שאגת אריה/סז
|
< הקודם · הבא > |
וממש"כ בסימן הקדום תבין שיש לתמוה הרבה על מש"כ הרא"ש בסוף מס' יומא גבי עיה"כ וא"ר סעדיה בעלייתו מלטבול מברך על הטבילה ואין דבריו נראין בזה שלא מצינו בהש"ס רמז לטבילה זו כו' ואי משום דאר"י חייב אדם לטהר עצמו ברגל היינו לטהר עצמו מכל טומאות אפי' מטומאת מת ולהזות עליו ג' וז' והאידנא אין לנו טהרה כו' אין חוב לטבילה זו ואין לברך עליה ע"כ. ומשמע מדבריו אם איפשר לטהר א"ע מכל טומאה אפי' בזה"ז חייב לטהר א"ע אפי' ביה"כ יש חיוב לטהרה זו. ולד' הה"נ בר"ה חייב לטהר א"ע אם איפשר לו להטהר מכל טומאה והא וודאי ליתא דאפי' אם תמצא לומר דר"ה ויה"כ בכלל מועדו' הם שבזה נחלקו רבוותא קמאי כמש"כ הרא"ש בסוף מסכת ר"ה ושאר פוסקים וכ"נ עיקר ויש בידי ראיה מפ' ב' מדות במסכ' מנחות (ד' צא) דאמר התם לאיל למה לי אר"ש לרבות אילו של אהרן כלומר דיה"כ ופריך אילו של אהרן מבמועדיכם נפקא סד"א ה"מ דציבור אבל דיחיד לא ש"מ דיה"כ בכלל מועד הוא וה"ה לר"ה מ"מ אינן בכלל רגלים לענין זה ואין חייב אדם לטהר א"ע בהם דהא הא דמוקמינן להאי לאו דובנבלתם לא תגעו ברגל דוקא בע"כ ה"ט משום כדי שיוכל לקיים מצות של חובת הרגל כמו ראיה וחגיגה ושמחה שא"א לקיימן בטומאה וכיון דבר"ה ויה"כ אין בהן א' מכל חובות הללו אין להם ענין שיתחייב אדם לטהר א"ע בהן דמ"ש אינהו משאר כל ימות השנה וזה אפי' בזמן שבהמ"ק היה קיים אין חייבין לטהר בר"ה ויה"כ אבל בזה"ז אפי' אם היה לנו אפר פרה כמו שהיה בזמן אמוראים כמש"כ התוס' בכ"מ מכל מקום אפי' בג' רגלים אין לנו ענין לטהרה זו ואין אנו חייבין בה דכיון דבעוונותינו חרב בה"מ ואין לנו שום חוב מחובות הרגל הצריכים טהרה אין לנו ענין לטהרה זו. דמ"ש רגלים לדידן לענין טהרה מכל ימות השנה וזה ברור. וכן ראיתי להרמב"ם שכתב בספי"ו מה' טומאת אוכלין כל ישראל מוזהרין להיות טהורין בכל רגל מפני שהן נכונים ליכנס למקדש ולאכול קדשים וזה שנא' בתורה ובנבלתם לא תגעו ברגל בלבד ואם נטמא אינו לוקה אבל בשאר ימות השנה א"מ ע"כ הרי שכתב בהדיא דה"ט שמוזהרין להיות טהורים בכל רגל מפני שנכונים ליכנס למקדש ולאכול קדשים וש"מ תרתי חדא דאין ר"ה ויה"כ בכלל טהרה זו דהא אין בהן א' מכל אלה וש"מ דבזה"ז אינן חייבים לטהר א"ע אפי' בג' רגלים כיון דאין לנו מקדש וקודש ומ"מ מש"כ ואם נטמא אינו לוקה צריך טעם למה והכ"מ כ' בת"כ ובנבלתם לא תגעו ברגל אחרים אומרים יכול אם נגע בנבילה ילקה ת"ל ולאלה תטמאו הוי אומר רשות ומשמע לרבינו דלת"ק נמי אינו לוקה ברגל ע"כ ולא דיבר נכונה דלאחרים דאמרי רשות וודאי ל"ש כאן מלקות ומה ענין ללמוד מרשות דאחרי' לאיסור רגל דת"ק שלא ילקה ברגל אבל כוונת הרמב"ם הוא משום דכיון דהא דמוקמינן להאי לאו דובנבלתם לא תגעו ברגל הוא משום כדי שיוכל להביא קרבנות של חובת הרגל וכיון דאפי' אם אינו מביא חובת הרגל אינו בר מלקות דהא אינן אלא בעשה א"כ אין להחמיר במטמא א"ע ברגל וגורם לבטל חובת הרגל יותר מטהור המבטלן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |