שאגת אריה/צד
|
< הקודם · הבא > |
ברם צריכים אנו למידע הא דמצה גזולה דפסולה מ"ט אי משום מצוה הבאה בעבירה מהא גז"ש שכת' הרא"ש דאתיא לחם לחם מחלה ונ"מ לענין מרור דאין יוצא ידי חובתו במרור גזולה או לא דא"א דאתיא מגז"ש כיון דמצה גזולה אתיא מקרא לפסולא מרור גזול נמי פסול דכל דפסל רחמנא במצה במרור נמי פסול מהיקשא דמצה ומרור ואפי' במרור בזה"ז דרבנן כדמוכח בפ' כ"ש (ד' לט) גבי הא דבעי רמי בר חמא מהו שיצא אדם ידי חובתו במרור של מעשר שני בירושלים כו' במצה דאורייתא הוא דלא נפיק אבל מרור דרבנן נפיק כו' אמר רבא מסתברא מצה ומרור וכמש"ל בדיני מצה ומרור ואי מצה גזולה אינה פסולה מקרא זה אלא משום מצוה הבאה בעבירה והא האי פסולה דמצוה הבאה בעבירה לאו גבי מצה נאמרה אלא כללא הוא בכל המצות דמצוה הבאה בעבירה פסולה אי מדאורייתא ומקרא דאת הגזול ואת הפסח יליף לה ברפ"ג דסוכה (ד' כט) והאי קרא גבי קדשים כתיב וממנו ילפינן לכל התורה כולה ואי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכמש"ל סימן צ"ז ולהני רבוותא דפסקו דבדרבנן מצוה הבאה בעבירה לית לן בה ומה"ט לולב הגזול בי"ט שני כשר הואיל ואינו אלא מדרבנן וכמש"ל בדיני לולב אם כן הה"נ מרור הגזול כשר הואיל ואינו אלא מדרבנן בזה"ז ואפי' אי האי פסולה דמצוה הבאה בעבירה מה"ת הוא כיון דל"נ גבי מצה עצמה אלא כלל הוא לכל התורה כולה ורבנן בדידהו לא חשו להא פסולא דמצוה הבאה בעבירה א"כ מצה בכלל כל המצות של תורה ולא נפיק מכללא דידהו דפסולין משום מצוה הבאה בעבירה ומרור דאינו אלא מדרבנן לא נפקא מכללא דשאר מצות דרבנן ולא חיישינן למצוה הבאה בעבירה ולא שייך לפסול מרור גזול מהאי היקשא דמצה ומרור במרור בזה"ז דרבנן. והכי משמע לי מד' התוס' בפ' ע"פ (דף קיד) דתניא התם גבי מרור אכלן דמאי יצא וכתבו התוס' אבל וודאי לא יצא אף ע"ג דמעשר ירק דרבנן כדאמרינן גבי מצה בפ' כ"ש אבל לא בטבל ומ"ל בטבל טבול מדרבנן ואיתקוש מרור למצה ובדמאי יצא נמי במצה משום דאי בעי מפקיר נכסיה וחזי ליה וטעמא דהחמירו בוודאי דרבנן דטבל דאורייתא מפיק התם מלא תאכל עליו חמץ יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טבל ואיתקוש מצה לחמץ ע"כ. ואיכא למידק למה פי' טעמא דטבל דאורייתא לא משום לא תאכל עליו חמץ דההיא ברייתא מ"ל התם כר"ש דא"ל אין איסור חל על איסור ולית הילכתא כוותיה בזה וכמש"ל סי' צ"ו וטעמא דמתני' דאינו יוצא ידי חובתו בטבל משום מצוה הבאה בעבירה הוא וכמו שפירש"י וכמש"כ שם הל"ל דה"ט דאינו יוצא ידי חובתו במרור של טבל משום מצוה הבאה בעבירה דאתיא ההיא ברייתא כהילכתא. אלא וודאי ה"ט משום דמשמע להו להתוס' דהא דתניא אכלן דמאי יצא אבל וודאי לא אפי' בזה"ז מיירי דאינו למרור אלא מדרבנן ואי טעמא משום מצוה הבאה בעבירה ש"מ דאפי' בדרבנן חיישינן למצוה הבאה בעבירה ותקשה מברייתא זו לשמואל דאמר רפ"ג דסוכה דיוצא בי"ט שני בלולב הגזול הואיל ואינו אלא מדרבנן למצוה הבאה בעבירה לא חיישינן וכמו שפי' התו' התם ואי משום היקשא דמצה למרור הא לענין מצוה הבאה בעבירה לא שייך האי היקשא וכמש"כ. לפיכך פי' דטעמא דאבל בוודאי טבל דלא יצא משום לא תאכל עליו חמץ הוא וכיון דהאי קרא גבי מצה גופיה כתי' מהני היקשא דמצה ומרור דבמרור דזה"ז נמי לא יצא וש"מ דלענין פסולא משום מצוה הבאה בעבירה לא מהני היקשא ואע"ג דבמצה חיישינן לה במרור של זה"ז לא חיישינן לה. והנה מצינו להר"ן בפ"ג דפסחים ולהרב המגיד בפ' ז' מה' חמץ ומצה שהביאו לההיא דירוש' דפוסל מצה גזולה משום אין עבירה מצוה ומשום אלה המצות והיינו מצוה הבאה בעבירה דגמ' דידן אם כן במרור בזה"ז דרבנן לית לן בה וגם הרא"ש הביא ירוש' זה בסוף דבריו משמע דלא ברירא ליה האי טעמא דגז"ש לפסול מצה גזולה. ובאמת יש לי לתמוה וכי איפשר ללמוד מהאי מצתכם דאייתינן לה מחלה למצה לפסול מצה שאינו שלו אלא של גזל דהא וודאי אי כתב רחמנא גבי מצה גופיה להאי מצתכם שפיר הוי ממעטינן מיניה של גזל כמו דממעטינן מלכם דגבי לולב של גזל אבל השתא דגבי מצה לא כתב רחמנא בהדיא למצתכם אלא דמייתינן לה בגז"ש דלחם לחם מחלה והרי בחלה גופיה של גזל חייב בחלה כדאמרינן בר"פ הגוזל (דף צד) הרי שגזל סאה של חיטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה אין זה מברך אלא מנאץ אבל מ"מ חייב בחלה אפי' אי שינוי במקומה עומדת ולא קנה הגזלן בשינוי כדאמרי' התם אם כן א"א להחמיר במצה הלמד למעט של גזל יותר מן חלה המלמד דכל כה"ג ה"ל טפל חמור מן העיקר וכדאמרינן ברפ"ה דזבחים (דף מח) אשכחן שחיטה בעולה למצוה קבלה נמי למצוה אשכחן שחיטה וקבלה לעכב מנלן א"ר אדא בר אהבה ואיתימא רבה בר שילא ק"ו מה חטאת הבאה מכח עולה מעכבת עולה שבאה חטאת מכחה אינו דין שמעכבת מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות א"ר הונא הא ק"ל לרב אדא בר אהבה כלום מצינו טפל חמור מן העיקר ופירש"י טפל כו' למד חמור מן המלמד כגון חטאת שבאה מכח עולה דעיקר צפון בעולה כתיב ע"כ. והרי התם חטאת אינה למידה מעולה אלא למצוה ואילו עיכובא גבי דידה עצמה כתיבא כדאמרי' התם אפ"ה קרי לה טפל ק"ו הכא דגבי מצה לא כתיב מצתכם כל עיקר וכולה מילתא דידיה מחלה ילפינן דאמרינן לא יהא טפל חמור מן העיקר וכיון דבחלה של גזל חייב בחלה א"א למעט מיניה מצה גזולה וכדאמרי' ולפי"ז למאי דפסק בא"ח סי' תרמ"ט בש"ע דיוצא ידי חובתו בלולב הגזול בי"ט שני דבדרבנן לא חיישינן למצוה הבאה בעבירה וכ"ד הרבה פוסקים אע"פ שאין דעת הרמ"א שם כן ה"ה דיוצא במרור הגזול בזה"ז שאינו אלא מדרבנן ובסוף תשובת מהרי"ו כתב מהר"א נסתפק כיון דמרור איתקוש למצה וגזול פסול א"כ ישראל לא יעקור מרור מן הקרקע מידי דהוי אאסא דא"ל ר"ה להני דמזבני אסא כו' בפ' לולב הגזול ע"כ. ויפה כיון שתלה טעמא לפסול גזל גבי מרור משום דאיתקוש למצה דאילו משום מצוה הבאה בעבירה לית לן בה ומ"מ כבר נתברר דאין לפסול לא מצה ולא מרור אפי' בזמן שבה"מ קיים דהוי מה"ת אלא משום מצוה הבאה בעבירה וא"כ בזמן הזה שמרור אינו אלא מדרבנן לית לן בה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |