עד שיתעכל הבשר והיא קבורה ראשונה של לפי שעה הוי שהרי נאמר ויגע האיש בעצמות אלישע ולא נאמר ויגעו עצמות האיש בעצמות אלישע מכלל שלא נעכל הבשר עדיין וכיון שכן דווקא מה"ט שאין קוברין רשע אצל צדיק הוא דחי הא בשוין שפיר דמי דלפי שעה א"צ כדי תפיסה בשווין ותדע לך דרשע אצל צדיק אפי' לפי שעה כדי עיכול הבשר אין קוברין שהרי התם בפ"ו דסנהדרין חזינן גבי הרוגי ב"ד ולא היו קוברין אותם בקברות אבותי' אלא ב' בתי קברות היו מתקנים לב"ד א' לנהרגים ולנחנקים וא' לנסקלים ולנשרפים נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן ועלה מפ' הגמרא כל כך למה כלומר למה אין קוברין אותו בקברות אבותיו מיד לפי שאין קוברין רשע אצל צדיק ומייתי לה מההוא קרא דויגע האיש בעצמות אלישע ומסיים שם כשם שאין קוברין רשע אצל צדיק כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל פי' מש"ה תיקנו ב' בתי קברות לנסקלים ולנשרפים שהם רשעים חמורים בפ"ע ולנחנקים ולנהרגים שהן קלים בפ"ע כדי שלא יקברו אלו אצל אלו הקלים אצל החמורים והרי אלו הרוגי ב"ד כולם לא היו נקברים בקברות של ב"ד אלא לפי שעה עד שיתעכל הבשר דהא אח"כ מלקטין העצמות וקוברין אותם בקברות אבותי' כדמסיק ואפ"ה תיקנו ב' בתי קברות שלא יקברו החמורים אצל הקלים ושמע מינה אפי' לפי שעה אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל ומכ"ש רשע אצל צדיק אפי' לפי שעה לא ועוד דפריך התם וליתקנו ד' קברות ומשני ב' קברות גמרא גמירי לה ומשמע אי לאו האי טעמא היו מתקנין ד' אע"ג דאין נקברים שם אלא לפי שעה ש"מ כדאמרן ועוד אי ס"ד דקבורת רשע אצל צדיק לפי שעה שפיר דמי תקשה לך הא דמסיק התם בגמ' דהרוגי ב"ד כיון דאיקטלי ומתו שלא כאורחייהו הוי להם כפרה ופריך מדתנן ולא היו מתאבלין אלא אוננין שאין אנינות אלא בלב ואי ס"ד כיון דאיקבור הוי להו כפרה ליאבלו ומשני בעינן נמי עיכול בשר דיקא נמי דקתני נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותם במקומן ש"מ והשתא א"א בנקבר לפי שעה אפי' רשע אצל צדיק שפיר דמי מני' נמי ברשע אצל צדיק הנקבר לעולם כמו הרוגי ב"ד שעד זמן עיכול הבשר דלא הו"ל כפרה כרשעים דמי ומעיכול בשר ואילך כצדיקים דמו שהרי קוברין אותו מעיכול בשר ואילך בקברי אבותיו נמי דמה לי רשע עולם וקבורת שעה לקבורת עולם ורשע שעה הא וודאי דא ודא אחת היא ועוד מצד הסברא נראה שרשע לפי שעה וקבורת עולם קל יותר מקבורת שעה ורשע עולם שסוף זה לבא לכפרה וזה לאו וא"כ אמאי תיקנו ב' ב"ק לב"ד ליקבור בקבר של אבותיו מיד שהרי מזמן עיכול בשר ואילך סופו להיות צדיק ואינו אלא רשע שעה עד זמן עיכול ולית לן בה אלא ש"מ דרשע אצל צדיק בכל ענין אין קוברין זה אצל זה מיהו אכתי איכא למידק משום דאמרינן התם רב אשי אמר אבילות מאימתי קא מתחלא מסתימת הגולל וכפרה מאימתי הוי מכי חזו צערה דקברא פורתא הילכך הואיל ואידחו ידחו א"ה ל"ל עיכול בשר משום דלא אפשר והשתא אי הא דאין קוברין רשע אצל צדיק אפי' לפי שעה לא השתא תקשי לרב אשי דס"ל דמכי חזו צערה דקיברא איתכפר לו ובדין הוי דהוי רשאי לקוברו מיד בקברות אבותיו דכי חזו צערה דקברא פורתא הו"ל כצדיק אלא משום דלא אפשר ליטלו משם דנבקע כריסו ומסריח כדפי' שם אם כן מה הועילו שתיקנו ב' ב"ק לב"ד מפני שאין קוברין רשע אצל צדיק ורשע קל אצל רשע חמור הא אכתי לא יצאנו ידי חובתינו מלקבור אפי' רשע אצל צדיק כיון דמיד סמוך לקבורה מכי חזי צערא דקברא פורתא נתכפר לו ומן הראוי הי' לקבור בקברות אבותיו דה"ל צדיק אלא משום דלא אפשר ממתינן ליה זמן רב עד כדי עיכול בשר שהוא ימים רבים אחר הקבורה א"כ מי שנידון היום בב"ד היאך קוברין אותו אצל מי שנידון אתמול שזה כבר איכפר ליה מאתמול מכי חזי צערא דקברא פורתא והו"ל צדיק וזה בשעת הקבורה הו"ל עדיין רשע וכן כל ימים שמקבורת נידון ראשון עד זמן עיכול עצמותיו איך קוברים אצלו הנידונים בנתיים רשעים אצל צדיק וא"כ הנידון אחר קבורת הראשון צריך לקברו בפ"ע ונפיש להו בתי קברות טובא וי"ל דהא לא קשה מידי דהא וודאי מדינא אפי' לפי תירוץ ראשון דאין מתכפר לו עד לאחר עיכול הבשר הי' מן הראוי לתקן ד' בתי קברות לכל ד' מיתות ב"ד קברות בפ"ע דהא נמי אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל אלא דאתי הלכתא והעמידן על ב' בתי קברות וגזה"כ בנידונין לקבור רשע חמור אצל רשע קל משא"כ בשאר מתים ה"נ איכא למימר אליבא דרב אשי דגזירת המלך היא בנידונין לקבור רשע לפי שעה אצל מי שנקבר כבר דהו"ל צדיק ולא להרבות בקברות של ב"ד אבל הא דלא היו קוברין אותן בקברות אבותיו עד עיכול בשר וכן הא דמתקנין ב' בתי קברות בב"ד דתלי הגמר' בטעמא דאין קוברין רשע אצל צדיק ולא רשע קל אצל רשע חמור אם איתא דלפי שעה לא, חיישינן למה לי ב' בתי קברות ואפילו אחד לא צריך אלא יקבירוהו מיד בקברות אבותיו אלא וודאי ש"מ דרשע אצל צדיק ורשע קל אצל רשע חמור אפי' לפי שעה אין קוברין זה אצל זה מש"ה יליף שפיר הא דאין קוברין רשע אצל צדיק מההוא האיש שנגע בעצמות אלישע וחי דאלו מטעמא דתפיסת קבר לית לן בה וכדפרישית:

ולפ"ז בנידון השאלה שמוציאים המתים משדה הנכרי לקבור לפי שעה בבית הקברות של הספרדים עד שיקנו להם קרקע לבה"ק ויקברו אותם שם לא הי' צריך להניח כדי תפיסה דהיינו אמה ו"ט בין זה לזה בין אי קוברין למעלה זה ע"ג זה או זה בצד זה וזה נראה לי הלכה למעשה בבתי קברות של איזה קהילה שיש להם ב"ד קבוע וראשי עם הממונים על הצבור:

אבל בעיר זו שאנו דנין בהן היא העיר רבתי פאריס במדינות צרפתי ראוי להחמיר למעשה בין בא לקוברם זה ע"ג זה או זה בצד זה צריך הרחקה ו"ט ביניהם מפני שאין להם סדר כשאר קהלות ואל יבוא הדבר לידי התרשלות ולא יקנו קרקע לבית הקברות אחר:

וע"ד ששאל מעכ"ת איך לנהוג עם הארונות הישנות אם לקוברן או לשורפם נראה שצריך לשורפם ולקבור עפרם בקרקע בבית הקברות במקום מיוחד כעובדא דהאי גברא דאוגיר חמרא ליין נסך ויהיב לי' חטא באגרא דאורי ליה רב חסדא שם כן והדברים ארוכים מאד ואין לי פנאי כעת להאריך בהן:

וע"ד מה שכתב שיש מקפידים שלא לגמור המקח בקרקע בית הקברות עד שימות מת אחד קפידא זו אין לה עקור ושרש ודברי הבל הם רק כן ראוי לנהוג שיקנו קרקע לגמרי לב"ה רק קודם המקח יעשו חברא של קברנים הנקרא חברא קדישא ואנשי החברה יגזרו צום על עצמם ביום ב' או ה' ויאמרו סליחות ויבקשו רחמים ובלע המות לנצח אין זה לקט אלא שכחה לענין עצמות מתים אלו אין, ראוי לערבם אלא להשים כל אחד ואחד בשק מיוחד ואין להאריך בזה כי הדבר פשוט כמו שכתב מכ"ת ובלע המות לנצח:

כ"ד אהובו נאמנו

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף