שאגת אריה/כה
|
< הקודם · הבא > |
ואכתי צריך לברר למאי דקי"ל דברכת התורה דאורייתא וספק בירך וספק לא בירך חוזר ומברך מספק וכמש"כ בסימן הקדום אם צריך לחזור ולברך מספק כל ג' ברכות שהן ברכה ראשונה הערב נא ואשר בחר בנו כפי תקנת חכמים או בברכה א' מהן נמי סגי דהא וודאי בא' מהן יוצא ידי חובת בה"ת של חיוב דאורייתא, ומסתברא לי דבאחת מהן סגי ליה דבזה יוצא ידי חובה מה"ת. ול"ד למש"כ למעל' בדיני ק"ש והזכרת י"מ בשם ה"ר יונה דאפי' לר' יהודה דס"ל בפ' מ"ש דק"ש דרבנן ובספק קרא אינו חוזר וקורא מספיקא. דה"מ בלא התחיל לקרות כלל אבל בהתחיל לקרות ומספקא ליה בין פרק לפרק או בין כתיבה ראשונה לשניה חוזר מספיקא לכתיבה ראשונה ולפ"א דכיון דהתחיל צריך לגמור בוודאי. והשתא כיון דבה"ת מדאורייתא ובע"כ צריך לחזור ולברך מספיקא א' מן הברכות הללו כדי לצאת ידי חובת הספק של תורה וכיון שהתחיל באחת מהן בע"כ צריך לגמור את כולן בוודאי כתקנת חכמים. ולא עוד אלא אפי' לדעת הרמב"ם דס"ל דכל עיקר בה"ת אינה אלא מדרבנן ולדידיה א"צ לחזור ולברך מספיקא אכתי י"ל דה"מ במספקא ליה אם בירך אם לא בירך כל עיקר אבל היכא דבוודאי בירך א' מהן ומספקא ליה על השאר חוזר ומברך אותן מספיקא דכיון דהתחיל גומר כדאמרי' לגבי ק"ש דרבנן דשאני ק"ש דלא איכפת לן אי קורא וחוזר וקורא כל היום דהא תנן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה הילכך בהתחיל במקצתו גומר מספיקא את כולן אבל בספק בה"ת דקי"ל בפ' אין עומדין (ד' לג) כל המברך ברכה שא"צ עובר בלא תשא ואע"ג דפי' התוס' ושאר פוסקים שאינו אלא מדרבנן הא מ"מ איכא איסורא דרבנן לברך שלא לצורך י"ל דמספיקא אפי' בהתחיל אינו חוזר וגומר דכיון דאם בירך כבר איכא איסור דרבנן אינו חוזר ומברך. אלא שאכתי יש להקשות שהרי למאי דקי"ל ק"ש דאורייתא ובספק קרא ק"ש חוזר וקורא מספק פסק הרמב"ם בפ"ב מה' ק"ש דחוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה מספק וכ"פ שארי פוסקים אלמא הואיל ומחוייב לחזור ולקרות ק"ש משום דה"ל ספיקא דאורייתא מחוייב נמי לחזור ולברך הברכות מספק כתקנת חכמים. ה"נ כיון דמחוייב לחזור ולברך עכ"פ ברכה א' מבה"ת מספק למאי דקי"ל בה"ת דאוריית' ליחייב נמי לחזור ולברך מספיקא כל בה"ת שתיקנו חכמים וי"ל דשאני ק"ש דהיינו טעמא כמש"כ הרשב"א בתשובה (סי' שכ"א) דמעיקרא כך היתה התקנה שכל שהוא חייב לקרות צריך הוא לקרות לכתחלה בברכותיה אבל גבי שאר מצות כל שנסתפק אם עשה המצוה אם לאו אע"פ שעיקר עשיית המצוה דאורייתא או שהוא מסופק אם הוא חייב כמילת מי שנולד מהול או בשמיני דסוכה שהוא ספק שביעי לא מברכינן כלל וכו' וכן השיב הרמב"ם לחכמי לוניל ע"כ. הרי בהדיא לדעת הרמב"ם דבכל ספק מצוה אע"פ שמחוייב לעשותה מספק מ"מ לא מברך עליה וק"ש שאני וה"ה לענין בה"ת אינו מברך מספיקא אלא ברכה א' וכיון דיוצא בה ידי חובת ספק של תורה השאר אינו אלא מדרבנן ואינו מברך אותן:
וענ"ל דאפי' להני רבוותא דס"ל דבכל ספק מצוה מברכין עלייהו כמבואר בדברי הפוסקים וכ"ד רש"י וכמש"כ שם הרשב"א מ"מ בספק בה"ת א"צ לברך אלא ברכה א' דבשלמא בספק מצוה דאורייתא כיון דע"כ חייב לחזור ולעשותה מספק דהא ה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא א"כ חייב נמי לברך עלה אקב"ו על מצוה זו שהרי כמו שנצטווינו לעשות המצות בוודאי כך נצטווינו לעשותן מחמת ספק נמי ושייך לומר וציונו שהרי מספק נמי נצטווינו לעשותם וה"ל לענין ברכה כוודאי בר חיוב כיון שחייב לעשות המצוה זו מחמת ספק ואפי' אם כבר יצא ידי חובת המצוה זו אינה לבטלה דהא כיון דמספקא ליה נצטווה לחזור ולעשותה מספק. ולא מיבעיא להני רבוותא דס"ל הא דק"ל ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא דאתי שפיר אלא אפי' להרמב"ם דס"ל הא דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא אינו אלא מדרבנן וכמש"כ במקום אחר. הא קי"ל דבדרבנן נמי בעי ברכה וחייב לברך על ספק מצוה וציונו כיון דעכ"פ מחוייב לעשותה מספק אבל גבי בה"ת כיון דכבר יצא ידי חובה של ספק תורה בברכה א' השאר אין בהן אלא ספיקא דרבנן ולקולא ואין רשאי לברך יותר מברכה א' משום ספק ברכה לבטלה כדקי"ל בכל ספק ברכות דרבנן דא"צ לחזור ולברך מספיקא משום לא תשא. ומ"מ נ"ל כיון דצריך לחזור ולברך ברכה א' לצאת ידי ספק של תורה שיחזור ויברך לכתחלה אשר בחר בנו שהיא מעולה שבבה"ת כדאמרי' בספ"ק דברכות ומה"ט תיקנו לקורא בתורה בציבור לברך אותה יותר משאר ברכות, כנ"ל בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |