רשב"א/שבת/ט/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף שפת אמתגליוני הש"ס אילת השחר שיח השדה |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אסקופה משמשת שתי רשויות. האי אסקופה דאיירי בה אחרים, אסקופת בית וחצר או אסקופת מבוי, אם של בית וחצר נתונה היא בין שתי מזוזות הבית והמשקוף מקורה עליו, ואם של מבוי הוא מקום גבוה מעט והוה כפתח למבוי ומניחים שם בעובי האסקופה לחי מכאן ולחי מכאן. ופירש רש"י[1] ז"ל דהשתא קא סלקא דעתך דבאסקופת מבוי עסקינן דהכשירו בלחי, והא דאמר רב יהודה הכא באסקופת מבוי עסקינן, דמשמע לכאורה דעד השתא לאו באסקופת מבוי איירי, הכי קאמר: הכא באסקופת מבוי כדקאמרת אבל לא בניתר בלחי אלא שהכשירו בקורה, וכאילו אמר הכא באסקופת מבוי שהכשירו בקורה עסקינן[2]. וקא מתמה ואף על גב דלית ליה לחי, כלומר:[3] שאין לחי אחר חוץ ללחי העומד כנגד רוחב האסקופה, שכן דרך הלחיים להעמידן זקופין כנגד עובי האסקופה דהיינו פתח המבוי, ואם כן אפילו פתח פתוח אמאי כלפנים, והא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו, וסתמא קאמר[4] אפילו פתח פתוח, דקא סבר אסור להשתמש בין הלחיים שאין הלחי מתיר אלא מחודו הפנימי ולפנים. ואוקמה רב יהודה במקורה[5], וכמאן דאמר מותר להשתמש תחת הקורה דחודה החיצון יורד וסותם, וקרויו כלפי פנים, ולפיכך פתח פתוח כלפנים, כלומר: כל מה שתחת הקורה וממנה ולפנים, אבל פתח נעול[6] אפילו מה שתחת הקורה כלחוץ דכל שהפתח נעול בטלה לה תורת קורה, ובשאין ברחבה ארבעה לא שייך בה תורת גוד אחית.
והא דלא אוקמה באסקופת בית[7], משום דסתם בית פתח שלו יש משקוף מלמעלה וסתמו רחב ארבעה ונמצא כולו מקורה, הלכך אפילו פתח נעול כלפנים דחודו החיצון יורד וסותם. ואם תאמר לוקמה בקירויו כלפי חוץ ובשאין ברוחב האסקופה ארבעה, והלכך פתח נעול כלחוץ דבטלה לה תורת קורה, שאין קורה מתרת אלא מקום חשוב שיש ברחבו ארבעה. יש לומר משום דסתם אסקופת מבוי נמי רחבה ארבעה. וכרב אשי נמי לא אוקמא דלא ניחא ליה לאוקמה בשתי קירויות. זהו פירוש שמועה זו לפי שיטתו של רש"י ז"ל[8].
ויש מרבוותא ז"ל שהקשו לפירושו דהא אוקימנא (לעיל ח:) אסקופה דרישא באסקופת מקום פטור שאין ברחבה ארבעה, והלכך טפי הוה ניחא לאוקומה נמי האי אסקופה דאחרים בשאין בה ארבעה. ועוד דכי אמרינן וכי תימא בדלית ליה ארבעה על ארבעה והאמר רב חנן כו', לימא ליה לעולם בדלית בה ארבעה ובמקורה וקרויה כלפי חוץ. ומסתברא לי דהא לא קשה ולא מידי דהא ודאי סתם אסקופה בדאית בה ארבעה, ובפרק בתרא דעירובין (קא:) בשמעתא דשערי גינה קרי לה לאסקופה כרמלית, אלמא סתמא רחבה ארבעה היא, ולעיל נמי הכי משמע מדאקשינן האי אסקופה היכי דמיא אי אסקופת רשות היחיד כו' אי אסקופת רשות הרבים אי אסקופת כרמלית דאלמא סתמן ארבעה הן, ודאקשינן נמי וכי תימא בדלית ביה ארבעה הכי מוכח. והלכך רב יהודה נמי ניחא ליה לאוקומה הכי וכדמשמע להו מעיקרא, דאי הוה מוקי לה בדלית בה ארבעה הוה משמע דבדאית ליה לא הוה משכח להו פתרי.
ומיהו מה שפירש הוא[9] ז"ל דפתח פתוח כלפנים דקתני דוקא מחודה החיצון של קורה ולפנים קאמר לא מחוור, דבהדיא גרסינן בירושלמי (פ"א ה"א) כל זמן שהפתח פתוח כולה כלפנים. ולישנא ודאי הכין משמע, וטעמא דהואיל והותרה מקצתה הותרה כולה, דהא איכא היכרא טובא דמופרשת היא כולה מרשות הרבים או מן הכרמלית העוברת לפניה ולא אתי לאפוקי לחוץ[10].
ומורי הרב[11] ז"ל פירש: דמעיקרא הוה משמע לן דאיירי בין באסקופת בית בין באסקופת מבוי ובשאין ברחבה ד', ואקשינן אי אסקופת מבוי הניתר בלחי אפילו פתח פתוח אמאי כלפנים, ולפיכך קאמר רב יהודה הכא באסקופת מבוי עסקינן ובשהכשירו בקורה וקירויו כלפי פנים. והא דלא אוקמה במקורה כולה ואפילו הכי פתח נעול כלחוץ הואיל ואין ברחבה ארבעה, משום דפתח נעול כלחוץ משמע שמותר לטלטל מן האסקופה שתחת הקירוי לחוצה לה שאינו מקורה לפי ששניהם כרמלית מדרבנן ורשות היחיד מן התורה, ואי במקורה כולה אי נמי כשהקירוי כלפי חוץ לא מתוקמא ליה לרב, דמאי אמרת בזמן שהפתח נעול כלחוץ ומותר להשתמש עם הרשות העוברת לפניה, הא לא אפשר, דאי רשות הרבים עוברת לפניה, הא קא מפיק מן האסקופה שהיא רשות היחיד דאורייתא דהא אית לה שתי מחיצות והדלת שהיא נעולה שהיא לה כמחיצה שלישית וקא מפיק לרשות הרבים, ואי כרמלית עוברת לפניה קסבר רב דאף הוא אסור להשתמש מן האסקופה שהיא כרמלית דרבנן לכרמלית גמורה, דהכי סבירא להו לאמוראי בפרק הדר עם הנכרי (עירובין סז:) גבי סלע שבים גבוה עשרה ורחב ארבעה שהוא יותר מבית סאתים, דאמרינן התם דאסור לטלטל ממנו לים ומן הים לתוכה. ורב אשי דאוקמה באסקופת בית שהיא מקורה כולה בשתי קירויות ופתח פתוח כלחוץ, בזמן שכרמלית גמורה עוברת לפניה דקסבר דמותר לטלטל מכרמלית דרבנן לכרמלית גמורה, כדאיתא התם בפרק הדר (שם) בההיא דסלע שבים שכתבנו[12].
ואם תאמר לענין שמעתין אמאי לא אוקמוה במבוי הניתר בלחי ובפתוח לרשות הרבים דהשתא מותר להשתמש בין הלחיים, ודרב חמא בר גוריא בפתוח לכרמלית דמצא מין את מינו וניעור, דהכי אוקמה רבא בפרק קמא דעירובין[13] (ט.). יש לומר משום דסבירא ליה דאי בפתוח לרשות הרבים אפילו פתח נעול כלפנים דסתמא קאמר[14]. וכבר כתבתיה שם במקומה בפרק קמא דעירובין בסייעתא דשמיא.
כגון עמוד ברשות היחיד גבוה עשרה ורחב ארבעה אסור לכתף עליו גזירה משום תל ברשות הרבים. מסתברא לי, דדוקא בחצר השותפין והוא שלא עירבו, ומשום דדמיא קצת לרשות הרבים שאסור להכניס ולהוציא ממנה לבתים ומן הבתים לתוכה, אבל ברשות היחיד של אדם אחד אי נמי בחצר השותפין ועירבו לא[15]. ואינו נראה כן מדברי רש"י זכרונו לברכה במסכת עירובין[16] (פט.). וכבר כתבתיה בארוכה במקומה בעירובין בפרק כל גגות (שם) בסייעתא דשמיא.
- ↑ ד"ה פתח פתוח, וכ"פ במיוחס לר"ן ד"ה אמר.
- ↑ וכ"כ במיוחס לר"ן שם. ד"ה ה"ג, דל"ג לעולם, ובזה מיושב משה"ק בתוד"ה אע"ג, מדאמרי' לעולם באסקופת בית. ובפנ"י ד"ה ואף תי' באופ"א דהמק' הכריח דמיירי באסקופת מבוי, ור"א תי' דאפשר לפרש כלש' הברייתא דמיירי באסקופת בית.
- ↑ עי' רד"ה פתח פתוח.
- ↑ עי' ברד"ה צריך לחי.
- ↑ עי' ברד"ה הכא באסקופת.
- ↑ עי' ברד"ה פתח נעול.
- ↑ עיי"ש בד"ה פתח נעול.
- ↑ וע"ע ריטב"א ד"ה והא דלא, מה שהוסיף בזה, ועיי"ש מש"ה בשם הרז"ה. ועי' רמב"ן ד"ה והא, שפי' באופ"א דלא אוקמה באסקופת בית, משום דבית ניתר רק במחיצה, ואין הקורה יכולה להתיר מה שנמצא מעבר לה, ורק במבוי שניתר ע"י קורה, שייך לומר דמה שמחוץ לקירוי נמשך אחר מה שבתוכו, והיינו משום דאזיל לשיטתו דבפתוח כל האסקופה נחשבת רה"י, אך רש"י בד"ה הכא באסקופת, פליג.
- ↑ רד"ה הכא באסקופת, ועי' קרבן נתנאל סי' י"ז אות ש', דכן מדוקדק מד' הרא"ש שם, ויעו"ש להק' לפי"ז על הב"י או"ח שס"ה ס"ד.
- ↑ וכ"כ הבעה"מ ד"ה ואוקמה, והרמב"ן ד"ה והא, וריטב"א ד"ה חציו. ועייש"ע בריטב"א בשם בעה"מ שהוסיף דהקורה מתרת מה שמעבר לה, מפני שהקורה באה להכשיר את המבוי ומה שתחתיה, וכיון שהאסקופה כולה היא מקום אחד, נגרר חלקה החיצון אחר חלקה הפנימי, ועי' מהרש"א בתוד"ה אמר, דכן מדוקדק בתוס' שם, שכ' "כיון שראויה להתיר את המבוי מצטרף יחד, והוי כאילו מקורה ד' טפחים", וכ"מ ממש"כ דבפתח נעול וקורה כלפי חוץ חשיבא כלפנים משום דחודה החיצון יורד וסותם, ומש' דבפתוח לא הוצרכו לדי"ז, וע"כ הטעם משום דאף מעבר לקורה מותר, וכ"נ השפ"א בתוס' שם, בדעתם. ועי' חזו"א או"ח סי' ס"ו סק"י, לדחות, וע"ע משנת ר"א סי' ז' אות ג'. והנה יש להעיר במש"כ הרמב"ן במלחמות ד"ה אמר, להוכיח מסוגיין דמותר לטלטל תחת הקורה אף בפתוחה לכרמלית, ול"א מצא מין וכו' וניעור ומוכח כרש"י, ומאידך בחי' שם כ' דהקורה מתרת גם מה שמעבר לה, [ויל"ע אי י"ל קו' זו, לפי"ד החזו"א דלהלן]. והנה יל"ע בשי' הר"מ שבת פי"ז הי"א וסייעתו, דבפתוח לכרמלית גם תחת הקורה אסור, אי ע"כ ס"ל דהקורה מתרת גם מה שמעבר לה, וחלוקה מלחי שאינו מתיר רק עד אליו, ובאמת כ"כ בקרבן נתנאל סי' י"ז אות ר', עיי"ש היטב. אך עי' חזו"א או"ח סי' ס"ו סק"ג, משה"ק עליו. ובעיקר הכרח הק"נ, עי' מרכה"מ שם, שיישב באופ"א, והנה עי' חזו"א שם סק"ט, דכ"ד הבעה"מ דמתרת המקום שמעבר לה, זהו רק עד ד"ט, דאל"כ אין לדבר שיעור, ויעו"ש עוד דכ"ד הבעה"מ הם לשיטתו שפ' כאביי בעירובין ט. דבין הלחיים אסור, ואין היתר של מקום פטור כשאינו גבוה ג"ט, וע"כ היה מקום לומר דחוץ לקורה אסור, וע"ז חי' הבעה"מ דמותר, אך להפוסקים כרבא דבין הלחיים מותר, אי"צ לחידוש זה, שהרי המקום שמעבר לקורה מותר מדין מקום פטור, כשפתוח לרה"ר, וכשיהא פתוח לכרמלית יהיה אסור, ועיי"ש לדון בחידושו הנ"ל, מד' הר"ן על הרי"ף ד"ה אבל, שהבי' ד' הבעה"מ, ומאידך ס"ל כתוס' בעירובין ט. ד"ה ורבא שפ' כרבא, אך הק' דבמה עדיף המקום שתחת הקורה בפתוח לכרמלית, מהמקום שבין הלחיים.
- ↑ וכ"פ בתוד"ה אע"ג, דמיירי בין באסקופת בית בין באסקופת מבוי.
- ↑ וע"ע ביאור הלכה סי' שמ"ו ס"ג ד"ה ומותר, דכ"מ בתוד"ה אע"ג, בפי' הב', דשרי לטלטל מכרמלית דרבנן לכרמלית מה"ת, ובעיקר הענין עי' תוס' עירובין ס"ז: ד"ה ומאי, בשם ר"ת, ורמב"ם שבת פט"ז ה"ב, דפליגי בד' ר"א בעירובין שם, אי מותר לטלטל מכל כרמלית דרבנן לכרמלית דאו', או רק באופן דלא שכיח. ועי' מ"מ שם. והנה עי' חת"ס ד"ה ר"א שהק' אמאי השמיט הרי"ף ד' ר"א, ותמה על הראשונים שלא הק' זה, וביאר עפי"ד רבינו הנ"ל, ונימא דהרי"ף ס"ל כר"ת דר"א מיירי בכל כרמלית דרבנן, אך להלכה פ' הרי"ף דרק במקום דלא שכיח התירו. אמנם עי' רמב"ן ד"ה והא הב', שפי' טעם הרי"ף, עפימש"כ שם דלר"א צריך להעמיד הברייתא כר"מ גבי תל ברה"ר, וכהמש"ד הגמ', ואין הלכה כר"מ.
- ↑ ובעיקר הקו', כה"ק בתוד"ה תוך, והרמב"ן ד"ה הא, וריטב"א ד"ה והא דפרכי', ובחי' הר"ן ד"ה והא אמר, ובר"ן על הרי"ף ד"ה ואם, וע"ע תוס' עירובין ט. ד"ה ורשב"ג.
- ↑ וכ"ת רבינו בעירובין שם ד"ה התם, וכ"ת בתוד"ה תוך, ובעירובין שם ד"ה ורבא, וריטב"א ור"ן שם, ויעו"ש מש"כ דאין לומר דהכא קאי לאביי דלא מפליג התם בין פתוח לכרמלית בין פתוח לרה"ר, אמנם הרמב"ן שם תי' דהגמ' לא מוקי באסקופה הסמוכה לרה"ר, כיון דלאביי ל"ש לת' כן, ועייש"ע משכ"ב, וע"ע מה שצויין שם בזה. ובמאירי ד"ה ממש"כ בתי' הא' כ' דלא אוקמה בפתוח לרה"ר, משום דאחרים סתם אמורה.
ובעיקר הענין עי' שפ"א בתוד"ה תוך, שתי' דדוקא בסמוכה לכרמלית א"ש לש' הברייתא "פתח נעול כלחוץ" שבחוץ נמי אסור לטלטל מדרבנן, אך ברה"ר אסור לטלטל מדאו', ובקרבן נתנאל סי' י"ז אות ר' כ' [בד' הרא"ש פ"ק דעירובין ס"י, והרמב"ם שבת פי"ז הי"א עיי"ש] ליישב באופ"א, דהטעם שלא העמידו בפתוח לרה"ר ובלחי, משום שהלחי מתיר רק עד אליו, וחלוק מקורה, שמתירה גם מה שמעבר לה, וכשי' הבעה"מ ד"ה ואוקמה, דפליג ארש"י ד"ה הכא באסקופת, אמנם הבעה"מ עצמו לא חילק בין לחי לקורה. אך עי' חזו"א או"ח סי' ס"ו סק"ג, משה"ק עליו. וע"ע מרכה"מ שם, שיישב לד' הרמב"ם באופ"א. - ↑ וכ"כ הר"י מלוניל עירובין פ"ט. ד"ה ובלבד, וכ"ה הריטב"א ד"ה אומר, ויעו"ש דכ"מ בפירש"י ד"ה כגון, דאוקי בעמוד בחצר, ומש' למעוטי נמצא בבית, וכ"כ המאירי ד"ה זה, בשם חכמי נרבונא, וכ"מ בפסקי הרי"ד עירובין פ"ט. ד"ה יתיב, הו' בריטב"א שם ד"ה אומר, לגבי עמוד בתוך הבית, אך יעו"ש דהוא משום דמקורה, וכ"מ בתוד"ה גזירה, לגבי בית ועלייה, וטעמם משום דמינכרא מחיצתא, ומש' דלולא הכי לא, וכ"כ הריטב"א עירובין פ"ט. ד"ה אומר, דלשי' רש"י שם צ"א. ד"ה קרפיפות שגזרו בחצר המעורבת, מ"מ במקורה לא גזרו, אמנם יל"ע לרבינו בד' רש"י אי ס"ל הכי, ועיי"ש במאירי דלפי"ז י"ל הלש' "שתי רשויות והן רשות אחת", דכשלא עירבו הם ב' רשויות, וכשעירבו רשות אחת. ועיי"ש בריטב"א דמסוגיין מש' נמי דאסור בכה"ג, דהא רישא דברייתא מיירי באסקופת בית או מבוי שעירבו, ומסתמא בסיפא נמי מיירי בכה"ג.
והנה הריטב"א שם ובעירובין פ"ט. ד"ה אומר, הק' דלפי ר"מ כיצד מניחים חפצים על התיבה בביהכנ"ס ה"ה גבוהה י' ורחבה ד', ותי' דרק בדברים הקבועים בקרקע כגון תל אסר ר"מ, כמבו' בעירובין שם, א"נ דלא קיי"ל כר"מ, משום דבעירובין צ"א. פ' דהלכה כר"ש דפליג עליה, ובעיק"ד דאין הלכה כר"מ, כ"מ גם בתוד"ה גזירה עיי"ש, וע"ע לשון הזהב בתוס' שם. ובמאירי שם הק' כעי"ז, לר"מ היאך מניחים חפצים ע"ג עמודים שבתוך הבית, ויעו"ש דשאלו זה כבר לפני חכמי נרבונא ותירצו דר"מ אוסר רק בעמוד בחצר שהרבה בתים פתוחים לתוכה ואינה מעורבת, ומשום דאסור להוציא מהבתים לחצר, כמבו' בעירובין שם, אך בעמוד בתוך הבית לא אסר. וכ"מ מכל הראשונים הנ"ל דבעמוד בבית לא אסר ר"מ, וע"ע ריטב"א לעיל דאף לרש"י בעירובין דגזרו בחצר המעוברת, מ"מ במקום מקורה לא גזרו. - ↑ דף צ"א. ד"ה וקרפיפות. וכ"ה הריטב"א ד"ה אומר, ויעו"ש דכ"ד בעלי התוס', [ולכאו' היינו תוס' הנ"ל].
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |