שאגת אריה/כג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה כג

סימן כג

שאלה אם ראוי לירא שמים לחוש לכתחלה למש"כ הרמב"ם בפ"ח מה' ברכות כפי שנמצא בספרים ישנים בירך על פירות האילן בפה"א לא יצא. ונ"מ אם נסתפק לו באיזה דבר אם לברך עליו בפה"ע או בפה"א לא יברך עליו בורא פרי האדמה:

תשובה לכאורה ראוי לחוש לזה דתנן בפ"ו דברכות (דף מ) בירך על פירות האילן בפה"א יצא ובגמ' מאן תנא דעיקר אילן ארעא הוא אמר ר"נ ב"י ר"י הוא. דתנן יבש המעיין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא רי"א מביא וקורא. וכ' התוס' ונראה דהלכה כר"י דסתם לן תנא כוותיה ואם בירך על פירות האילן בפה"א יצא ע"כ. ואני תמה על ראיה זו הא קי"ל דבתרי מסכתי אין סדר למשנה כדאיתא ברפ"ק דע"ז (דף ח) ובפ"ט דב"ק דאפשר לומר דילמא סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם וה"נ מחלוקת במס' בכורים וסתם במס' ברכות אין הלכה כסתם והדרינן לכללין דיחיד ורבים הלכה כרבים. והיה נ"ל ליישב דברי התוס' דאע"ג דכל כה"ג אין הלכ' כסתם נהי דלא חשיב כסתם גמור מ"מ האי סתמא חשיב כרבים ולא ה"ל ר"י יחידאה לגבי רבנן בני מחלוקתו אלא ה"ל כרבים נגד רבים כמש"כ התוס' רפ"ק דביצה גבי הא דאמרי' התם גבי שבת סתם לן תנא כר"י לענין מוקצה. והשתא דאתית להכי י"ל דאפי' לדעת התוס' ראוי לחוש לה לכתחלה דהא דפסקו התוס' כר"י היינו בשכבר בירך על פירות האילן בפה"א דבהכי מיירי מתני'. לפיכך א"צ לחזור ולברך כיון דהאי סתמא דברכות משוי ליה כרבים לגבי רבים ה"ל ספיקא הילכתא כמאן ודילמא הלכה כר"י דיצא וא"א לחזור ולברך מספיקא משום ברכה לבטלה. אבל בלכתחלה הא וודאי דראוי לחוש לדברי חכמים דלא יצא בבירך על פירות האילן בפה"א. וטעמו של הרמב"ם דפסק כרבנן דלא יצא ולא חשיב להאי סתמא דברכות כרבים י"ל דס"ל כמש"כ התוס' עצמן במסכ' ב"ב פי"נ (דף קכב) גבי הא דקאמר התם וכ"ת קא סתם לן תנא כר"י ב"ב סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם דל"ח האי סתמא למיהוי כרבים לגבי רבים כההוא דרפ"ק דביצה ומסיימי ושמא גרע טפי כשאין מחלוקת בסמוך דאיפשר לומר דהדר ביה רבי מן הסתם ממה שסתם ע"כ. וה"נ אין המחלוקת בסמוך לסתם הילכך לא חשיב ר"י כרבים והלכה כרבנן דאפילו בדיעבד לא יצא. ואע"פ שהתוס' ברפ"ק דביצה חשבי ליה כרבים נגד רבים אפי' היכא שאין המחלוקת בסמוך וכתבו שסמיך הגמ' בב"ב אועוד אלא שפריך התם. נראה להרמב"ם שזה דוחק דפריך הגמ' בתחלה מה דליתא אלא שסמך א"ע אקושיא שניה ומחמת זה היה נראה שפסק הרמב"ם נראה אפילו בדיעבד כ"ש לכתחלה די"ל דאפי' התוס' מודים לו וכמש"כ.

וראיתי להכ"מ שכ' שמצא נוסחא בדברי הרמב"ם שכ' בה בירך על פירות האילן בפה"א יצא והיא נכונה דאתיא כסתם מתני'. ומה"ט לאו נכונה היא דאין סתם משנה ראיה לכאן וכמש"כ וגם הרשב"א שם בחי' כתב שהרמב"ם פסק כחכמים ונוסחא זו נראית יותר נכונה בדברי הרמב"ם שהרי כתב בפ"ד מהל' בכורים הפריש בכוריו ויבש המעיין או שנקצץ האילן מביא ואינו קורא לפי שזה כמי שאין לו קרקע שהרי אבדה ע"כ ואע"פ שהכ"מ שם כתב די"ל דאע"ג דאמר מתני' ר"י היא אינו מוכרח דהא בירוש' איכא מ"ד הכי ואיכא מ"ד ד"ה היא ומאחר דאיכא מ"ד הכי נקטינן כסתם מתני' דהכא וכת"ק דבכורים ע"כ. אינו כלום דבגמרא דידן מוקי לה כר"י אין לחוש לדברי הירוש' וכ"ש שבירוש' גופיה איכא מ"ד הכי כמו בגמ' דידן גם סתמא דגמ' ירוש' מוקי לה כגמ' דידן. דהכי אמר התם אהא דתנן יבש המעיין כו' רי"א מביא וקורא דר"י עביד את האילן כקשין. תמן תנינן בירך על פירות האילן בפה"א יצא ר"ח בשם רבי יעקב בר אחא דר"י היא דר"י עביד את האילן כקשין. א"ר יוסי ד"ה היא פירות האילן בכלל פירות האדמה ואין פרי האדמה בכלל פרי העץ הרי דסתמא דגמ' ירושל' מפ' נמי לטעמא דר"י משום דעביד את האילן כקשין ודלא כר"י אלא כר"י ב"א וכגמרא. מ"מ נ"ל ליישב נוסחא זו דבירך על פירות האילן בפה"א יצא וע"ד שכתבתי בתחלה מכח דהאי סתם משנה ה"ל ר"י רבים נגד רבים ואזלינן לחומרא הילכך לגבי ברכות היכא דכבר בירך מספיקא יצא ואין חוזר ומברך משום ספק ברכה לבטלה. אבל לענין קריאה פסק לחומרא דמספק אינו קורא וכדאמר בפ' הספינה (דף פא) גבי הקונה אילן א' בתוך של חבירו לר"מ וב' אילנות לרבנן דמספקא להו אי קנה קרקע או לא הילכך אזלינן לחומרא ומספיקא מביא דילמא קנה קרקע. ואינו קורא דילמא לא קנה ומספיקא אינו קורא כדאמר התם. וה"נ משום דמספקא לן אי הלכה כר"י או כרבנן ומש"ה פסק דאינו קורא ואע"ג דהתם בגמרא איכא תרי טעמי בהא דאינו קורא מספיקא בקונה אילן א' לר"מ וב' אילנות לרבנן אי משום דילמא אתי לאפוקי מתרומות ומעשרות א"נ משום דמיחזי כשקרא ובוודאי ה"ט דילמא אתי לאפוקי מתרומות ומעשרות לא מהני דאינו קורא מספיקא אלא כל היכא דמספקא לן אפי' אם מביא כל עיקר או לא כמו התם דדילמא לא קנה קרקע וא"צ להביא ואינן בכורים וחייבין בתרומה ומעשרות מספק ואי אמרינן מביא וקורא דילמא אתי לאפוקי אבל כל היכא שחייב להביא בודאי כמו גבי יבש המעיין ונקצץ האילן דלכ"ע חייב להביא בוודאי ולא מספקא לן אלא אי קורא או לא הרי פטורים מתרומה ומעשרות בוודאי כיון דה"ל בכורים וודאי ובכורים פטורים מתרומה ומעשרות א"כ אמאי פסק הרמב"ם שאינו קורא מספיקא ה"ל למיקרי כיון דליכא למיחש למידי וכמו דכל היכא דמספקא לן אי מביא או לא מספק חייב להביא לחומרא ה"נ מספק חייב בקריאה כל היכא דליכא למיחש לההוא חששא לדילמא מפקע להו מתרומה ומעשרות. י"ל דנהי דלהא חששא לא חיישינן מ"מ משום טעמא דמיחזי כשקרא אפי' כל היכא דלא מספקא לך אלא בקריאה לחוד כמו יבש המעיין ונקצץ האילן דבוודאי חייב להביא אפ"ה אינו קורא משום מיחזי כשקרא. ואע"ג דפריך התם ודילמא בכורים נינהו וכיון דא"א למיקרי מספיקא אע"ג דקריאה לא מעכבא ה"מ בראוי לבילה אבל בשאינו ראוי לבילה מעכבא וה"נ כיון דאר"ל דאין רשאי לקרות מספיקא ה"ל אר"ל דקריאה ומעכבא ואמאי מביא מספק. די"ל כמו דמשני התם דעביד ליה כר"י ב"ח דאמר בצרן ושגרן ביד שליח כו' כלומר דמשלח להו ע"י שליח דא"צ קריאה הכא נמי י"ל דעביד הכי. וא"כ כיון דלא פסק הרמב"ם דאם בירך על פירות האילן בפה"א דיצא אלא משום ספיקא דילמא הלכה כר"י ואם חוזר ומברך בפה"ע ה"ל ספק ברכה לבטלה א"כ לכתחלה ראוי לחוש לדרבנן דלדידהו לא יצא. אבל מ"מ נ"ל שעיקר הנוסח בדברי הרמב"ם כמש"כ הכ"מ דבירך על פה"ע בפה"א יצא. וגם מן הגמ' יש להביא ראיה דכן הלכה לפי גירסת הספרים דאמרי' בר"פ כ"מ (ד' לו) אר"י אמר רב צלף בח"ל זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין למימרא דאביונות פירי וקפריסין לאו פירי ורמינהו על מיני נצפה על העלים ועל התמרות אומר בפה"א על האביונו' ועל הקפריסין אומר בפה"ע ומשני הוא דאמר כר"ע דתנן צלף מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין ר"ע אומר אינו מתעשר אלא אביונות בלבד מפני שהוא פרי. וע"כ הא דתני' על העלים ועל התמרות אומר בפה"א כר"י אתיא דאמר עיקר אילן ארעא הוא ושייך בפה"א לגדולי אילן דאילו לרבנן נהי דלאו פרי נינהו ואין לברך עליהם בפה"ע מ"מ גם בפה"א לא שייך לברך עלייהו כיון שגדלין מן האילן ועיקר אילן לאו ארעא הוא וה"ל לברך עלייהו שהנ"ב דשייך לכל דבר כדתנן ועל כולם אם אמר שהנ"ב יצא אלא ע"כ הא דתניא דמברכין עלייהו בפה"א כר"י אתיא ובמסקנא דשמעתא אמר והלכתא כמר בר ר"א דזורק את האביונות ואוכל את הקפריסין ומדלגבי ערלה לאו פרי נינהו לגבי ברכה נמי לאו פרי נינהו ולא מברכין עלייהו בפה"ע אלא בפה"א וש"מ דהלכה כר"י דאמר עיקר אילן ארעא הוא ואם בירך על פירות האילן בפה"א יצא. אלא שהתוס' וקצת פוסקים כתבו שאין זה מעיקר הגמ' הא דאמר והלכתא כו' לגבי ברכות נמי לאו פרי נינהו וכתבו התוס' והיה אומר הר"מ דלגבי ערלה לאו פרי הוא היינו משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אבל בארץ וודאי הוי פרי ומברכין עליו בפה"ע ובברכות ליכא חלוק בין בארץ בין בח"ל ע"כ. מ"מ גירסת הרי"ף כגירסת הספרים וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מהלכות ברכות שכתב קפריסין של צלף מברך עליו בפה"א מפני שאינו פרי. וש"מ דס"ל כר"י דאמר עיקר אילן ארעא הוא דאל"כ מה ענין בפה"א לגדולי אילן אבל אי עיקר אילן ארעא הוא ושייך ברכת בפה"א לגדולי אילן כל היכא שאינו פרי ואין ראוי לברכת בפה"ע מברכין עליו בפה"א דשייך נמי לגדולי אילן וכדאמרן. וקצת יש לי לתת טעם לדבריהם דמדגבי ערלה לאו פרי הוא ראוי לברך עליו בפה"א אע"ג דבארץ נוהג בו ערלה מ"מ אין ראוי לברך עליו בפה"ע. דתמה על עצמך אם אדם נוטל קפרס של ערלה בח"ל ואוכל ויברך על קפרס זה של ערלה שאוכל בפה"ע. הא ה"ל תרתי דסתרן אהדדי בבת אחת. מדאכלו לא חשיב ליה לפרי ומברך עליו בפה"ע הרי באותו שעה חשיב ליה לפרי אע"כ מדאין בו משום ערלה בח"ל לעולם אין מברכין בפה"ע אלא בפה"א. דוודאי לגבי ברכה ראוי לעולם לברך עליו ברכה א' ולא פעם בפה"א ופעם בפה"ע. מ"מ למדנו דס"ל להרמב"ם נמי דהלכה כר"י וה"נ משמע לי מהא דכתב התם הפלפלין והזנגבל בזמן שהן רטובים מברך עליהם בפה"א ובשיטת הרי"ף רבי' דרביה אמרה דבפלפל רטוב לא שייך ברכת בפה"ע אע"ג דלגבי ערלה פרי הוא וחייב בערלה דמין אילן הוא. ומדמברך עליה בפה"א ש"מ דעיקר אילן ארעא הוא ושייך ביוצא מן האילן ברכת בפה"א. אלא שצריכין אנו ליישב כיון דהרמב"ם פוסק לענין ברכה כר"י דאמר עיקר אילן ארעא הוא אמאי פסק לגבי בכורים בנקצץ האילן דמביא ואינו קורא כרבנן ודלא כר"י. ונ"ל שהרמב"ם אינו מפרש דהא דאמר מאן תנא דעיקר אילן ארעא הוא למימרא דרבנן דאמרי מביא ואינו קורא טעמייהו משום דלא ס"ל דעיקר אילן ארעא הוא דוודאי רבנן נמי ס"ל הכי. דאס"ד דטעמא דרבנן מש"ה הוא דאין עיקר אילן ארעא. קשה התינח נקצץ האילן דאינו קורא מה"ט אבל ביבש המעיין דס"ל לרבנן דאינו קורא מאי איכא למימר וכי ס"ד דעיקר קרקע מעיין הוא שהרי הא דיבש המעיין בשדה תבואה איירי ואפ"ה לרבנן אינו קורא והתם ליכא למימר ה"ט. ועוד ק"ל דהיאך איפשר לאוקמי להא מתניתין דבירך על פירות האילן בפה"א כר"י והא ר"י ל"ל כלל לברכה דפה"א בשום מקום דהכי תנן ר"פ כ"מ (דף לה) ועל הירקות הוא אומר בפה"א. רי"א בורא מיני דשאים. ובגמ' אמר אדר"י גבי כוסס את החטה (דף לו) דמברך עליו בורא מיני זרעים וטעמא דר"י מפ' בגמ' (ד' מ) דבעי היכר ברכה לכל מין ומין ומקרא יליף לה. והשתא אפי' בגידולי אדמה ממש לית ליה לר"י לברכת בפה"א לאילן מטעמא דעיקר אילן ארעא אית ליה וכי עדיף משום דעיקרו ארעא הוא מארעא ממש. והא ליכא למימר דהאי תנא ס"ל כר"י בחדא דעיקר אילן ארעא הוא ופליג עליה בחדא דלר"י לית ליה ברכת בפה"א כלל אפי' בגידולי ארעא והאי תנא אית ליה ובהא ס"ל כרבנן דפליגי עליה. דכל כה"ג דרך הגמרא לאקשויי ולשנויי האי תנא ס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ומ"ט לא פריך לה הגמ' הכא הכי, זהו מה דק"ל להרמב"ם. הילכך צ"ל דמפרש לה הכי דוודאי בין ר"י בין רבנן ס"ל דעיקר אילן ארעא וטעמא דרבנן דאינו קורא בנקצץ האילן כמ"ש התוס' שם י"מ לכך מביא ואינו קורא מפני שאינו נראה כמשבח להקב"ה אלא כקובל על מה שנתן לו אדמה שאינה ראויה לפירות ע"כ. וה"ט שייך נמי גבי יבש המעיין דמעתה אין הקרקע ראויה לפירות ולאו מטעמא דעיקר אילן לאו ארעא הוא. והיינו דתני לה ליבש המעיין ונקצץ האילן בחדא בבא למימרא דחד טעמא הוא והא דקאמר הש"ס מאן תנא עיקר אילן ארעא ר"י הוא לאו למימרא דר"י הוא ולא רבנן דהא טעמא דרבנן לאו משום דאין עיקר אילן ארעא אלא משום דנראה כקובל הוא אלא ר"י הוא משום דמדברי ר"י ש"מ הכי בהדיא דס"ל עיקר אילן ארעא הוא מדמביא וקורא אבל מדרבנן לא שמעינן לה בהדיא הכי. ועי"ל הא דקאמר הגמרא ר"י הוא ר"י ומחלוקתו קאמר אלא משום דלא ידעינן ת"ק מנו קאמר ר"י הוא. וכה"ג פירש"י גבי זה וזה גורם בפ' כ"ש (ד' כו) דקאמר התם ר"א הוא דא"ל זה וזה גורם אסור ור"א ומחלוקתו קאמר אלא משום דלא ידעינן ת"ק מנו נקט לר"א לחוד. והשתא כיון דמתני' דתנן בירך על פירות האילן בפה"א יצא כרבנן נמי אתיא דס"ל נמי דעיקר אילן ארעא הוא תו לא קשה מידי הא דס"ל לתנא דמתניתין דפירות הארץ ברכתן בפה"א ודלא כר"י משום דס"ל כרבנן וכולה מתניתין כרבנן אתיא בין בהא דעיקר אילן ארעא הוא בין בהא דס"ל דפירות הארץ ברכתן בפה"א הוא והשתא אתי שפיר דאע"ג דפסק הרמב"ם דעיקר אילן ארעא הוא ואם בירך על פירות הארץ בפה"א יצא אפי' הכי פסק בנקצץ האילן דאינו קורא מטעמא דנראה כקובל וכדאמרן:

ונ"ל להביא ראיה דהלכה כסתם משנה זו דבירך על פה"ע בפה"א דיצא דהא תנן בפ' כ"מ (ד' מ) היו לפניו הרבה מינים רי"א אם יש ביניהם מין שבעה עליו הוא מברך וחכ"א מברך על איזה מהן שירצה ובגמרא אמר עולא מחלוקת בשברכותיהן שוות כלומר דברכת אחד מהן פוטר את חבירו דר"י סובר מין ז' עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף אבל בשאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה. ופירש"י דברי הכל אין ברכת אחד מהן פוטרתן ושוב אין כאן מחלוקת ואע"ג דתנן בירך על פה"ע בפה"א יצא ה"מ בחד מינא וטעה ובירך עליה בפה"א אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא פטר את הזית ע"כ. וע"כ טעמא דעולא משום הכי כדפירש"י דהא ל"ל דטעמא דידיה בשאין ברכותיהן שוות דהיינו שהא' בפה"א והא' בפה"ע דמברך על זה כו' משום דס"ל דאי בירך בפה"א על פירות האילן לא יצא שהרי פריך התם מהא דתניא היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית והשתא מאי קושיא הא האי תנא כר"י ס"ל מדברכת צנון שהוא בפה"א פוטר את הזית ש"מ דעיקר אילן ארעא הוא. ועולא כרבנן ס"ל מדמברך על זה וחוזר ומברך על זה אלמא אין ברכת בפה"א פוטרת פירות אילן. אלא וודאי ש"מ דטעמא דעולא דקאמר בשאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה טעמא משום דבירך על של אדמה אינו פוטר את של עץ הוא. אבל בטעה בחד מינא בפה"א פוטר פירות האילן. והשתא פריך שפיר מדתניא מברך על הצנון ופוטר את הזית וש"מ דאפי' בתרי מיני של אדמה פוטר נמי את של עץ. ואין לדחות ראיה זו דהא דאין ברכותיהן שוות דקאמר עולא לאו אברכת בפה"א והעץ קאי דהתם אפי' בחד מינא וטעה נמי אין בפה"א פוטר פירות האילן. אלא בברכת שהכל ובפה"א או העץ מיירי וקמ"ל דאע"ג דתנן על כולם אם אמר שהנ"ב יצא ה"מ בחד מינא וטעה כו' וכדפירש רש"י גבי צנון וזית. וההיא ברייתא דצנון וזית כר"י אתיא דאמר עיקר אילן ארעא הוא ובהא לא ס"ל לעולא הכי אלא כרבנן דפליגי עליה דר"י. ומ"מ פריך שפיר מדתניא מברך על הצנון ופוטר את הזית ש"מ דתרי מיני נמי שוה לחד מינא וכל היכא דברכה זו פוטר אותו בטעה כגון בפה"א דפוטר פירות אילן לר"י. בטעה בתרי מיני נמי של האדמה פוטר את של עץ ומדר"י נשמע לרבנן בברכת שהנ"ב כמו שפוטר את של האדמה ושל עץ בטעה פוטר נמי בתרי מיני אחד ברכתו שהכל ואחד בפה"א או העץ ברכת שהכל פוטרתן דא"א לומר כן שהרי כתבו התוס' וא"ת הא אמר לעיל גבי עובדא דבר קפרא דברכת בפה"א חשוב טפי משהכל לפי שמבוררת טפי א"כ גם בפה"ע חשוב טפי מברכת בפה"א. וי"ל דלא חשוב בפה"ע כל כך מבפה"א כמו שחשוב בפה"א משהכל ע"כ. א"כ הא דאין ברכותיהן שוות דעולא ע"כ מבפה"א והעץ מיירי. דאי משהכל ובפה"א והעץ מיירי א"כ מברך על בפה"א והעץ קודם לשהכל ומאי מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז דקאמר עולא דמשמע דהרשות בידו להקדים לאיזה שירצה וש"מ דס"ל לעולא בהא כר"י דאם בירך על פה"ע בפה"א יצא וכיון דעולא דהוא אמורא ס"ל הכי וודאי הכי הילכתא, כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף