שאגת אריה החדשות/טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה החדשות טז

סימן טז

דם שבישלו או שמלחו אי עובר עליו מן התורה או אין איסורו אלא מדרבנן:

תשובה בפרק כל הבשר (דף ק"ט) תנן הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו וכ' התוספות פי' בקונטרס במסכת כריתות (דף כ"ב) מוקי לה בלב עוף דאין בדמו כזית אבל בבהמה חייב כרת אם לא קרעו לאחר בישולו וא"א לומר כן דבהדיא אמרינן בהקומץ רבה (דף כ"א) דדם שבישלו אינו עובר עליו אם אכלו והא דמוקי לה בפרק דם שחיטה בלב עוף משום דבכל ענין קתני מתניתין דאינו עובר עליו בין חי ובין מבושל ע"כ ולכאורה יש לתמוה על בעלי תוספות ז"ל דס"ל דם שבישלו אין עוברין עליו וכתבו דבהדיא אמרינן בהקומץ הכי אדרבה שהרי מההיא סוגיא דפרק הקומץ במסקנא משמע להדיא איפכא דהכי גרסינן התם (ד' כ"א) אמר זעירי אמר ר' חנינא דם שבישלו אינו עובר עליו יתיב רבא וקאמר לה להא שמעתא איתיביה אביי הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב לא קשיא כאן שהקפה באור כאן שהקפה בחמה באור לא הדר בחמה הדר בחמה נמי לימא הואיל ואדחי אידחי דהא בעי מיניה ר' מני מר' יוחנן דם שקרש ואכלו מהו א"ל הואיל ונדחה ידחה אישתיק א"ל דילמא וודאי כאן בחטאות החיצונות כאן בחטאות הפנימיות אמר אדכרתן מילתא דא"ר חסדא דם שקרש בחטאות (החיצונות) ואכלו חייב ולקח ונתן אמר רחמנא והאי בר לקיחה ונתינה הוא בחטאות הפנימיות ואכלו פטור וטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא ופירש"י כאן בחטאות החיצונות הא דקתני הקפה את הדם בחמה ואכלו חייב וה"ה של חולין הואיל וראוי לכפרה בקדשים והא דאמר זעירי אינו עובר עליו בחטאות הפנימיות כגון פרים ושעירים הנשרפין ע"כ נמצא לפירושו דם שבשלו בחולין ובחטאת החיצונות עובר עליו והרי הא דזעירי א"ר חנינא דאמר דם שבשלו אינו עובר עליו לא מיתוקם אלא בחטאות הפנימיות בלבד ולפי פירושו ז"ל משמע דאין חילוק בדם שבשלו באור לבשלו בחמה דבחטאות החיצונות וכן בחולין בתרווייהו עובר עליו דהא דזעירי אר"ח מוקי לה בחטאות הפנימיות לחוד והא דתניא הקפה את הדם ואכלו חייב מוקי לה בחטאות החיצונות וה"ה לחולין שניהן שוין בזה ול"ש הקפה באור ול"ש הקפה בחמה בתרווייהו בחטאות החיצונות ובחולין חייב ולפ"ז כי מוקי לה כאן בחה"ח כאן בחה"פ הדר ביה משינויא קמא דכאן שהקפה באור וכאן שהקפה בחמה שהרי בחטאות החיצונות ובחולין בין הקפה באור בין הקפה בחמה עוברין עליו ובחטאת הפנימיות בשניהם אין עוברין עליו אע"ג דבחמה הדר מ"מ אמרינן הואיל ונדחה ידחה שהרי כל זמן שהוא קרוש אינו ראוי להזאה בחטאות הפנימיות דטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא ונ"ל דהא דאיתא בפירש"י שלפנינו כאן בחטאות החיצונות הא דקתני הקפה את הדם בחמה ואכלו חייב תיבת בחמה טעות סופר הוא דלפירושו ז"ל מאי דוחקי לאוקמי הא דתנן הקפה את הדם ואכלו חייב בהקפה בחמה אפילו באור נמי חייב בחולין ובחטאות החיצונות שהרי לפי שיטתו לא מתוקמי הא דזעירי אר"ח דדם שבשלו אינו עובר עליו אלא בחטאות הפנימיות לחוד תו אמרינן התם ורבא דידיה אמר אפילו בחטאות הפנימיות ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות אמר ר"פ הלכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות ולמאי דאמר רבא לפי שיטת רש"י ז"ל נדחו דברי זעירי אר"ח לגמרי דאפילו בחטאות הפנימיות דכתב רחמנא וטבל והזה ובבישול לאו בר טבילה והזאה הוא אפ"ה חייב הואיל וראוי בחטאות החיצונות כ"ש שחייב על דם שבשלו בחולין וחטאות החיצונות שהרי אפילו לרב חסדא דפטור בחטאות הפנימיות מ"מ בחולין וחטאות החיצונות חייב כ"ש לרבא דידיה דחייב בחטאות הפנימיות כ"ש דחייב בחולין ובחטאות החיצונות ולר"ח אע"ג דפטור עלי' בחטאות הפנימיות מודה בחולין וחטאות החיצונות דעובר עליהן א"כ שפיר פירש"י לפי שיטתו דהא דתנן הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו דדווקא בלב עוף שאין בדמו כזית אבל בלב בהמה דאיכא בדמו כזית עובר עליו אפילו אחר בישול דבחולין כו"ע מודה דדם שבשלו עובר עליו ותמהני על התוספות דשויין לרש"י לטועה וכאלו נעלם ממנו הסוגיא דמנחות וחס ליה למחשד לרבינו ז"ל בזה דלפי שיטתו כו"ע מודו דדם שבשלו עובר עליו בחולין ויפה פירש לשיטתו הא מתניתין דפרק כל הבשר בלב עוף דווקא וכדכתיבנא:

ולשיטת רבותינו בעלי התוספות נ"ל דס"ל דהאי שינויי דכאן שהקפה באור כאן שהקפה בחמה קיימי נמי לפי המסקנא והכי הוא פירושו דכולי סוגיא דוודאי הא דזעירי אר"ח דדם שבשלו אע"ע אפילו בחולין נמי אינו עובר עליו וכ"ש בקדשים בין בחטאות החיצונות ובין בחטאות הפנימיות והיינו דנקט בסתמא דם שבשלו אינו ע"ע דבכולהון אע"ע אחר שבשלו והא דתני הקפה את הדם ואכלו חייב מיירי שהקפה בחמה דווקא דהדר ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה דמיירי בחטאות החיצונות דולקח ונתן אמר רחמנא והאי בר לקיחה ונתינה היא ואפילו בעוד שהוא קרוש נמי ראוי לזריקה הוא ולא נדחה לעולם מתורת זריקה והא דבעי מיניה ר' מני מר' יוחנן דם שקרש ואכלו מהו ופשט ליה הואיל ונדחה ידחה מיירי בחטאות הפנימיות דווקא דטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא דכיון שאינה ראוי להזאה בעודנה קרוש אע"ג דהדר ונעשה צלול אמרינן הואיל ונדחה ידחה ודם שקרש בחולין הדבר ברור לפי שיטה זו דעוברין עליו דדמי לחטאות החיצונות והא דמוקי להברייתא דהקפה את הדם ואכלו חייב בחטאת החיצונות לאו דווקא דה"ה דבחולין נמי חייב והא דמוקי לה בחטאות החיצונות ולא מוקי לה נמי בחולין משום דהא בהא תליא דאלו היה פטור על דם שקרש בחטאות החיצונות נמי כמו בחטאות הפנימיות היה פטור נמי בחולין דכיון דבכל הקדשים פטור דכוותיה אין לנו לחייבו בחולין כמו בדם שבשלו דאין עוברין עליו אפילו בחולין לפי שיטה זו הואיל דכוותיה אינו ראוי לזריקה בכל הקדשים וה"נ דכוותיה אבל כיון דבחטאות החיצונות ראוי לזריקה ועוברין עליו ה"ה דעוברין עליו. בחולין ורבא דידיה דאמר אפילו בחטאות הפנימיות ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות ואדם שקרש קאי ולדידיה ליתא לדר"י שפשט לר' מני דדם שקרש ואכלו הואיל ונדחה ידחה דאע"ג דדם שקרש אינו ראוי לזריקה בחטאות הפנימיות בעודו קרוש משום דטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא ואפילו חזר ונעשה צלול מסתברא דאמרינן הואיל ונדחה ידחה לענין זריקה דקיי"ל דיש דיחוי בשחוטין אצל הקדשים כדתנן במס' יומא ר"פ שני שעירי יוה"כ מ"מ אם אכל עובר עליו הואיל וראוי בחטאות החיצונות וכל שכן דעובר עליו בחולין. ונמצא עכשיו פסקן של הדברים לפי שיטה זו דדם שבישלו אינו עובר עליו בין בחולין ובין בחטאות החיצונות ובין בחטאות הפנימיות ובהא לית דינא ולית דיינא ובדם שקרש לר"ח בחה"פ אע"ע אפילו שחזר ונעשה צלול מ"מ אמרינן הואיל ונדחה ידחה ושוב אינו חוזר ונראה לזריקה וכיון דנדחה מזריקה לעולם אינו עובר עליו (ומסתבר לי דלר"ש וחנן המצרי דלית להו דיחויין אפילו בקדשים שחוטין כדאמרינן ביומא (דף ס"ב) ובפ"ב דזבחים (דף ל"ה) דם הקרוש בחמה אפילו בחטאות הפנימיות עובר עליו אם אכלו שהרי כשיחזור ונעשה צלול יהיה ראוי לזריקה משום הכי ע"ע אפילו בעודו קרוש והיינו שנויי דקא משנינן בתחילה כאן שהקפה באור כאן שהקפה בחמה באור לא הדר ובחמה הדר ולא אקשינן אלא משום דבחמה נמי נימא הואיל ונדחה ידחה ואפילו כשחוזר ונעשה צלול אינו ראוי הואיל ונדחה ידחה אבל מאן דלית ליה דיחויין לית לן בה אלא שקשה לי אמאי אישתיק כי אקשי בחמה נמי לימא הואיל ונדחה ידחה דהא בעי מיניה ר' מני מר' יוחנן דם שקרש ואכלו מהו וא"ל הואיל ונדחה ידחה מאי קושיא ר' יוחנן ס"ל כמאן דאית ליה דיחוי דהא שמעינן ליה בכמה דוכתי ומהם בפ"ק דקידושין (דף ז') גבי בהמה של ב' שותפים הקדיש חציה וחזר ולקח והקדיש חציה קדושה ואינה קריבה משום דדיחוי מעיקרא הוי דיחוי אלמא אפילו בבעלי חיים אית ליה דחייה גבי קדשים וכ"ש בשחוטים דחמיר טפי כדמוכח התם גבי הא דקאמר ש"מ בע"ח אין נדחין והכי מוכח בכמה דוכתי והאי תנא דהקפה את הדם ואכלו דמחייב ואוקימנא דהקפה בחמה אתי כר"ש וכחנן המצרי דלית להו דיחויין וצ"ע) ונחזור לענין סוגיא זו דדם שקרש בחטאות הפנימיות למאן דאית ליה דיחויין וקיי"ל הכי אינו עובר עליו ובחטאות החיצונות ובחולין עוברין עליו ולרבא אליבא דידיה דם שבשלו אינו עובר עליו בכל דוכתא ודם שקרש אפילו קודם שנעשה צלול עובר עליו בכל דוכתא בחולין ובחטאות החיצונות וה"ה בחטאות הפנימיות הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות ולשיטת רש"י לזעירי אר"ח ולר"ח דם שבשלו בין באור ובין בחמה וה"ה לדם שקרש בחה"פ אע"ע ובחולין ובח"ה עוברין על שלשתן אלא דהא איכא בינייהו בין דם שבשלו באור לדם שבשלו בחמה ודם שקרש דדם שבשלו באור שוב אין לו תקנה לזריקה ואע"ע לכו"ע ואלו דם שבשלו בחמה ודם שקרש דהדרי ואפשר לחזור ולהיות צלול למאן דאית ליה דיחויין אע"ע בחה"פ ולמאן דלית ליה דיחויין ע"ע בחה"פ אפילו קודם שנעשה צלול (ולשיטה זו ג"כ יש להקשות אמאי אישתיק הו"ל לשנויי לר"י אית ליה דיחויין ולתנא דברייתא דהקפה את הדם לית ליה דיחויין) ולרבא אליבא דידיה ל"ש דם שבשלו באור ל"ש דם שבשלו בחמה או דם שקרש בין בחולין ובין בחה"ח ובין בחה"פ עוברין עליו הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות:

ומסתבר לי דהלכה כרבא אליבא דידיה דאמר אפי' בחטאות הפנימיות ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות לא מבעיא לגי' ספרים שלנו דגרסי רבא באל"ף דקיי"ל כוותיה דבתרא הוא אלא אפי' את"ל דראוי לגרוס רבה בה"א מדאותיב ליה אביי ודרך אביי להקשות בכ"מ לרבה דרביה הוי דאלו רבא חבירו הוה מ"מ הילכתא כוותיה שהרי אמרינן התם אמר רב פפא הלכך כלומר הואיל דאמרינן הואיל וכנגדו ראוי דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאת החיצונות אלמא ר"פ דבתרא הוא והילכתא כוותיה א"ל דאמרינן הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות וכן דעת הרשב"א ז"ל בתו"ה הארוך [בית ג' שער ג'] והרא"ה בבדק הבית שם והר"ן דדם שבשלו אע"ע אבל הרשב"א בחידושיו במס' חולין בפ' כל הבשר כתב שראה בספר העיטור דאיכא מ"ד דמעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא מידי דהוי אחצי שיעור ואיכא מ"ד דההיא דמנחות דווקא בדם קדשים וחולין מקדשים לא ילפינן אפי' להקל ע"כ ואיכא לתמוה על מ"ד דדווקא בדם קדשים הוא דאינו ע"ע אבל בדם חולין ע"ע דא"כ מאי פריך אביי מהא דהקפה את הדם ואכלו חייב דילמא הא מיירי בדם מן החולין וי"ל דוודאי למאי דס"ד השתא לא אסיק אדעתי' דאיכא לפלוגי לענין דם שבשלו בין חולין לקדשים והוי סבר דדם שבשלו אפי' בחולין אינו ע"ע ומה"ט אקשי' ליה מהקפה את הדם ואכלו דחייב אבל לבתר דשני ליה כאן בחה"ח כאן בחה"פ השתא יש לחלק בין חולין לקדשים דבחה"פ דם שבשלו אע"ע ובחה"ח ובחולין ע"ע ומפרשים הסוגיא על דרך שיטת רש"י דהשתא דאתית להאי שינויא דכאן בחה"ח כאן בחה"פ הדר ביה משינויא קמא דכאן שהקפה באור כאן שהקשה בחמה וכמש"כ לעיל ומ"מ יש לתמוה קצת לפי דבריהם דהאיך אמרו סתמא דהאי דמנחות דווקא בדם קדשים כיון דע"כ מפרשים הא דמסיק כאן בחה"ח כאן בחה"פ אדם שבשלו נמי קאי וכשיטת רש"י א"כ בקדשים נמי איכא לפלוגי דבחה"פ אע"ע ובחה"ח ע"ע ואי ס"ל כרבא אליבא דידיה הא לשיטתו ע"כ אפי' בחה"פ ע"ע הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות ואדחי ליה לגמרי הא דזעירי אר"ח ואפי' בקדשים דם שבשלו ע"ע וכמש"כ לעיל וכ"ש לשיטת התוס' א"א ליישב דבריהם דלאותו שיטה דם שבשלו בכ"מ אע"ע בין בחולין ובין בכל הקדשים ואין חילוק בין קדשים לקדשים בהא מילתא ושינויא דכאן בחה"ח כאן בחה"פ אבישלו בחמה ודם שקרש בלחוד קאי. ובדוחק יש לפרש דה"ק דאפשר זעירי אר"ח לא אמר דדם שבשלו אינו עובר עליו אלא בקדשים דהיינו חטאות הפנימיות אליבא דר' חסדא ומשום דאין קדשים נוהגין בזמן הזה משו"ה מסתים לה סתומי ולא נחתי לפלוגי בקדשים גופייהו בין חה"פ לחה"ח כיון דבזה"ז ליכא נ"מ בזה מ"מ עיקר דבריהם אינם מוחוורים דא"כ האיך מסיים חולין מקדשים לא גמרינן אפי' להקל דאפי' את"ל דגמרינן חולין מקדשים להקל מצד הסברא שהרי ק"ו הוא מ"מ הכא גמרינן חולין מהני קדשים שהחמירו עליהם לדם שבשלו דע"ע בהו שהן חה"ח וכיון דאיכא לאגמורי מקדשים קולא וחומרא לחומרא אזלינן אבל אם הקיל רחמנא איזה קולא בכל הקדשים נ"ל וודאי דגמרינן חולין דקילי מינייהו בק"ו מקדשים דחמירי ומנ"ל לעשות כלל מה שהוא נגד הסברא דחולין מקדשים לא גמרינן אפי' להקל אבל מ"מ אף שדבריהם מגומגמים הדבר ברור שבעלי סברא זו בשיטת (התוס') (צ"ל רש"י] אזלי ומש"כ העיטור עוד איכא מ"ד מעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא מידי דהוה אחצי שיעור סברא זו תמוה היא בעיני דכיון דמיעט רחמנא לדם שבשלו דאע"ע איסורא מנ"ל ולא דמי לחצי שיעור דאסור מה"ת לר"י ר"פ יוה"כ (ד' ע"ד) דהתם ה"ט דכיון דחזי לאצטרופי איסורא קא אכיל א"נ דרבי' רחמנא לאיסור מכל חלב ומיעט מעונש דגבי עונש אכילה כתיב ביה וסתם אכילה בכזית כדאמרינן התם אבל גבי דם שבשלו כיון דאינו בכלל עונש איסור מנ"ל והרי זה דבר ברור ופשוט בכל התורה כולה כל היכי דמיעט רחמנא מעונש אפי' איסור גרידא לית ביה אם לא שרביא קרא להדיא לאיסור וכן דרך הגמ' במקומות הרבה רבו מלספר לכל מי שבקי בגמ' הלכך אין דברים אלו מחוורים כלל ולא נשאר לנו אלא ב' שיטות לשיטת התוס' דם שבשלו אע"ע בכ"מ אם בשלו באור אלא שאם בשלו בחמה או שקרש לר"ח בחולין ובחה"ח ע"ע ובחה"פ אע"ע ולרבא אליבא דידיה אפי' בחה"פ ע"ע ולשיטת רש"י אין חילוק בין דם שבשלו באור או בחמה או שקרש לרב חסדא ולזעירי אר"ח בחה"פ לחוד אע"ע אבל בחולין ובחה"ח ע"ע ולרבא אליבא דידיה אפי' בחה"פ ע"ע כ"ש בחולין ובחה"ח דע"ע:

וק"ל על שיטת רש"י שהרי שם במנחות למעלה מאותו סוגיא אמרינן מעל מנחתך ולא מעל דמיך כלומר דדם לא בעי מלח ופריך אלא טעמא דמעטי' קרא לדם הא לאו הכי ה"א דם ליבעי מלח כיון דמלחי' נפיק ליה מתורת דם דאמר זעירי אר"ח דם שבישלו אינו עובר עליו ור"י אמר זעירי דם שמלחו אינו ע"ע ור"י דידיה אמר אברים שצלאן והעלן אין בהם משום ריח ניחוח ומשני מ"ד מישדא בהו משהו למצוה בעלמא קמ"ל והרי טעמא דר"י אמר זעירי דדם שמלחו אע"ע משום דמליח כרותח ובדם שבשלו ס"ל לזעירי כר"ח רבו דאע"ע והשתא אי ס"ד דהא דא"ז אר"ח דם שבשלו אע"ע אינו אלא בחה"פ אבל בחולין ובחה"ח ע"ע ש"מ דבבישול לא נפק מתורת דם עדיין ראוי לזריקה שהרי טעמי' כדמפרש רב חסדא דם שקרש בחטאת ואכלו חייב ולקח ונתן אמר רחמנא והאי בר לקיחה ונתינה הוא והא דבחה"פ אע"ע לאו משום דאינו ראוי לזריקה דהא בחה"ח ראוי לזריקה אלא כדמפרש ר"ח טעמא בחה"פ ואכלו פטור וטבל והזה רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא וכיון דדם שבשלו ע"ע אלמא בר זריקה הוא ואכתי לא נפק מתורת דם כ"ש דם שמלחו דמשום דהוי כרותח לא נפיק מתורת דם ובר זריקה הוא וע"ע בחולין ובחה"ח והא דאמר זעירי דם שמלחו אע"ע היינו בחה"פ דווקא וכיון דכל דם שמלחו בר זריקה הוא דאכתי לא נפק מתורת דם לענין זריקה אלא לענין הזאה של חה"פ לחוד כמו דם שבשלו א"כ איצטריך קרא דמעל מנחתך ולא מעל דמיך דסד"א דדם חה"ח בעי מליחה שהרי אחר המליחה אכתי לא נפק מתורת דם לענין זריקת חה"ח והא לא מסתבר דלא ניחא ליה לומר דאם דם בעי מליחה דנחלוק בין דם לדם דמקצת דמים בעי מליחה כגון של חה"ח ומקצת דמים לא בעו כגון של חה"פ דאינן דברים של טעם כלל ועוד יש להקשות לדעת רש"י דאין חילוק בין דם שבשלו באור לבשלו בחמה או שקרש דא"כ למה נקיט ר"ח דם שקרש בחה"ח ואכלו חייב הו"ל לומר דדם שבישלו בחה"ח ואכלו חייב דהו"ל רבותא טפי דאע"ג דלא הדר מ"מ חייב אלא שבזו יש לומר דמשום רבותא דסיפא נקט דם שקרש וקמ"ל דבחה"פ אפילו נקרש לחוד אע"ג דהדר אפ"ה אם אכלו פטור וה"ט כדר"י הואיל ונדחה ידחה והא דנקט ר"פ דם חמור שקרש ולא נקט דם חמור שבשלו דהוי רבותא טפי משום דר"פ לפלוגתא דר"ח ורבה קאי ולרבה דאית ליה הואיל וכנגדו ראוי קא יליף למילתיה וכיון דאינהו נקטי למילתייהו בקרש משום רבותא דחה"פ אליבא דר' חסדא. נקט איהו נמי למילתיה נמי בקרוש וה"ה לדם שבשלו נמי חייב מ"מ נ"ל דדברי התוס' וסייעתם עיקר דדם שבשלו אע"ע כמש"כ לפנינו בס"ד והנה כבר עלה בלבי שיטה אחת ולכאורה היא נכונה להשים שלום בין כל הסברות וזו היא שנינו ברפ"ה דמס' כריתות (ד' כ') אכל דם שחיטה בבהמה חיה ועוף בין טמאין ובין טהורין דם נחירה דם עיקור דם הקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו דם הטחול דם הלב דם בצים דם חגבים דם התמצית אין חייבין עליו ולמדנו מכאן דשני מיני דמים אסרה תורה וחלוקין הם בעונש דעל דם הנפש דקחשיב ברישא דמתני' חייבין עליו כרת ועל דם הטחול ודם הלב וכן דם הכליות ודם האברים על כולן אין חייבין עליהם כרת אבל עובר עליו בל"ת כדאמרינן שם בגמ' (דף כ"א) וטעמא דמילתא משום דגבי עונש של דם כתב רחמנא כי נפש כל בשר דמו הוא כל אוכליו יכרת אבל לגבי לאו גרידא של דם לא נאמר דם הנפש גבייהו משו"ה אפי' על שאר דם ע"ע בל"ת ולענין כפרה נמי אמרינן התם בגמ' דף, כ"ב כי הדם הוא בנפש יכפר דם שהנפש יוצאה בו מכפר דם שאין הנפש יוצאה בו אינו מכפר וגבי עונש נאמר הטעם בתורה כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואומר לבני ישראל וגו' כל אוכליו יכרת ונאמר ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם והכרתי אותה מקרב עמה כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם כי הדם הוא בנפש יכפר אלמא לא חייבה התורה כרת אלא על דם הנפש דווקא שראוי לזריקה ומה"ט אמרינן דדם שבישלו או שמלחו אע"ע דכיון דלאחר בישול או מליחה אינו ראוי לזריקה הו"ל כדם אברים שאין ענוש עליהם כרת ומיניה כמו שדם אברים אע"פ שאינו בכרת מ"מ עובר עליו בל"ת דכל דם לא תאכלו אע"פ שאינו ראוי לזריקה לכפר ה"נ דם הנפש לאחר שיצא מתורת כפרה ע"י בישול ומליחה אע"פ שיצא מתורת עונש דדם הנפש הראוי לכפרה מ"מ הוא בכלל לאו דדם לא תאכלו כדם האברים. וזה קרוב לסברת איכא מ"ד שכתב העיטור דמעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא אבל לא מטעמא דידהו דמדמו ליה לחצי שיעור דהא ליתא אלא מטעמא דפרישית ועוד איכא בין טעמא דידי לדבריהם ז"ל דלדידי אע"ג דאין ענוש כרת אחר בישול או מליחה מ"מ לאו מיהו איכא בין בדם הנפש ובין בדם האברים וחייב מלקות ולדידהו איסורא איכא מלקות ליכא ולפנינו נדבר עוד בזה:

ועתה נפלפל בין סברת רש"י ותוס' ז"ל להוכיח איזה מהן נראית עיקר ונ"ל להביא ראי' שסברת התוס' עיקר מהא דאמרינן בפ"ה דיומא (דף נ"ט) ובפ"ק דמעילה (דף י"א) ת"ר מועלין בדמים דר"מ ור"ש וחכמים אומרים אין מועלין בהם ע"כ לא פליגי אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אין מועלין בהן מנה"מ אמר עולא אמר קרא לכם שלכם יהא דבי ר"י תנא לכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה ור' יוחנן אמר א"ק הוא לפני כפרה כלאחר כפרה מה לאחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה ובמסקנא דשמעתא ביומא אמרינן והני תלתא קראי בדם למה לי חד למעוטי מנותר וחד למעוטי ממעילה וחד למעוטי מטומאה ופירש"י חד למעוטי מנותר שאם אכל דם נותר בשוגג אינו חייב אלא אחת משום דם וכן אם אכל דם קדשים בטומאת הגוף שהיא בכרת בכולן אינו חייב אלא אחת משום דם וכן אם שגג בדם והזיד באחת מאלו פטור מכרת ע"כ ויש לי להקשות שהרי במס' כריתות סופ"ה דף כ"ג אמרינן א"ל' רבא לר"נ ומי אמר ר"ש איסור חל על איסור (ואמתני' קאי דמחייב חטאת אנותר של חלב דחייל איסור נותר אאיסור חלב) והא תניא רש"א האוכל נבלה ביו"כ פטור ומשני אלא בקדשים גלי רחמנא דאתי איסור חל על איסור דתני אשר לה' לרבות את האימורין ואימורין קאי עלייהו באיסור עולין וחלב קאי עלייהו באיסור כרת וקאתי איסור טומאה וחייל עליה ומייתי עוד ראי' מהא דתניא רבי אומר כל חלב לד' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ומעילה איסור מיתה וקא חייל על איסור חלב דאיסור כרת הוא ש"מ בקדשים גלי קרא ופריך והא תניא רש"א אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין אלא תנאי היא ואליבא דר"ש דאיכא דאמרי בקדשים איסור חל על איסור ואיכא דאמרי בקדשים נמי אין איסור חל איסור ולמ"ד בקדשים נמי אין איסור חל על איסור כל חלב לד' מאי עביד ליה מוקי ליה בוולדי קדשים דקסברי וולדי קדשים בהווייתן הן קדושים דתרווייהו בהדדי אתו ע"כ:

והשתא לר"ש הך קרא למעוטי דם מנותר וטומאה ל"ל להאי תנא דס"ל אליבא דר"ש דבקדשים נמי ס"ל לר"ש דאין איסור חל על איסור בלא קרא נמי היאך ס"ד דתיחול איסור טומאה ואיסור נותר על איסור דם דקדים ולמ"ל קרא למעוטינהו ושנויי דהתם בוולדות קדשים לא שייך הכא אלא ע"כ ש"מ דדם שבישלו אינו ע"ע א"כ איצטריך קרא דסד"א דם קדשים שבישלו דפקע איסור דם מינה לחייב עליה משום נותר או טומאה קמ"ל דלא אבל לסברת רש"י תקשי מיני' לרבה דאית ליה לפי פירושו ז"ל דדם שבישלו אפי' בחטאות הפנימיות ע"ע הואיל שכנגדו ראוי בחטאת החיצונות א"כ כיון דדם שבשלו ע"ע בכ"מ בין בחולין בין בכל הקדשים פנימים וחיצונים א"כ למ"ל למעוטי דם מנותר וטומאה אליבא דר"ש ומכח ראי' זו נסתר נמי סברתי שכתבתי דדם שבשלו אע"ע לחייב כרת אבל ע"ע בל"ת א"כ אכתי תקשי למעוטי דם מנותר וטומאה לר"ש ל"ל דאע"ג דלאחר בישול אינו אלא בל"ת גרידא דהוי איסור קל לא חייל עליה איסור חמור דנותר וטומאה שהם בכרת אליבא דר"ש כדאמרינן התם בכריתות ודייק לה מדאמר ר"ש דאוכל נבילה ביוה"כ פטור ולא חייל איסור יו"כ דבכרת דחמיר על איסור נבלה דקיל שאינו אלא בלאו בעלמא אלא ע"כ דם שבישלו וה"ה שמלחו דמליח כרותח אע"ע בלא כלום בין בדם הנפש בין בדם האברים ואפי' לאו גרידא נמי ליכא ואינו אסור אלא מדרבנן:

עוד נ"ל להביא ראי' לזה מהא דאמרינן בפ"ק דמס' כריתות (דף ד') תניא כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב לוקה ב' אף דם לוקה שתים דברי ר"י וחכ"א אין בו אלא אזהרה אחת ומ"ש חלב שלוקה שתים בלא היקשא דכתיב ביה תרי קראי כל חלב וכל דם לא תאכלו כל חלב שור וכשב דם נמי בלאו היקשא נילקו שתים דכתיב בי' תרי לאוין כל חלב וכל דם לא תאכלו וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם לעוף ולבהמה אלא אימא מה חלב לוקה ג' אף דם לוקה ג' ומ"ש חלב דלוקה שלוש דכתיב ביה הדין תרי לאוין ולאו דזרות הא תלתא דם נמי איצטריך סד"א הואיל ואיתמעט דם מטומאה ליתמעט מזרות קמ"ל היקישא ע"כ מדמחייב ר"י, אדם משום זרות ע"כ או דס"ל איסור חל על איסור ע"י כולל דמיגו דחל איסור זרות אבשר חל נמי אדם אע"ג דאסירי וקיימי משום דם וכן הא דמחייב אחלב משום זרות ע"כ נמי משום כולל הוא דמחייב ליה דמיגו דחל אבשר חל נמי אחלב דבוולדי קדשים ליכא לאוקמי ונימא דס"ל לר"י וולדי קדשים בהווייתן הם קדושים כדמוקי לה להא דכל חלב לד' אליבא דר"ש דבשלמא איסור מעילה א"ש בוולדי קדשים דבהדדי קאתו כיון דבהווייתן הם קדושים חל איסור מעילה בשעת לידה עם איסור חלב בהדי הדדי אבל איסור זרות דכל זר לא יאכל קדש אינו חל עד אחר שחיטה וזריקה דפקע איסור מעילה וחל איסור זרות כדאמרינן במס' יבמות פ' ד' אחין (דף ל"ב) גבי זר שאכל מליקה דחשיב ליה לאיסור זרות ואיסור נבלה דמליקה איסור בת אחת משום דלא חל איסור זרות עד לאחר שחיטה דפקע ליה איסור מעילה וחל איסור זרות וא"כ איך חל איסור זרות על איסור חלב וע"כ או שחל ע"י כולל דע"כ לא שמעינן לי לר"י דאין איסור חל על איסור במס' חולין (דף ק') גבי נבלת עוף דאין איסור נבלה וטריפה חל על עוף טמא אלא באיסור גרידא אבל באיסור כולל מודה דחל על איסור או דס"ל דבמוקדשין איסור חל על איסור וכהאי תנא דס"ל הכי אליבא דר"ש ואיסור זרות נמי חשיב ליה כאיסור מוקדשין לחול על איסור אחר אבל הא וודאי איכא למידק דאמרינן התם בכריתות אלא לרבנן היקשא למאי אתא כלומר למאי הילכתא אקיש רחמנא דם לחלב ומשני לכדתניא כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו ואין מצטרפין זה עם זה אף דם שדמו חלוק מבשרו אוציא דם שרצים הואיל דאין דמו חלוק מבשרו מצטרפין והשתא תקשי לר"ש למאן דאית ליה אליבא דידיה דאפי' במוקדשין אין איסור חל על איסור בשום ענין אפילו באיסור כולל א"כ ע"כ לא ס"ל דהקישא לחיוב משום זרות קאתי שהרי אין איסור זרות חל על איסור דם ואפי' על איסור חלב אינו חל ואי אתה יכול לומר מה חלב לוקה ג' ואחד מהן איסור זרות דהא על איסור חלב גופיה אינו חל איסור זרות והא נמי א"א לומר דאית ליה היקשא לענין צירוף כדאמר אליבא דרבנן וללמד שאין דם ובשר מצטרפין ביחד לחייב עליהן משום טומאה לבד משרצים שמצטרפין זע"ז לחייב עליהן מדם טומאה דהא ר"ש צירוף לית ליה כדאמרינן במס' מכות פ"ג (דף י"ז) רש"א כ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן בלבד וא"כ לר"ש היקשא דדם לחלב למאי אתא אלא ע"כ דם שבישלו אכ"ע ואתא ליה היקשא לר"ש לחייב על דם משום זרות כדאמרינן אדר"י ואין כאן אלא איסור זרות לחוד דלאחר בישול פקע ליה איסור דם ומ"מ האי איסור זרות דקאמינא לאו איסור זרות ממש דא"כ אע"ג דבדם משכחת לה לאחר בישול בחלב לא משכחת לה לאיסור זרות כלל ואי אתה יכול לומר מה חלב לוקה ג' אלא לר"ש איסור מעילה במזיד הוא דרבי קרא שחייב על דם דאע"ג דאימעוט דם מאיסור מעילה בשוגג לענין חומש ואשם מעילות מ"מ לענין מזיד חייב על דם משום לאו דמעילה ובלאחר בישול דפקע לי' איסור דם ובחלב משכחת לה בוולדי קדשים וקסבר וולדי קדשים בהווייתן הן קדושים דאיסור חלב ואיסור דהזיד במעילה בהדדי קאתי בשעת לידת הבהמה ומ"מ איסור דם עם איסור דהזיד במעילה ליכא למימר בוולדי קדשים דבהדי הדדי קאתי כיון דע"כ ס"ל וולדי קדשים בהווייתן הם קדושים ולא במעי אמן. דאי ס"ד במעי אמן הם קדושים איסור חלב איסור הזיד במעילה דליתא בהדי הדדי בוולדי קדשים לא משכחת לה. א"כ איסור הזיד במעילה דחל במעי אמן קדים לאיסור חלב שאינו חל עד שעת לידה וא"כ האי היקשא דדם לחלב אינו שוה דבחלב עובר משום הזיד במעילה ולא משום חלב ובדם עובר על שתיהן ועוד ע"כ למ"ד אין איסור חל על איסור במוקדשין אדר"ש מוקי כל חלב לד' בוולדי קדשים וקסבר וולדי קדשים בהווייתן הם קדושים כדאמר התם וכיון דוולדי קדשים בהווייתן הם קדושים וא"כ איסור דם קדים דנוהג בשליל כדתנן בפ"ד דחולין (דף ע"ד) השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמונה חי או מת או בן תשעה מת קורעו ומוציא את דמו וכיון דנוהג בשליל קדים איסור דם לאיסורא דהזיד במעילה כדאמרינן בפ' ג"ה (דף ק') לענין ג"ה דאי נוהג בשליל איסור טומאה וג"ה בהדדי חייל משום דג"ה נמי חל במעי אמו כיון דנוהג בשליל וכיון דאיסור דם קדים תו לא משכחת לה לאיסור דהזיד במעילה שאפילו בוולדי קדשים אינו חל עד שתלד שתחול על איסור דם אם לא בלאחר בישול וש"מ דם שבישלו אע"ע בלא כלום ואפי' איסור לאו מדאורייתא לית ביה וה"ה דאיסורא גרידא כמו חצי שיעור נמי מדאורייתא לית ביה דאי ס"ד דאיכא עליה איסור דאורייתא כמו בחצי שיעור וכאיכא מ"ד שכתב העיטור א"כ אכתי תקשא ל"ל קרא למעוטי דם מנותר וטומאה וגם היכי משכחת לה היקשא דדם לחלב לר"ש הא אין איסור חל על איסור ואפי' בלאחר בישול לא משכחת לה כיון דאכתי איכא איסורא דאורייתא באיסורא גרידא אע"פ שאין בו מלקות כמו חצי שיעור נמי אמרינן דאין איסור חל על איסור ואע"פ שהתוס' כתבו בפ"ג דמס' שבועות (דף כ"ג) גבי שבועה שלא אוכל ואכל נבלות דבחצי שיעור דליכא אלא איסורא בעלמא אע"ג דאסור מה"ת לר"י שבועה חל עליו וכ"כ בפ' ג"ה (דף ק"ב) גבי נטל צפור שאין בו כזית דעל חצי שיעור אע"ג דאסור מה"ת כו"ע מודה דאיסור חל על איסור מ"מ יש בידי ראיות ברורות דלמאי דקיי"ל כר"י דחצי שיעור אסור מה"ת אין איסור חל עליו וה"ה לדם שבשל אס"ד דאסור מה"ת אין איסור אחר חל עליו והדרא קושיא לדוכתא קרא למעוטי דם מנותר וטומאה למ"ל והקישא דדם לחלב לר"ש למאי אתא אלא ע"כ דם שבשלו שריא מן התורה לגמרי ואכתוב אחד מן הראיות שבידי דאמרינן אין איסור חל על איסור אפי' על חצי שיעור למאי דקיי"ל דאסור מה"ת מהאי שמעתא גופא דכריתות דמוכיח הש"ס דלרבי דאע"ג דס"ל דאין איסור חל על איסור באיסור קל על איסור חמור בקדשים שמעינן לי וכו' דתניא ר"א כל חלב לד' לרבות אימורי ק"ק למעילה ומעילה איסור מיתה וקא חייל על איסור חלב דאיסור כרת היא וש"מ בקדשים גלי קרא ומנ"ל דילמא לעולם אימא לך דלרבי איסור חל על איסור ליה ליה כלל ואפי' בקדשים והא דרבי קרא אימורי קדשים קלים למעילה אע"ג דאית בהו איסור חלב נ"מ אם אכל חצי שיעור משל הקדש אחר וחצי שיעור מאימורי קדשים קלים דאין כאן מחלב אלא חצי שיעור ואין כאן משום אין איסור חל על איסור דהא בכל האסורים שבתורה אחע"א דחצי שיעור וסד"א דעל אימורי קדשים קלים אין עוברין עליו משום מעילה קמ"ל כל חלב לד' דע"ע משום מעילה ואל תדחה דע"כ הא דרבי רחמנא אימורי קדשים קלים למעילה ע"כ לכשיעור שלם דחלב רבי רחמנא וקמ"ל דאיסור מעילה חל על איסור חלב דאי לחצי שיעור ל"ל קרא פשיטא דאיסור מעילה חל על איסור חצי שיעור דאיסור חלב דהא בחצי שיעור אין כאן משום אין איסור חל על איסור דהא קמ"ל קרא דסד"א דבק"ק אין בהם מעילה כלל כדפירש"י בס"פ כ"ה (דף קי"ז) גבי הא דתנן התם חומר בחלב שהחלב מועלין בו וקאמר בגמרא מנא הני מילי ופירש"י מנה"מ דחלב יש בו מעילה ולא מפליג דאפילו חלב ק"ק אע"ג שאין בהם מעילה בחייהן דהא ממון בעלים הן יש בו מעילה באימוריהם לאחר שנזרק דמן עכ"ל תדע דאפילו ליותרת הכבד וב' הכליות יליף התם מקרא דמועלין בהן אע"ג דלית בהו משום איסור חל על איסור דהא שרי באכילה אלא ע"כ טעמא כדפירש"י וש"מ דאמרינן דאין איסור חל על איסור דחצי שיעור נמי ולפמ"ש ג"כ א"א לדחות ראיותי מהא דמיעט רחמנא לדם מטומאה ונותר אע"ג דא"אחע"א לר"ש דנ"מ אם אכל חצי שיעור מדם דנותר וחצי שיעור מנותר אחר בשוגג לענין קרבן דמודה ר"ש דלענין קרבן בעי כזית כדתניא רש"א כ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן דאי משום אין אחע"א בחצי שיעור לא אמרינן וכן הא דמיעט רחמנא לדם מטומאה נ"מ אם אכל ח"ש מבשר קדשים וחצי שיעור מדם קדשים בטומאה בשוגג דאין בחצי שיעור משום אחע"א דעל טומאה ונותר חייבין חטאת בשוגג כדתנן רפ"ק דכריתות דהא ליתא דבחצי שיעור נמי אמרינן אין אחע"א וכדכתיבנא ועוד נראה דאפילו לדעת התוספות דבחצי שיעור לא אמרינן אאחע"א א"א לאוקמי הא דטומאה ונותר בחצי שיעור ואליבא דר"ש דכיון דאית ליה כ"ש למכות אלמא כל שהוא לדידי' איסור גמור מקרי לענין עונשין כמו כזית לרבנן אע"ג דלענין קרבן בעי שיעורא מ"מ אכל חצי שיעור של נותר מדם קדשים או בטומאה והשלים לשיעורו לנותר אחר שפיר א"ל אין איסור חע"א דהא ח"ש איסור גמור הוא לעונשין אע"ג דלענין קרבן שיעורא בעי וא"ת למאי דפרישית דליכא שום איסור מה"ת בדם שבשלו א"כ תקשה לך הא דאמרינן רפ"ק דבכורות (דף ו') וחלב דבהמה טהורה מנ"ל דשרי אלימא מדאסר רחמנא בשר בחלב הא לחודי' שרי ואימא חלב לחודי' אסור באכילה ומותר בהנאה בשר בחלב בהנאה נמי אסור ולר"ש דשרי בהנאה משכחת לה למלקי על בשוליה והרי לפני זה אמר הש"ס דלמ"ד דם נעכר ונעשה חלב חלב דבהמה טהורה דשרי חידוש הוא דמעיקרא דם הוא ולמאן דל"ל דם נעכר ונעשה חלב הו"ל חלב חידוש דליכא מידי דאתי מחי ושריא רחמנא והאי חלב כאבר מן החי הוא ושרי והרי בבו"ח קיי"ל בפרק כל הבשר (דף ק"ח) דדרך בישול אסרה תורה ואי תרי ליה כולי יומא בחלבא שריא בשיל לי' בשוליה אסור והשתא היאך בעי למילף דחלב שרי מדאסר רחמנא בו"ח הא חלב לחודי' שרי' אכתי למ"ד דדם נעכר ונעשה חלב לעולם אימא לך דחלב אסור משום דם והא דאסר רחמנא בשר בחלב אינו ראיה דאימתי נעשה בב"ח לאחר בישול וכבר פקע בבישול איסור דם ולא יהא כח חלב הנאסר משום לתא דדם חמור מאיסור דם שע"י בישול פקע איסורו ולעולם חלב קודם בישול אסור משום דם וי"ל דעדיפא מינה קא דחי ליה דאפילו לאחר בישול ליכא למילף מיניה דחלב שרי דילמא אסור משום דאתי מן החי דאפילו הכי איצטריך למיתסר בב"ח משום בישולו או הנאתו (ולשלמות המלאכה מלאכת הקודש אכתוב מה שק"ל עוד בהאי. שמעתא דמנחות בהאי סוגיא דדם שבשלו דאמר ר"פ הלכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחה"ח ופירש"י הלכך דאמרת אמרינן הואיל וכנגדו ראוי דם חמור אע"פ שאינו ראוי לקרבן ואיכא למימר דלא חייבה תורה כרת אלא על דם הראוי לקרבן אלא אפילו חמור דאין קרבן בטמאים אפ"ה חייב ע"כ ותימה לי ל"ל לר"פ למילף מהא דאמר רבה דידיה אפילו בחה"פ ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחה"ח דעל דם חמור חייב אע"פ שאינו ראוי לקרבן דאין קרבן בטמאים הא משנה שלמה שנינו ברפ"ה במסכת כריתות אכל דם שחיטה בבהמה בחיה ובעוף בין טמאים ובין טהורים דם נחירה דם עיקור דם הקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו ועוד דמשמע דלר"ח דא"ל דם שקרש בחה"פ ואכלו פטור וטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה ול"ל הואיל וכנגדו ראוי באה"ח על דם חמור אין חייבין עליו וה"ה לדם דשאר טמאים הואיל דלאו בני קרבן נינהו א"כ תקשה ליה לר"ח מתני' דמחייב על דם טמאים כרת דהא קתני בסיפא דם הטחול דם הלב דם בצים דם חגבים דם התמצית אין חייבין עליו והאי דם הטחול דם הלב דם התמצית דקתני בסיפא דאחיע היינו כרת הוא דליכא הא ל"ת גרידא מיהו איכא מכלל דדם טמאין חייבין עליו דקתני ברישא היינו חייבין עליו כרת קאמר ואם נפרש הא דר"פ כפשוטו דדם חמור שקרש הוא דקא יליף לה מהא דרבה דחייבין עליו כמו דס"ל לרבה דדם שקרש בחה"פ ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחה"ח ה"ה נמי בדם חמור שקרש חייב הואיל וכנגדו ראוי בחה"ח ג"כ קשיא משמע דלר"ח דפטור דם שקרש בחה"פ פטור נמי בדם חמור שקרש ואמאי נדמי' לדר"ח לחה"פ נדמי' לחה"ח כמו דם חולין שקרש חייב עליו כמו בחה"ח כדתניא הקפה את הדם ואכלו חייב דמשמע אפילו בחולין נמי חייב וכמש"כ למעלה וע"כ לא קפטר ר"ח בדם שקרש אלא בחה"פ לחוד הואיל ובדידיה עצמו אינו ראוי להקרבה דטבל והזה אמרה רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא אבל בדם חולין חייב הואיל וראוי להקרבה בשום קרבן כגון חטאת החיצונה ה"ה נמי בדם חמור ודם כל הטמאים ראוי לחייבו כמו בדם חולין ואפילו לר"ח וא"כ מאי הילכך דקאמר ר"פ ויליף לה מדרבה הא ר"ח ג"כ מודה ולא פטר אלא בדם חה"פ גופא ולא בשאר כל מיני דמים ל"ש של טמאים ל"ש טהורין תו ק"ל לר"ח דאמר דם שקרש בחה"פ ואכלו פטור משום דלא חזי למילתיה להזאה אבל בחה"ח אם אכל חייב הואיל וחזי למילתיה לנתינה וכן בחולין נמי חייב א"כ בחה"פ אמאי פטור וכי משום דאקדשי' פקע לאיסור דם לאחר בישול מיניה דאלו לא קדשיה איסור דם רכיב עליו לעולם ואין תקנה לאיסורו אפילו בבישול ומשום דאקדשי' קליש ליה לאיסור דם שבו ופקע ע"י בישול איסור שבו להיכן אזל אלא שבזה י"ל דוודאי זה אין סברא לומר לר"ח דע"י הקדישו קליש ליה לאיסור דם שבו דליפקע ע"י בישול משא"כ קודם הקדישו דאיסור שבו להיכן אזל אלא משום דאמר רבא בפ"ק דמסכת כריתות (דף ד') ג' כריתות האמורות בדם למאי אתא אחת לדם חולין ואחת לדם קדשים ואחת לדם כיסוי. ואמר רבא חמשה לאוין האמורין בדם למה אחת לדם חולין ואחת לדם קדשים ואחת לדם כיסוי ואחת לדם איברין ואחת לדם התמצית ומשמע דעל דם קדשים עוברין בב' לאוין דהוי בכלל לאו דחולין דלא גרע קדשים מחולין ונוסף עוד לאו אחד משום דם קדשים וכן לענין כרת הוי בכלל כרת דחולין ונוסף עוד כרת משום דם קדשים ונ"מ שאם אכלו בשוגג חייב ב' חטאות ועל לאו וכרת הנוסף בדם קדשים על דם חולין קאמר ר"ח דם שקרש בחה"פ ואכלו פטור הואיל ולא חזי למילתיה להקרבה דטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא משו"ה פקע ליה הלאו וכרת הנוסף עלי' אבל בחה"ח אע"פ שקרש הואיל וחזי למילתיה להקרבה עדיין בקדושתיה קאי ורכיב עליה לאו וכרת הנוסף עליו הקדישו ועדיין לא פקע לאחר שקרש ורבה דידיה ס"ל וראוי עדיין בחה"ח גם בחה"פ לא פקע לאו וכרת שרכיב עליו מחמת הקדישו אבל בלאו וכרת שיש על דם אפילו בחולין כו"ע מודו דאפילו לאחר שקרש באיסורו עומד ולא פקע לעולם בין בחה"פ ובין בחה"ת אלא שע"ז קשה דא"כ ר"פ דאמר הילכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחה"ח אהי קאי אי אלאו וכרת דחולין ל"ל הואיל וכנגדו ראוי בחה"ח הא בלאו וכרת של חולין ראוי בחה"פ כמו בחה"ח ושניהן שוין ואפילו דחולין נמי שוה להן בלא שום הואיל וכנגדו ראוי ואי על לאו וכרת דקדשים מה ענין חמור אצל קדשים ואפילו בטהורין של חולין אינו עובר עליהן בלאו וכרת של דם קדשים ודברים אלו צריך נגר ובר נגר דיפריקינהו אלא שאין זה מקום האריכות ולא באתי אלא הואיל ואתא לידן שמעתא זו לעורר את המעיין עליהן):

ועוד נ"ל להביא ראיה דאפילו לרבא דם שבישלו אינו עובר עליו שהרי במסכת זבחים ר"פ השוחט והמעלה (דף ק"ו) אמרינן אזהרה לשוחט קדשים בחוץ מנ"ל ויליף לה התם מק"ו ומה במקום שלא ענש הזהיר מקום שענש אינו דין שהזהיר ופריך א"כ לא יאמר לאו בחלב ותיתי בק"ו מנבילה מה נבילה שלא ענש הזהיר חלב שענש א"ד שהזהיר וקאמר רבא מנבילה לא אתיא דאיכא למפרך מה לנבילה שכן מטמא משרצים טמאין מה לשרצים טמאין שכן מטמאין במשהו משרצים טהורין שאיסורן במשהו מערלה וכלאי הכרם מה לערלה וכלאי הכרם שכן אסורים בהנאה משביעית מה לשביעית שכן תופשת את דמיה מתרומה שכן לא הותרה מכללה מכולהו נמי שכן לא הותרו מכללן והרי שקיל וטרי הש"ס טובא לאו דחלב למאי איצטריך עד דמתרץ להאי פירכא דמה לחלב שכן הותרה מכללה כלומר שחלב חיה שרי והרי אכתי איכא למידק לאו דדם למ"ל תיתי בק"ו מכולהו דקא חשיב להו הגמרא דמה הנך שלא ענוש הזהיר דם שענוש אינו דין שהזהיר ובלאו דדם ליכא למפרך מידי דבשלמא בשאר איסורי אכילה שענוש עליהן כרת ליכא למפרך לא יאמר לאוי דידהו ונילוף בק"ו מכל הני דלא ענוש הזהיר היכא שענש אינו דין שהזהיר דהא וודאי לאו קושיא היא שהרי ליכא מידי באיסורי אכילה שענש עליהן כרת אלא טמא שאכל את הקודש והאוכל חלב ודם ונותר ופיגול והאוכל חמץ בפסח והאוכל ביוה"כ כמש"כ ברפ"ק דכריתות ומטמא שאכל את הקודש ונותר ופיגול לק"מ לא יאמר בדידהו לאו ותיתי ק"ו מכל הני דאמרן דהא איכא למיפרך מה לכולהו שכן לא היתה להן שעת הכושר תאמר בטמא ונותר שהיתה להן שעת הכושר קודם שנטמא וקודם שנעשה נותר ובפיגול היה לו שעת הכושר קודם שנעשה פיגול ואע"ג דלאו דנבילה חשיב לה הש"ס לא היתה לה שעת הכושר במסכת חולין פרק העור והרוטב (דף ק"כ) דקאמר לא לכתוב רחמנא בחמץ ותיתי מהנך כלומר מחלב ונבילה מה להנך שכן לא היתה להן שעת הכושר ופירש התוספות דנבילה כמו שהיא עתה מתה לא היתה לה שעת הכושר א"נ מחיים היה בה איסור אמ"ה ואפילו למ"ד לאו לאברים עומדת היה בה איסור שאינה זבוחה ע"כ והרי פיגול אינו אלא בד' עבודות של דם כדאיתא בכולי מסכתא זבחים ומנחות וכיון דפגול חל בזריקה א"כ לא היה לו שעת הכושר דקודם שחיטה היה בה איסור שאינה זבוחה או אמ"ה ולאחר שחיטה אסורה קודם זריקה משום קדשים דכ"ז שלא נזרק דמן אסורים באכילה משום שנאמר ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל כדאמר בפסחים בפרק כיצד צולין (דף ע"ז) וכן לתי' קמא של התוספות פיגול דמי לנבילה שהרי כמו שהוא עתה פיגול לא היה לו שעת הכושר מ"מ לפי מה שפירש התוספות עוד טעם דמחיים היה בה איסור שאינה זבוחה איכא למימר דה"ט חשיב לה לנבילה לא היתה לה שעת הכושר משום דאותו איסור שהיה לה מחיים דהיינו איסור שאינו זבוחה אכתי השתא נמי רכיב עלה אבל איסור פיגול דניתק מאיסור לאיסור דמחיים היה בה איסור שאינו זבוחה ואמ"ה ולבתר שחיטה פקע האי איסורא ורכיב עלה איסור אחר ואחר זריקה פקע האי איסורא נמי ורכיב עלה איסור חדש דפיגול שלא היה עליה עד עכשיו איכא למימר דזה מיקרי היה לו שעת הכושר הואיל והיה לו שעת הכושר מאיסור פיגול דאיכא עליה עכשיו ועוד דאפילו לתי' ראשון של התוספות י"ל דהתם פריך שפיר מה לנבילה שכמו שהיא עתה לא היתה לה שעת הכושר תאמר בחמץ כמו שהוא עתה חמץ היה לו שעת הכושר ולא דמי לנבילה אבל הכא אע"ג דפיגול דמי לנבילה בהא מילתא דלא היה לו שעת הכושר מעת שחל עליו (נראה שכאן חסר קצת):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף