שאגת אריה/כא
|
< הקודם · הבא > |
שאלה מי שהיה יושב ואוכל בלילה ועדיין לא קרא ק"ש של ערבית בזמנה מצה"כ ואילך. א"נ בימי הספירה ועדיין לא סיפר ספירת העומר איזה מהן תקדום אי בה"מ קודם להן או הן קודמים לבה"מ:
תשובה על דבר בה"מ וק"ש איזה מהן קודם לחבירו לכאורה בה"מ קודם לק"ש דאילו ק"ש אינו נוהג אלא פ"א בבקר ופ"א בערב בלבד אבל בה"מ אם אוכל כמה פעמים ביום מחוייב לברך וה"ל בה"מ לגבי ק"ש תדיר. מ"מ כי מעיינת בה היטב י"ל להיפוך דק"ש ה"ל תדיר דעכ"פ חובה לקרותה פעמים בכל יום וא"א לפטור ממנה כלל אבל בה"מ אי בעי לא אכיל פת כלל ולא יתחייב בבה"מ לעולם. וראיה לסברא זו מהא דפ' כ"ה (שם) דאיבעיא לן התם תדיר ומקודש איזה מהן קודם תדיר קדים משום דתדיר או דילמא מקודש קדים דקדיש. ואמר ת"ש שלמים של אמש וחטאת ואשם של יום שלמים של אמש קודמין הא אידי ואידי דיום חטאת ואשם קדמי ואע"ג דשלמים תדירי ודחי א"ר מצוי קאמרת תדיר קמיבעיא לן מצוי לא קמיבעיא לן כלומר שלמי' לאו תדיר מיקרו שאין תדירתן חובה אלא מצוי מיקרו מתוך שבאים בנדר ונדבה מצויין הן הרבה מחטאת ואשם ואין זה קרוי תדיר. וה"נ מה"ט לאו תדיר מיקרי הואיל ואין תדירתו חובה דהא אי בעי לא אכיל פת כלל דאע"ג שלאחר שאכל בע"כ מחוייב לברך הרי שלמים נמי לאחר שנדר ונדב בע"כ מחוייב להביאן ולהקריבן מ"מ בתר עיקר חיובן אזלינן והואיל ואין חוב עליו לנדר ולנדב לאו תדיר מיקרו ה"נ הואיל ואין חוב עליו לאכול פת שיתחייב לברך בה"מ אע"ג דכשאוכל פת בע"כ חייב לברך בתר עיקר חיובו אזלינן ולא תדיר מיקרי. ואע"ג דאיכא בה"מ דעיקרו של חוב' כגון של שבת ויו"ט דלא סגי דלא אכיל פת שחייב עליו לברך בה"מ דמה"ט אמר בפ' ג' שאכלו (דף מח) דאם טעה ולא הזכיר של שבת ויו"ט בבה"מ מחזירין אותו משום דלא סגי דלא אכיל פת הרי לגבי בה"מ הללו ק"ש תדירי יותר שחייב עליו פעמים בכל יום. ואל תטעה לומר דהא דקאמר דשלמים מצוי ולא תדיר הן דווקא לענין תדיר ומקודש הוא דאמר הכי דלגבי תדיר של מצוי פשיטא לן דמקודש עדיף וכי מיבעיא לן בתדיר ומקודש בתדיר של חובה הוא דמיבעיא ליה. אבל מ"מ תדיר של מצוי לגבי דנפשיה תדיר מיקרי ליקדם לשאינו תדיר כלל. דהא ליתא שהרי אמר התם א"ל רב הונא ב"י לרבא אטו תדיר לאו מצוי והתניא אוציא את הפסח כלומר דאין חייבין קרבן על שגגתו שאינו תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה ואי תדיר הבא מכח מצוי לגבי דנפשיה שפיר מיקרי תדיר. א"כ מאי ק"ל מהא דקרי למילה שהוא מצוי תדיר הא לגבי דנפשיה שפיר מיקרי תדיר והשתא ל"מ למאי דמשני התם מאי תדירי תדירי במצות כלומר הא דקרי למילה תדיר היינו שתדירה במצותה שנכרתו עליה י"ג בריתות כדפירש"י דה"ט לא שייך גבי מצוי דבה"מ. אלא אפי' לשינוייא בתרא דמשני התם מילה לגבי פסח כי תדיר דמיא ופירש"י מפני שמצויה היא הרבה מפסח אבל מצוי דשלמים לגבי מצוי דחטאת לאו כתדירא דמי ע"כ. היינו דווקא מילה שנוהגת הרבה פעמי' בכל יום לגבי פסח שא"נ אלא פ"א בשנה חשיבא כתדיר. אבל ק"ש שנוהג פעמים בכל יום אין מצוי של בה"מ חשיבא כתדיר לגבה וגרע יותר משלמים לגבי חטאת דאין מצוי שלה חשיבא כתדיר אע"ג דאין חטאת קבוע חובה בכל יום כ"ש דאין מצוי של בה"מ קרוי תדיר לגבי ק"ש שקבוע חובה פעמים בכל יום. וא"ת הא דאמר התם ברכת היין תדירא וברכת היום אינו תדיר ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ואס"ד דתדיר של מצוי אפי' לגבי דנפשיה לאו תדיר מיקרי הרי ברכת היין אינו תדיר של חובה דאי בעי לא שתי יין כלל אלא תדיר של מצוי לחוד הוא וקרי ליה תדיר. דבשלמא הא דרצה הש"ס למפשט התם לבעיין דתדיר ומקודש איזה מהן קודם מהא דברכת היין תדירא אע"ג דברכ' היום קדישא אלמא אפי' לגבי מקודש חשיב לברכת היין המצוי תדירא. ואפי' למאי דדחי התם אטו שבת לברכת היום אהני לברכת היין לא אהני הא לא"ה ברכת היין המצוי קרוי תדיר אפי' לגבי ברכת היום המקודש. היינו מקמי דאסיק רבא דמצוי לאו תדיר הוא דלבתר הכי אסיק רבא הכי אבל למאי דפירשתי דאפי' לגבי נפשיה מצוי לאו תדיר מיקרי אמאי קרי לברכת היין תדיר. וי"ל דברכת היין ה"ל תדיר שהרי אין מקדשין ומבדילין אלא על היין וכן ברכת אירוסין ונשואין אינן אלא על היין וכל הני דבר שבחובה הן וא"א להם בלא ברכת היין אבל ברכת היום אינו אלא של קידוש בלבד. ותדע דהא בעיין דתדיר ושאינו תדיר וקדים ושחטיה לשאינו תדיר רצה למפשט מהא דברכת היין תדיר' אע"ג דכבר קידש היום ועדיין יין לא בא. ועוד בא למפשט מהא דתנן גבי פסח שחטו קודם לתמיד כשר ויהא ממרס בדמו עד שיזרוק הדם ואס"ד דברכת היין לאו תדיר של חובה הוא אלא תדיר של מצוי בלבד ואפ"ה חשיב תדיר לגבי דנפשיה וא"כ ע"כ בתדיר דבעיין נמי בתדיר כה"ג מיירי שהוא תדיר דמצוי ולא של חוב מדבעי למפשט מתדיר דברכת היין לבעיין א"כ מאי פשיט לבעיין משחטו קודם לתמיד דיהא אחר ממרס בדמו. דילמא שאני תדיר דתמיד שהוא חשוב דה"ל תדיר של חובה הילכך אפי' קדים ושחט לשאינו תדיר תדיר קודם אבל בתדיר גרוע של מצוי לא אמרינן הכי אלא וודאי בעיין דקדים ושחטו לשאינו תדיר בתדיר חשוב כתמיד מ"ל ומדרצה למפשט מברכת היין ש"מ דהוא נמי תדיר חשוב של חובה הוי אלא שבזה י"ל דבעיין דתדיר ושאינו תדיר וקדים ושחטיה לשאינו תדיר בין בתדיר של חובה בין בתדיר של מצוי בתרווייהו קמיבעיא ליה ומברכת היין רצה למפשט לתדיר של מצוי ומפסח לתדיר של חובה. אי נמי בתדיר של חובה לחוד קמיבעיא ליה והא דרצה למפשט מתדיר של ברכת היין שהוא של מצוי לחוד מכח ק"ו פשיט ליה השתא בתדיר של מצוי הקל אמר הכי בתדיר של חובה דחמיר מיניה לא כ"ש. מ"מ כבר הוכחתי דתדיר של מצוי אפי' לגבי דנפשיה לאו תדיר מיקרי. והכי מסתבר שהרי כל עיקר דין קדימה של תדיר לשאינו תדיר מקרא דעולת הבקר אשר לעולת התמיד ילפינן לה וכמ"ש בתשובה שלפני זו דוקא בתדיר החשוב כמו עולת התמיד דקרא שהוא של חובה הוא דקדים לשאינו תדיר. אבל תדיר המצוי בלבד כיון דאמר רבא שאינו חשוב כ"כ כתדיר של חובה א"א לך למילף מתמיד שיקדום לשאינו תדיר כלל ואפי' לגבי דנפשיה אין דין תדיר עליו הילכך אין שום קדימה לבה"מ על ק"ש כלל כיון שאינו אלא תדיר המצוי דאפי' לגבי דנפשיה אין דין תדיר עליו וכדאמרן ואע"ג דאיכא נמי בה"מ של חובה כגון של שבתות ויו"ט דלא סגי דלא אכיל פת הטעון בה"מ ומה"ט אמר בפ' ג' שאכלו (מט) דבטעה בהן בבה"מ מחזירין אותו משום דלא סגי דלא אכיל בהן פת כמו שפי' שם התוס' ור"פ הרי בה"מ של חוב של ימים הללו אינן תדיר לגבי ק"ש אדרבה ק"ש תדירא מהן שק"ש חובה עליו פעמים בכל יום אבל בה"מ של חובה א"נ אלא בשבת ויו"ט לבד. ואכתי יש לעיין אי ק"ש קודם לבה"מ מטעם זה שהוא תדיר של חובה לגבי בה"מ שאינו אלא תדיר של מצוי או דילמא כיון דבה"מ עכ"פ הוי תדיר של מצוי לגבי ק"ש נהי דלא מהני ליה תדירתו ליקדם לשאינו תדיר עכ"פ נימא דאהני ליה מעלת תדירתו המצוי שלא יקדים לו של חוב שאינו תדיר כמותו ולא יהא נחשב מחמת חובתו לתדיר כיון שהמצוי מיהא מצוי יותר ושניהן שקולין ולאיזה שירצה יקדים. מ"מ סברא ראשונה נ"ל עיקר כיון דכבר הוכחתי שאין שום מעלה בתדיר של מצוי אפי' לגבי דנפשיה ק"ש עדיף וקודם לבה"מ דה"ל תדיר של חובה יותר מבה"מ שהוא של מצוי וכמאן דליתא דמי הילכך ק"ש קודם לתדיר של בה"מ, כנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |