שאגת אריה/עט
|
< הקודם · הבא > |
ועתה אבאר היכא שלא ביערו ולא ייחד לו בית או עשה לפניו מחיצה עשרה קודם זמן איסורו ועשה מחיצה או ייחד לו בית קודם ליל י"ט אע"ג דהא וודאי מהני ליה על להבא הא דייחד לו בית ומחיצה עשרה ואפי' בתוך הפסח וודאי מהני על להבא מלעבור על בל יראה ובל ימצא וכמש"ל אבל מ"מ יש לעיין כיון דלא עשה לב' תקנות הללו קודם זמן איסורו אע"פ שעשאן קודם הפסח אפ"ה א"ל דאסור בהנאה לאחר הפסח משום קנסא. ומ"מ מסתברא לי דאם עשה לתקנות הללו קודם ליל י"ט אע"פ שלא עשאן עד לאחר ו' שעות וכבר נאסר החמץ בהנאה לדעת רוב פוסקים שפסקו כר"י בלפני זמנו שאסור בהנאה אם הוא של נכרי ועבר עליו הפסח מותר בהנאה וכדתנן ושל נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ואע"ג דשל ישראל אסור בהנאה כדתנן התם ואפי' של נכרי אלא שקיבל עליו אחריות נמי אסור בהנאה כדמוכח בפ' כ"ש (ד' לא) גבי ישראל שהלוה את הנכרי על חמצו אחר הפסח כו'. אפ"ה כיון שעשה לתקנות הללו בערב פסח ועדיין לא עבר על בל יראה עד הלילה אע"ג דכבר עבר על עשה דתשביתו מלאחר שש שעות הא לא מצינו דקניס ר"ש בשל ישראל אלא שעבר עליו הפסח באיסור. דהא אמר רבא התם קנסא קניס ר"ש הואיל ועבר על בל יראה ובל ימצא משמע דווקא משום בל יראה ובל ימצא דחמירא קניס אבל לא משום עשה דהשבתה דקילא מל"ת כדאמר בפ"ק דיבמות בשמעת' דעליה בהא לא מצינו דקניס. וכל כה"ג כיון דלא מצינו בגמ' ובפוסקים להדיא אין לנו לומר כן מדעתינו וזה ברור. רק דבר אחד אכתוב עוד מה שנוגע לענין זה והוא בפכ"ש ס"ל לר"י דחמץ לפני פסח ולאחר פסח אסור בהנאה מה"ת ואיפסקא הילכתא בגמ' בהדיא בלאחר זמנו כר"ש ובלפני זמנו רוב פוסקים פסקו כר"י והרב בה"מ ובה"ע פסקו כר"ש דכמו שהלכה כמותו בלאחר זמנו דאינו עובר בולא כלום ע"כ הלכה כמותו נמי בלפני זמנו זהו תורף דבריהם וכמ"ש הרא"ש בפ' כ"ש ונ"ל להביא ראיה ברורה כדעת רוב פוסקים דאע"ג דהילכתא כוותיה בלאחר זמנו בלפני זמנו הלכה כר"י דהא בלאחר זמנו סתים לן תנא כר"ש כדתנן ושל נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנא' ואילו לר"י אפי' של נכרי נמי אסור בהנאה כדאמר בגמ' ואילו בלפני זמנו ע"כ סתים לן כר"י מהא דתנן בס"פ אלו עוברין ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצוותו יחזור ויבער ואם לאו יבטל בלבו והרי כבר נתברר בסי' הקודמים דביטול מתורת הפקר נגעו בה ואע"ג דאם הפקיר כה"ג לא מהני ה"מ במה שהוא שלו אין הפקר גרוע כזה ועוד שאינו אלא בלבו מהני כלל להוציאו מרשותו אבל חמץ שאינו ברשותו של אדם אלא שעש' הכתוב כאילו הוא ברשותו בגילוי דעת בעלמא סגי ליה וכדעת הר"ן. והשתא אי אמרת בשלמא דחמץ לפני זמנו מו' שעות ולמעלה נמי אסור בהנאה כמו בתוך הפסח ואינו ברשותו שפיר מהני ליה בביטול בעלמא קודם זמן איסורו שע"י ביטול זה יוצא מרשותיה בזמן שחיטת הפסח שהוא אחר ו' שעות ואינו עובר על לא תשחט על חמץ בשחיטת פסחו דהא אם יש לשוחט או לאחד מבני חבורה חמץ עובר על לא תשחט על חמץ כדאמר בפ' ת"נ דהא בזמן שחיטת פסח כבר אינו ברשותו וסגי בגילוי דעתא דביטול דקודם איסורו להוציא מרשותו לאותו זמן אא"א דאין חמץ אסור בהנאה עד הלילה ובזמן שחיטת פסח עדיין מותר בהנאה א"כ א"א להוציאו לאותו זמן של שחיטה מרשותו אלא ע"י הפקר גמור ולא ע"י גילוי דעת בעלמ' של ביטול כיון דעדיין שלו הוא וממונא דידיה וברשותו הוא א"כ כי מבטלו בלבו מאי הוי אכתי עובר על לא תשחט על חמץ והפקר מעליא בעי. ועוד א"א דאין חמץ אסור בהנאה עד הלילה והרי לכ"ע מצות השבתה הוא מעי"ט מו' שעות ולמעל' וא"כ להוציא את החמץ מרשותו כדי שלא יצטרך להשביתו א"א אלא בהפקר מעליא ולא סגי ליה בגילוי דעתא דביטול בעלמא כיון דבאותו שעה של זמן השבתה אכתי דידיה הוא וברשותיה קאי אלמה תנן בסיפא דההיא להציל מן הגייס ומן הנהר ומן הדליקה ומן המפולת יבטל בלבו נהי דא"צ לחזור דסכנת נפשות הוא אפ"ה הל"ל דיפקיר לגמרי ולא לבטלו בלבו דהא אינו מועיל הביטול לאותו שעה כיון דעדיין ממוניה הוא ואין זו הדרך מוציאתו מן העבירה של חיוב השבתה ע"י ביטול אלא ע"כ ש"מ דס"ל לתנא דידן דחמץ לפני זמנו אסור בהנאה לפיכך מהני ליה בגילוי דעתו בביטול בעלמא קודם זמן איסורו שיצא עי"ז לאותו זמן מרשותו כיון דבאותו שעה לא ממוני' הוא והשתא אם איתא דא"א לפני זמנו אסור בהנאה ה"ה ע"כ לאחר זמנו נמי אסור וה"ה אי אמרת דלאחר זמנו שרי בהנאה ה"ה לפני זמנו נמי שרי בהנאה בע"כ ואי איפשר לך לתפוס בהא כר"י ובהא כר"ש אלא או כולה כר"י או כולה כר"ש וכדברי בעל המאור והעיטור א"כ קשה סתמא אסתמא דבפ' כל שעה בלאחר זמנו סתים לן תנא כר"ש דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר ואילו מסתם משנה דס"פ אלו עוברין מוכח להדיא מדמהני ביטול לע"פ אחר ש"ש דש"מ דלפני זמנו אסור בהנאה. ואי תימא לא קשיא הא ר"י הא ר"ש ולמתני' דפ' כ"ש כמו שמותר לאחר זמנו לפני זמנו נמי מותר ולמתני' דפ' א"ע דמוכח דלפנ"ז אסור בהנאה מדמהני ביטול הה"נ לאחר זמנו נמי אסור דכל כה"ג דרך הגמ' למירמי סתמא אסתמ' ולשנויי לא קשיא הא פלוני והא פלוני אלא וודאי הא דלפני זמנו ולאחר זמנו תרתי מילי נינהו וס"ל לתנא דידן בלפני זמנו כר"י ובלאחר זמנו כר"ש ולא פליג סתמא אסתמא כלל וא"כ הא וודאי הילכתא הכי כסתמי דמתני' וה"נ הוי סתמא רפ"ב כל שעה שמותר לאכול מאכיל כו' עבר זמנו אסור בהנאה והיינו כר"י אלא שאינו מוכרח כ"כ ואין להאריך בזה. ועוד דמסתמא דגמ' נמי משמע דלפנ"ז אסור בהנאה מדמהני ביטול כדאית' ברפ"ק (ד' ד) גבי הכל נאמנים על בדיקת חמץ אפי' נשים אפי' עבדים אפי' קטנים ומפ' טעמא משום דכיון דבדיקת חמץ דרבנן דמדאוריי' בביטול בעלמא סגי לי' הימנוהו רבנן בדרבנן ומשמע לאחר ביטול שוב א"צ בדיקה מה"ת וסגי ליה בביטול לחוד אלא מדרבנן לא סגי בביטול ואכתי קשה הא לא מהני ביטול לע"פ לאחר ו' שעות ואינו יוצא ידי חובת השבתה בביטול מה"ת אלא בהפקר גמור וה"נ אמר שם בההוא פירקא (ד' י) בכולי שמעתא דאתי עכבר ושקל ולא ידעינן אי חמץ שקל אי מצה שקל ואי עייל לבית בדוק או שאינו בדוק וכן כל הני ספיקי דהתם דאזלינן להקל ומפ' טעמא משום דבדיקת חמץ דרבנן לפיכך תלינן ספיקא להקל דהא מדאורייתא בביטול בעלמא סגי ואמאי סגי מה"ת בביטול הא לצאת ידי חובת השבתה לא סגי ליה בביטול בעלמא אם איתא דעדיין מותר בהנאה וכמש"כ. אלא וודאי ש"מ דפשיטא לסתמא דגמ' דחמץ לפני זמנו אסור בהנאה מזמן שחל עליו מצות השבתה דהיינו משש שעות ולמעלה וכיון דאסור בהנאה באותו שעה מהני ליה ביטול להוציאו מחובת השבתה וש"מ דאסור בהנאה משש שעות ולמעלה ומ"מ אין מכאן ראיה דס"ל לסתמא דמתני' וגמ' דמשש שעות ולמעלה אסור מה"ת וכר"י דאיפשר לומר דמדרבנן הוא דאסור וכדעת בעל העיטור וא"כ כיון דאסור מדרבנן לאו ברשותיה קאי ומהני ליה ביטול וכדאמרינן התם לענין קידושין וכמש"כ בסוף סי' ע"ז אבל מ"מ ש"מ דאסו' מיהא מדרבנן מו' שעות ולמעל' ואם קידש אין קידושיו קידושין כדרב גידל ויפה פסק הרי"ף כר"ג ולא קשי' קושיית בעל המאור עליו. ונחזור לנידון דידן מ"מ אע"ג דחמץ משש שעות ולמעלה במצות השבתה איתיה אפי' של נכרי וקיבל עליו אחריות אפ"ה אם לא עשה לו מחיצה עשרה א"נ ייחד לו בית עד לאחר ו' שעות אע"ג דעבר על עשה דהשבתה שרי בהנאה לאחר פסח ולית בו משום קנסא דר"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |