שאגת אריה החדשות/דיני חדש/י
|
< הקודם · הבא > |
שאלה אי מותר לקטוף כלומר לעקר את התבואה מן הקרקע שלא ע"י קצירה בארץ ישראל קודם יום הנפת העומר או לא:
תשובה לכאורה גמרא ערוכה היא דמותר לקטוף דהכי אמרינן בפרק ר' ישמעאל (דף ס"ז) גבי הא דתנן משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוק ירושלים שהיא מלא קמח וקלי שלא ברצון חכמים דר"מ. ר' יהודא אומר ברצון חכמים היו עושין ופריך ולא גזר ר' יהודא דילמא אתי למיכל מיניה ורמינהו רי"א בודקין אור לי"ד ובי"ד שחרית ובשעת הביעור. וחכמים אומרים לא בדק כו' אמר רבה שאני חדש מתוך שלא התרת לו אלא ע"י קיטוף זכור היא ופרש"י מתוך שלא התרת לו לקצור במגל אלא ע"י קיטוף ביד ולא במגל כמו וקטפת מלילות בידך דקצירה קודם העומר אסורה כדתנן במתניתין ואסור לקצור לפני העומר זכור הוא ולא אכיל ואיתא לסוגיא זו נמי בפסחים (דף י"א) הרי להדיא דקיטוף קודם לעומר שריא מ"מ אומר אני דלאו דברי הכל הוא אלא דבר זה תליא בפלוגתא דתנאי דגרסינן בפרק י"א דחולין (דף קל"ז) תני חדא הגוזז את העזים ושוטף את הרחלים פטור פי' מראשית הגז דכתיב וגז צאנך תתן לו ותניא אידך הגוזז את העזים פטור ושוטף את הרחלים חייב ומשני לא קשיא הא רבנן הא ר' יוסי דתניא לקט קצירך ולא לקט קיטוף ר' יוסי אומר אין לקט אלא הבא מחמת קציר כלומר והיינו תנאי דר' יוסי דדייק לישנא דקרא דכתיב לקט קצירך וממעט מניה לקט קיטוף הכי נמי גבי ראשית הגז דכתיבי' גז צאנך גוזז אין תולש לא אבל רבנן דלא דייקא לישנא דקרא יקצור אפילו קוטף במשמע הכי נמי גוזז ואפילו תולש במשמע לפיכך שוטף את הרחלים חייב ואם כן הכי נמי לענין קצירה קודם לעומר דרחמנא אמר ראשית קצירכם לר' יוסי קצירה אין קיטוף לא ולרבנן קצירה אפילו קטיפה במשמע ואסור לקטוף קודם לעומר והשתא למאי דמשני רבה אדר' יהודא שאני חדש מתוך שלא התרתה לו אלא על ידי קיטוף דמשמע דקיטוף אינו בכלל קצירה כר' יוסי סבירא ליה דאמר לקט קצירך ולא לקט קיטוף מיהו למסקנא דשמעתתא שם דהא דלא גזר ר' יהודה גבי חדש שמא יאכל אע"ג דגבי חמץ גזר היינו משום דחדש בדיל מיניה מהשתא (אין) [אפשר[ לומר דר' יהודא כרבנן דפליגי אר' יוסי סבירא ליה דקיטוף בכלל קיצור ואסור לקטוף קודם לעומר ודע שהר"ן כתב שם בפרק י"ב דחולין מדשקלי וטרי' אמוראי בתראי אליבא דר' יוסי מהתם משמע דנקטינן כוותי' וכן פסק הרמב"ם ז"ל דהא דר' יוסי דאמר לקט קצירך ולא לקט קיטוף בפ' ב' מהלכות מתנות עניים אבל גבי ראשית הגז לא כתב דשוטף את הרחלים פטור אבל כתב בפרק יו"ד מהלכות ביכורים התולש צמר רחלים בידו ולא גזזו חייב בראשית הגז ולא ידעתי למה אי משום דאמר בגמרא כי בעי לחיובי נוצה של עזים אע"פ שהיא נלקחת דרך תלישה דמודה ר' יוסי במידי דאורחי' הני מילי נוצה של עזים שדרכה בכך אבל צמר של רחלים מנין לו וצריך עיון ע"כ והנה מה שכתב וכן פסק הרמב"ם להא דר' יוסי כו' כיון למה שכתב הרמב"ם שם וכן כל הקוטף מלילות מעט מעט ומכניס לביתו אע"פ שקטף כל שדהו פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה והכסף משנה כתב על דברי הר"ן שיש לדון שלא אמר שם אלא מודה ר' יוסי במידי דאורחי' והאי לאו שקלי וטרי הוא ויפה כתב בזה מ"מ מה שכתב להחזיק פסק הרמב"ם אין דבריו נכונים כלל, דכתב שלא פסק הרמב"ם כר"י גבי מתנות עניים אלא משום דבירושלמי ותוספתא סברי כוותי' אבל בראשית הגז דלא אשכחן דסברי כוותי' הדרינן לכללין דיחיד ורבים הלכה כרבים ואע"ג דבגמ' דידן מדמינן תולש צמר לקוטף מלילות אינו מוכרח ואפשר לחלק ביניהם ע"כ הנה מה שכתב אע"ג דגמרא דידן מדמינן כו' אינו מוכרח שרי ליה מרי' לומר כן דאם לאו נסמוך על מה דגמרא מדמה להדדי על מי ומי נסמוך וזה עוקר את כל התפוס בידינו והמסור לנו ועוד נראה שלא השמיע כאן לאזניו מה שהוציא מפיו דכיון דאינו מוכרח לדמות תולש צמר לקוטף מלילות וע"כ צ"ל דאפילו לר' יוסי דפסק הרמב"ם כוותי' גבי מתנות עניים דקוטף לאו בכלל קצירה הוא מ"מ אין לומר דסבירא ליה דלגבי ראשית הגז תולש בכלל גוזז ותולש נמי חייב בראשית הגז אם כן מה הדרן לכללן דיחיד ורבים הלכה כרבים דקאמר הא האי יחידאי נמי מודה גבי ראשית הגז וכיון דפלוגתא דגבי ראשית הגז לא תלי' בפלוגת' דר' יוסי ורבנן דגבי מתנת עניים א"כ מאי אולמא האי ברייתא דמחייב תולש בר"ה מהאי דפטר מראשית הגז דקרי לה יחיד נגד רבים ועוד לפי דעתו האי ברייתא דשוטף את הרחלים פוטר אמאן תרמה הא אפילו לר' יוסי חייב בתולש כמו בגוזז ואכתי הני תרתי ברייתות קשין אהדדי כיון דלא מתוקמי בפלוגתא דתנאי כלל אלא וודאי ליתא כלל לדבריו ז"ל ובישוב דברי הרמב"ם נ"ל דבכולן פסק כרבנן דלא דייקי לישנא דקרא לפיכך תולש צמר רחלים בידו חייב בראשית הגז וה"ה לקועף בכלל קוצר וחייב במתנות עניים. והא דכתב הרמב"ם וכן כל הקוטף מלילות מעט מעט ומכניס לביתו כו' פטור מן הלקט כו' הא וודאי לאו מטעם דקוטף לאו היינו קוצר וכר' יוסי דאם כן מאי איריא קוטף מעט מעט אפילו הרבה ביחד נמי פטור לר' יוסי כיון דקוטף לאו היינו קוצר אין טעם לחלק בין מעט מעט להרבה ביחד וזה פשוט:
ועוד תדע לך דאין לחלק לר' יוסי בין מעט מעט להרבה ביחד. שהרי אמרינן התם מודה ר' יוסי במידי דאורחי' ואמר רבינא לרב אשי אף אנן נמי תנינן מלבנות הבצלים שבין הירק ר' יוסי אומר פאה מכל אחד ואחד וחכמים אומרים מאחד על הכל כלומר הרי בצלים אין קוצרים אותן במגל אלא עוקרין אותן שמע מיניה מודה ר' יוסי במידי דאורחי' הוא ואי סלקא דעתך דמודה ר' יוסי בקיטוף הרבה ביחד דהוי בכלל קצירה א"כ מאי ראיה היא זאת דמודה במידי דאורחי' מדמחייב בבצלים בפאה דילמא מיירי בתלש הרבה ביחד דבכי האי גוונא אפילו במידי דלאו אורחי' נמי מחייב ר' יוסי אלא וודאי לר' יוסי קוטף הרבה ביחד נמי פטור ומדמחייב בבצלים בפאה ש"מ דמודה במידי דאורחי להו ועוד מאי אפילו קוטף כל שדהו פטר דקאמר הרמב"ם דכיון דטעמא דקוטף לאו היינו קוצר אין רבותא יותר בקוטף כל שדהו לקוטף מקצתו ומאי אפילו שכתב ועוד וכן דקאמר משמע דדמי האי דינא למה שכתוב לפני זה אלא ע"כ קוטף בכלל קצירה סבירא ליה להרמב"ם וכרבנן וכדפסק לענין תולש גבי ראשית הגז והרי בגמרא דומיא מדמינן לה להדדי והאי בבא דקוטף מלילות אדלעיל קאי שכתב בבבא שלפני זה כרם שהי' בוצר ממנה ענבים למכור בשוק ובדעתו שיניח הנשאר לגת לדרוך אותו אם היה בוצר לשוק מכאן ומכאן הרי זה נותן פאה למה שבוצר לגת כפי הנשאר ואם היה בוצר לשוק מרוח אחת בלבד הרי זה נותן פאה מן הנשאר כפי הראוי בכל הכרם הואיל ובצר מרוח אחת אינו כבוצר עראי מעט מכאן ומעט מכאן שפטור וכן כל הקוטף מלילות מעט מעט כו' וע"כ הרי גבי בוצר איכא חילוק האיך לבצור מרוח אחד הוי ליה קצירת קבע וחייב בפאה אפילו מה שבצר לשוק ואם בצר מכאן ומכאן הוי ליה בצירות עראי ופטור מה שבצר לשוק ועל זה מסיים שפיר וכן הקוטף מלילות מעט מעט הוי ליה עראי ואפילו בקוטף כל שדהו מעט מעט פטור מטעם עראי כמו בוצר לשוק מכאן ומכאן דפטור מטעם עראי משמע מדבריו להדיא דדווקא קוטף מלילות מעט מעט הוא דפטור מטעם עראי אבל בקוטף מלילות ביחד חייב דקיטוף בכלל קצירה הוא וכרבנן דר' יוסי וזה ברור לי בדברי הרמב"ם ודלא כהבנת הר"ן ז"ל (והא דנקט קיטוף מעט מעט ולא נקט קצר מעט מעט יש לומר דמילתא אגב אורחי' קא משמע לן לדייק דווקא קוטף מעט מעט הוא דפטור הא בקוטף כל שדהו חייב דקטיפה בכלל קצירה הוא ואין הכי נמי דאם קצר מעט מעט דפטור א"נ דווקא קוטף נקט דבמעט מעט הוי עראי אבל בקוצר כל שדהו הוי קבע אפילו במעט מעט אבל הא אי אפשר להעלות כלל על הדעת דאי ס"ל קטיפה לאו בכלל קצירה היא שיהי' חילוק בין קיטוף מעט להרבה ביחד וזה ברור ופשוט ובאמת האי דינא דהרמב"ם בקוטף מלילות ובוצר ענבים קשיין מאוד להולמן והוא ז"ל הוציא זה מן הירושלמי ותוספתא ואין כאן מקומו להאריך בזה ולפי מה שנתבאר פסק הרמב"ם בכולן כרבנן וקוטף היינו קוצר ושוטף הוי בכלל גזיזה לא דייקינן בלישנא דקרא דקוצר וגז הוא הדין נמי דאסור לקטוף קודם דראשית קצירכם אפילו קוטף במשמע) כל מה שבמוסגר הוא הגה"ה מבנו הגאון נ"י:
ולענין הלכה אי קיטוף בכלל קצירה לענין חדש ולקט כרבנן או אינו בכלל קצירה כר"י נראה לי כיון דהגמרא מדמי תולש את הצמר לקוטף מלילות דלר"י קיטוף לאו בכלל קוצר וה"ה תולש לאו בכלל גוזז ולרבנן בשניהם זה בכלל זה מסתבר לי דהלכה כר"י בשניהן שהרי תנן במסכת בכורות פ"ג (דף כ"ז) ר' יוסי בן משולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ מכאן ומכאן ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו ומפרש בגמר' ומסקנא דהיינו טעמא דר' יוסי דקסבר תולש לאו היינו גוזז ואין בו משום לא תגוז בכור צאנך ואיפסקא התם הלכתא כר' יוסי בן משולם וכיון דתולש לאו היינו גוזז ה"ה דקוטף לאו היינו קוצר בין לענין לקט בין לענין חדש הלכך מותר לקטוף קודם לעומר שוב ראיתי להתוס' שם שכתבו דהא בשוטף נחלקו ר' יוסי ורבנן בחולין לענין ראשית הגז דאיכא למאן דמחייב אלמא מיקרי גז צאנך וה"ה תולש היינו גוזז אם לא נחלק בין תולש לשוטף ע"כ הרי לפי זה שוטף הוי יותר בכלל גיזה מחולש וא"כ אף על גב דקי"ל דתולש לאו היינו גוזז שוטף איכא למימר דהיינו גוזז והרי הגמרא מדמי קוטף לשוטף ולא לתולש והא יש לומר דקוטף בכלל קצירה כמו שוטף דהוי בכלל גיזה אע"ג דתולש לאו היינו גוזז' מ"מ מדברי הרמב"ם לא משמע הכי דהא במקום שוטף שנחלקו סתמא דברייתא כתב הוא זו התולש צמר רחלים בידו ולא גזז חייב בראשית הגז ואע"ג דקו"ח לשוטף מכל מקום אין דרך הרמב"ם להניח מה שנאמר בגמרא בהדיא ולכתוב במקומו דין חדש ואי הוי סבירי לי' דיש לחלק בין גוזז לשוטף לא הוי שתק מיני' ועכ"פ הוי לי' למכתב הכי השוטף או התולש כו' חייב אלא וודאי דמשמע לי' ז"ל דשוטף ותולש חדא היא והכי משמע התם בפ' ראשית הגז דרצה למילף דאין ראשית הגז נוהג אלא ברחלים ולא בעזים דבעינן גיזה וליכא וקאמר מאן שמעת לי' האי סברא ר' יוסי הא מודה ר' יוסי במידי דאורחי' והרי הא דרי' יוסי גבי קיטוף איתמר דדמי לשוטף ואי ס"ד דשוטף עדיף מתולש הא כרבנן דר' יוסי נמי, אתי' ובתולש דמודו דפטור ושל עזים הוי לי' תולש אלא וודאי אין חילוק בין תולש לשוטף וכיון דהכי הוא א"כ כיון דקי"ל דתולש לאו היינו גוזז כר' יוסי בן משולם ה"ה דשוטף לאו היינו גוזז וקוטף לאו היינו קוצר וש"מ דמותר קיטף קודם לעומר וכדאמרן ותמהני על הרמב"ם דפסק בתולש צמר רחלים בידו דחייב בראשית הנז אלמא תולש היינו גוזז ואמאי הא איפסקי הלכתא כר' יוסי בן משולם דתולש לאו היינו גוזז וכן פסק הוא ז"ל בפרק א' מהלכות מעילה התולש את השור והעובד את הצאן לוקה מן התורה ותולש אינו כגוזז וכ"כ שם השוחט בכור או שאר מוקדשין תולש את השיער מכאן ומכאן לעשות מקום לסכין ש"מ תולש לאו היינו גוזז וזה תימא ג"כ על האחרונים שביו"ד סימן של"ג פסקו דתולש צמר רחלים בידו ולא גזז חייב ובסי' ש"ח פסקו כר' יוסי בן משולם הרי שדבריהם סותרים זה את זה מ"מ הרי נתבאר דקוטף בכלל קוצר הלכך מותר לקטוף קודם לעומר וכפשטא דשמעתא דפרק קמא דפסחים דקאמר שאני חדש מתוך שלא התרתה לו אלא על ידי קיטוף זכור הוא וש"מ דקיטוף שרי וכן נראה לי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |