שאגת אריה/מז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה הא דקי"ל דס"ת ותפילין צריכים עיבוד לשמן ויש פוסקים דמזוזה נמי בעי עיבוד לשמה. אם עיבוד לקדושה חמורה מהני לקדושה קלה ממנה, או לא:
תשובה בא"ח סי' ל"ג כתב ב"י ואם עיבד לשם מזוזה נראה דל"מ לכתוב בו תפילין לא מיבעיא להאומר דמזוזה אין צריך עיבוד לשמה דכי עיבד לשמה לאו כלום הוא. אלא אפי' לדעת האומר דמזוזה צריכ' עיבוד לא מהני משום דקדושת תפילין חמורה מקדושת מזוזה כדאיתא בפ' התכלת. אבל אם עיבד לשם ס"ת מהני לכתוב בו תפילין דקדושת ס"ת חמורה מק' תפילין כדאמרינן בפ' מ"ש דבית שיש בו תפילין מותר לשמש בו ע"י שיניחם בכלי בתוך כלי ובס"ת אסור עד שיוציאנה ואם אין לו בית אחר צריך לעשות מחיצה גבוה י"ט ע"כ. וכ"פ שם בש"ע הרי שפסק להדיא דמקדושה חמורה לקדושה קלה מהני וה"ל כאלו נעבד לשמה. ולכאורה יש להקשות ע"ז דהא בריש זבחים תנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה כו' שמעון אחי עזריה אומר שחטן לשם גבוה מהן כשרים לשם נמוך מהן פסולין כיצד ק"ק ששחטן לשם ק' קלים פסולין. ק' קלים ששחטן לשם ק' קדשים כשרים כו'. הרי לת"ק אפי' לשם גבוה מהן נמי פסולין וש"מ דאפי' מחמירתא לקילתא לא מהני וה"ל נשחט שלא לשמה. וה"ה לענין עיבוד ה"ל נמי נעבד שלא לשמה ואפי' לשמעון א"ע דאמר לשם גבוה מהן כשרים ש"ה דגלי קרא ולא יחלל את קדשי ב"י במורם מהן אין מתחללין כדאמר התם בגמ' (ד' י) אבל לענין עיבוד לשמה דלא גלי קרא אפי' מגבוה לנמוך נמי א"ל דלא מהני. וי"ל דשאני קדשים דה"ט דאפי' גבוה לנמוך לא מהני משום דכיון דהקדישן לשם ק' קלים אע"פ ששחטן לשם גבוה מהן כגון ק' קדשים. א"א לקדושת הגבוה לחול על קרבן זה כיון שלא הוקדש בשבילו. והרי א"א לשנות זבח זה לזבח אחר וה"ל שלא לשמה כיון דאין קדושת הגבוה חל עליו בשעת שחיטה הילכך לא עלו. אבל לענין עיבוד כיון שעיבד לשם ק' חמור' אותה קדוש' חלה עליו שהרי אין כאן קדוש' אחרת שמעכבתו מלחול וכיון שחלה עליו קדושה חמורה קדושה קלה נמי בכלל דהא בכלל מאתים מנה הילכך מהני מגבוה לנמוך. מ"מ הדבר צריך ראיה דמנלן דמחמורה לקלה מהני דילמא ל"מ עד שיעבוד בפי' לשם אותו קדושה אבל לא לק' אחרת הימנו. ואין להביא ראיה לזה מהא דתניא בפ' הקומץ רבה (ד' לג) ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין ממנו מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לק' קלה. והשתא למ"ד דמזוזה בעי עיבוד לשמה מאי איריא מורידין תיפוק ליה משום שלא נעבד לשם מזוזה אלא לשם ס"ת ותפילין. וכה"ג דייק הגמרא התם הא מורידין עושין הכא פתוחות והכא סתומות. אלא וודאי מחמורה לקלה מהני עיבוד ומזוזה קלה מס"ת ותפילין מיהו להני פוסקים דס"ל דמזוזה לא בעי עיבוד לשמה אין מזה ראיה. ועוד יש לדחות דילמא האי תנא לא בעי עיבוד לשמה כלל וכת"ק דרשב"ג בס"פ השולח (דף מה). מ"מ יש להביא ראיה מהא גופיה הא מורידין עושין והא בעי כתיבה לשמה וכיון שנכתבו לשם ס"ת ותפילין היאך עושין מזוזה. והא ל"ל דמיירי שבשעת כתיבה ועיבוד התנה שיהא עיבוד וכתיבה זו לשם ס"ת או תפילין כ"ז שראוי למצוותן וכשבלה יהיה עיבוד וכתיבה זו למזוזה וכה"ג מצינו בספ"ק דעירובין (ד' יג) גבי הא דאר"פ התם דאפי' למ"ד דאין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת אפ"ה תורה דסתמה כתיבא מהני. וכתבו התוס' וא"ת היכי מכשיר הכא ר"פ בס"ת אפי' למאן דבעי לשמה והא תנן בר"פ כל הגט שמע קול סופרים מקרין איש פ' מגרש פ' כו' פסול לגרש בו. ומ"ל בגמ' בסופרים העשויה להתלמד וס"ת נמי חשיב ליה הכא עשויה להתלמד וי"ל דלהתלמד דהתם לא נכתב כלל להכשיר הגט אבל ס"ת כותב סתם לדעת כן שאם יצטרכו ימחקו ממנו פ' סוטה ע"כ אלמא תנאי כזה מהני שכותב לשם ס"ת ואם יצטרכו יהיה לפ' סוטה דבעי נמי לשמה. ה"נ מועיל תנאי כזה שכותב לשם ס"ת או תפילין וכשבלה יהא כתיבה זו לשם מזוזה. דא"א ל"כ דהא פריך התם הא מורידין עושין והא בעי שרטוט ואי מיירי שנכתבו ע"ת דלאחר שבלו יהיה למזוזה א"כ בע"כ שרטט נמי בשעת כתיבה. דאל"כ אינו ראוי למזוזה דצריכה שרטוט מהל"מ. ואע"פ שכתבו התוס' הא דלא מוקי במשורטט משום דאין רגילות לשרטט ס"ת ותפילין משום דכל שאינו מחוייב בדבר ועושהו נקרא הדיוט כדאמר בירושלמי הא מ"מ כיון דא"א לעשות מזוזה מס"ת ותפילין שבלו אא"כ התנה בשעת כתיבה דלאחר שבלה יהיה למזוזה משום כתיבה לשמה. בע"כ שרטט נמי כיון דאין ראוי למזוזה בלא שרטוט והרי הוא רמא אנפשי' בשעת כתיבה להתנות שכשבלה יהיה למזוזה בע"כ שרטט נמי דהא בלא"ה אינו ראוי למזוזה ואין כאן משום הדיוטות כיון דלמזוזה לא סגי בלא"ה בע"כ הוצרך לשרטוט. אע"כ דבלא התנה מיירי כסתם כתיבת ס"ת ותפילין וכיון דמן הסתם אין רגילות לא להתנות ולא לשרטט פריך שפיר הא מורידין עושין הא בעי שרטוט. וא"כ אכתי אפי' למאי דא"ל התם הא דשרטוט דתנאי היא ואיכא למ"ד דמזוזה א"צ שרטוט מ"מ תקשה הא מורידין עושין והא בעי כתיבה לשם מזוזה. אלא וודאי ש"מ דמחמור לקל מהני לענין כתיבה לשמה וכיון שנכתבו לשם ס"ת ותפילין החמורין מהני לשם מזוזה הקלה כאלו נכתב לשמה וה"ה לענין עיבוד נמי אמרינן הכי. ועוד מצידה תברא דע"כ בלא התנה מיירי דאי בדהתנה א"כ וודאי ראוי לעשות מהן מזוזה לאחר שבלה ואין כאן משום אין מורידין דכמו שמועיל התנאי לענין כתיבה ועיבוד לשמה ה"נ מועיל דאין כאן הורדה מחמורה לקלה כיון שהתנה. ואין לדחות ראיה זו משום דבפ' השולח (דף מה) משמע דאיכא למ"ד דאף כתיבה לשמה לא בעי דהכי אמר התם ס"ת שכתבו עכו"ם תני חדא ישרף ותניא אידך יגנז ותני אידך קורין בו. לא קשיא הא דתני ישרף ר"א היא דאמר סתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם והא דתני' יגנז האי תנא הוא דתני ר"ה ס"ת תפילין ומזוזה שכתבן עכו"ם פסולין כו' והא דתניא קורין בו האי תנא הוא דתניא לוקחין ספרים מן העכו"ם בכ"מ ובלבד שיהא כתובים כהלכתן. ומעשה בנכרי א' בצידון שהיה כותב ספרים והתיר רשב"ג ליקח ממנו. ומדקורין בו ש"מ דאין צריך כתיבה לשמה. והשתא י"ל דהאי תנא כוותיה ס"ל ומש"ה הא מורידין עושין. והפוסקים ז"ל שכתבו להא דס"ת מטעמא דאין מורידין ות"ל משום עיבוד וכתיבה לשמה. י"ל לישנא דבריית' נקטו וכן דרכם בכ"מ. ולשון הרמב"ם בלא"ה א"ש שכתב בפ"ה מה' ס"ת ס"ת שבלה ותפילין שבלו א"ע מהם מזוזה ולא מהגליונות של ס"ת אין כותבין עליה מזוזה לפי שא"מ מקדושה חמורה לקדושה קלה ע"כ. כתב טעמא דאין מורידין משום גליונות של ס"ת דאין כאן כתיבה עדיין ואי משום עיבוד לשמה הא איהו ז"ל ס"ל דמזוזה א"צ עיבוד לשמה כמש"כ בפ"א מה' ס"ת. דהא וודאי ליתא דליכא למ"ד דס"ת תפילין ומזוזו' לא בעי עיבוד לשמה. שהרי שם בפ' השולח פריך ורשב"ג עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי דתנן ציפן זהב כו' עור בהמות טהורות כשרות אע"פ שלא עיבדן לשמן רשבג"א אפי' עור בהמות טהורות פסולות עד שיעבדן לשמן ומוקי לה ר"א בגר שחזר לסורו מחמת יראה כלומר דיודע דבעי לשמה. הרי אפי' לרשב"ג נמי בעי כתיבה לשמה מק"ו מעיבוד דבעי לשמה. וע"כ האי תנא דקאמר לוקחין ספרים מן הנכרים לאו משום דלא בעי עיבוד לשמה אלא בגר שחזר לסורו מחמת יראה מיירי דהא מביא ראיה לדבריו מעובדא דרשב"ג דמיירי מכה"ג והא דמוקי הגמ' להא דתניא קורין בו כהאי תנא ע"כ לפי המסקנא האי ברייתא דתנן קורין בו ע"כ מיירי נמי מגר שחזר לסורו מחמת יראה אבל לא מעכו"ם גמור דהא ליכא למ"ד דלא בעי כתיבה לשמה גם ראיה קמייתא שכתבתי מהא דהא מורידין עושין ת"ל משום שלא נעבד לשם מזוזה נמי ראיה גמורה היא שהרי רוב פוסקים ס"ל דמזוזה נמי בעי עיבוד לשמה. ומש"כ דילמ' האי תנא לא בעי עיבוד לשמה כלל כת"ק דרשב"ג הא ניחא לפירש"י שפי' בס"פ נגמר הדין בסנהד' (ד' מט) דאביי דס"ל התם הזמנה מילתא כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה ורבא דאמר לאו מילתא היא כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה אלמא לפי' ז"ל ס"ל לת"ק דלא בעי עיבוד לשמ' וא"כ י"ל דהאי תנא כוותיה ס"ל. אבל לר"ת שהכריע התם דאביי כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה דסגי בשאר הזמנות שמתקנין הקלפין ומשרטטין אותן לשמן כיון דהזמנה מילתא היא ורבא כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה ולא הזמנה מועטת ע"כ וכ"ד ר"פ. ולפי"ז אפי' לת"ק שאר הזמנות מיהו בעי לשמן אלא כיון דס"ל דהזמנה מילתא היא סגי להו בהם במקום עיבוד לשמה דבעי רשב"ג. א"כ אכתי תקשה אפ"ת דס"ל כת"ק הא מורידין עושין והא בעי שאר הזמנות לשמן אפי' לת"ק והרי לא נעשו אלא לשם ס"ת ותפילין ולא לשם מזוזה. אלא וודאי מחמירתא לקילתא מהני וכדברי הב"י ז"ל. ומ"מ אין להביא ראיה דעיבוד וכתיבה מהני מחמור לקל דאס"ד דל"מ הה"נ לא היה מהני מתפילה של ראש לשל יד דשל ראש חמורה קדושתה משל יד והרי בהקומץ רבה (ד' לד) אמר שאם אין לו תפילין של יד ויש לו ב' תפילין של ראש טולה עור על א' מהם ומניחה והרי תפילה זו לאו לשם של יד נכתבה אלא לש"ר ואפ"ה מהני לשל יד וש"מ דמחמור לקל שפיר מהני. אבל זה אינו דהא פריך התם איני דהא שלח ר"ח משמיה דר"י תפילין של יד עושין אותה של ראש ושל ראש אין עושין אותה של יד לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ומשני ל"ק הא בחדתא הא בעתיקתא. והשתא של יד אמאי עושין אותה ש"ר משום מעלין בקודש. הא מה"ט דמעלין בקודש גופי' אלמא של ראש קדושה חמורה משל יד א"א לעשות משל יד של ראש משום כתיבה ועיבוד שלא לשמה. דהא וודאי מקלה לחמורה לא מהני וכיון שנכתב לש"י הקלה ל"מ לש"ר החמורה ממנה ולא ה"ל כתיבה לשמה. אלא מאי אית לך למימר דאע"ג דש"ר קדושתה חמורה מש"י משום שי"ן של ראש שהוא הל"מ כפי' התוס'. א"נ מפני שרובו של שם שדי נעשית בש"ר כפירש"י ומה"ט אין עושין מש"ר ש"י מפני שאין מורידין. מ"מ לענין כתיבה ועיבוד לשמה חדא מילתא היא וכשנעבד ונכתב לשם א' מהן מהני נמי לחברתה כאלו נעבד ונכתב לשמה של זו. אלא שאכתי י"ל דאי אמרינן מחמור לקל מהני ה"נ י"ל דבקדושה דכוותה השווה לה נמי מהני מזו לחברתה לפיכך כתיבה ועיבוד לשמה מש"י לש"ר מהני. ואע"ג דתפילה ש"ר קדושתה חמורה מש"י כיון דטעמא משום שי"ן של תפילין. א"נ משום רובו של שם שבש"ר הוא זה ל"ש אלא בעור של הבתים ששם אותיות הללו אבל הפרשיות עצמן אין בין זה לזה מידי וקדושת שתיהן שוות הילכך כתיבה ועיבוד לשמה מזה לזה מהני כיון דלא הוי מקלה לחמורה. אבל א"א דאפי' מחמורה לקלה ל"מ כ"ש בשוין דלא מהני מזה לזה. ש"י אמאי עושין אותה ש"ר. וש"ר נמי אי לאו משום אין מורידין היו עושין אותה ש"י. הא ה"ל כתיבה ועיבוד שלא לשמה. והא לא מסתבר לאוקמיה מילתא דר"י דלא כהילכתא כמ"ד לא בעי כתיבה ועיבוד לשמה. ועוד שהרי כל הפוסקים פסקו הכי דש"י עושין אותה ש"ר ולא חיישינן לכתיבה שלא לשמה. ועוד שכבר כתבתי דליכא למ"ד דל"ב כתיבה לשמה וה"ה לענין עיבוד כ"כ למעלה דכ"ע מודו דהזמנות קטנות בעי לשמה. ולפ"ז איפשר דפרשיות ש"ר אין קפידא לעשות מהן ש"י דאין זה הורדה אלא הקפידה הוא על עור הבתים מטעמא דאמרן. והא ל"ל דמיירי דבשעת כתיבה ועיבוד של ש"ר התנה שאם יצטרך לו יהיה לש"י וכן בש"י התנה על ש"ר כן הילכך אין כאן משום שלא לשמה וע"ד שכ"כ בשם התוס'. והא דמסיק הגמ' התם אהא דמשני ל"ק כאן בחדתא כו' ולמ"ד הזמנה מילתא היא דאתני עלייהו מעיקרא משמע דלמ"ד לאו מילתא היא א"צ להתנות תיפוק ליה דמ"מ צריך להתנות מעיקרא משום כתיבה ועיבוד לשמה. די"ל דוודאי תנאי של סופר ומעבד משום לשמה לכ"ע בעי בשעת כתיבה ועיבוד ומתנאי זה לא איירי אלא מתנאי של בעלים בשעת הזמנה דלמ"ד מילתא בעי לאתנויי עלייהו נמי בשעת הזמנה א"נ י"ל דמשום כתיב' ועיבוד א"צ תנאי כלל אלא אמרינן דמסתמא כותב תפילין לדעת כן שאם יצטרכו לעשות מתש"ר ש"י א"נ מש"י ש"ר יעשו ומהני כמו שמהני התם בסתמא לגבי מגילת סוטה לפי' התוספות שכתבו אבל ס"ת כותב בסתמא כו'. הא ליתא דמסתמא הלכה כת"ק דאמר התם דאין מוחקין לה מה"ת וכ"נ מד' הרמב"ם בפ"ג מה' סוטה שכתב ואח"כ מביא מגילה של עור טהור כמו ס"ת וכותב עליה לשמה של האשה כמו הגט ע"כ. ומסתימת דבריו משמע דאין מוחקין לה מס"ת כת"ק ול"מ סברת ר"פ וא"כ מדמש"י עושין ש"ר וה"נ מש"ר אי לאו משום אין מורידין היו עושין של יד ול"ח משום כתיב' ועיבוד לשמה. ש"מ דאפי' בקדושה דכוותיה ושוה לו כמו תש"ר וש"י כתיבה ועיבוד לשמה מזו לחברתה מהני וכ"ש דמחמירתא לקילתא דמהני. מ"מ הא יש לדחות קצת דאפ"ה בלא שום ראיה לומר דש"י וש"ר לענין כתיבה ועיבוד לשמה חדא מילתא הן וכשנעבד ונכתב לשם א' מהן מהני נמי לחברתה כאלו נעשה ונכתב לשמה של זו וכמש"כ. אבל מ"מ מהא דס"ת שבלה כו' הא ודאי ראיה גמורה היא דכתיבה ועיבוד לשמה מחמורה לקלה מהני וכדברי הב"י ז"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |