ר"ן/שבת/ט/א
אחרים אומרי' אסקופה משמשת שתי רשויות וכו'. בשמועה זו נתחבטו המפרשים ז"ל. והנכון דהכא באסקופת מבוי ושהכשירו בלחי עסקי' וסוגיין דהאי שמעתא כמאן דאמר[1] מותר להשתמש תחת הקורה מאי טעמא דסבירא לן דקורה משום היכר הוא כלומר היכר לבני רשות הרבים ובני רשות הרבים אינן רואין אלא פני הקורה החיצונה ואמרינן פי הקורה החיצון יורד וסותם אבל בין הלחיים אסור להשתמש דסבירא לן דלחי משום מחיצה וכסתום דמי לגמרי ואינו מתיר אלא מחודו ולפנים מה שבפנים[2]. והאי אסקופה מיירי כגון שהיא רחבה ארבעה ואינה גבוהה עשרה והיא כרמלית, אלא שהרא"ה ז"ל פי' דלגבי הני דיני לא שני לן כלל בין אסקופה מקום פטור לאסקופה כרמלית[3]. ולא נהירא לי, חדא דבאסקופת מבוי עסקינן דאי באסקופת בית אמאי שייך לישנא דאע"ג דלית לי' לחי כלומר מבחוץ דהא ודאי סתם אסקופה עליונה דבית רחבה היא ארבעה וכיון דרחבה ארבעה פי תקרה יורד וסותם ומתרת כל האסקופה וכמו שפירש רש"י ז"ל[4], ועוד מאי האי דקאמר פתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ דהא ודאי אפי' פתח נעול כלפנים משום דפי תקרה דאסקופה יורד וסותם ומתרת כיון שהיא רחבה ארבעה[5], ואי מוקמת לה באסקופת בית שאין ברחבה ארבעה אכתי קשיא דא"כ אפי' פתח פתוח כלחוץ דמי דלא דמי לקורת מבוי דאינה רחבה ארבעה דאמרינן פתח פתוח כלפנים דדלתות דמבוי שאני שאינן עשויות אלא לצניעותא ולא למחיצות והילכך אינן מפסיקות אבל דבית דעשויות אפי' לשמירה מפסיקות[6], ולר' יהונתן ז"ל שפירש שהדלת שנותנין במבוי הוא שיהו הכלים שבתוך המבוי שמורים בלילה אפי' הכי לא דמי לדלתות הבית דדלתות הבית קבועים הם במשקוף מה שאין כן בדלת המבוי שאינו קבוע ואינו שם כל היום אלא שמשימו שם בכל לילה ולילה וכמו שפי' הוא ז"ל. והשתא קא מתמיה ואף על גב דלית לי' לחי. פי' שהרי דרך האסקופה להיות מקצתה יוצאה מחוץ למבוי ומקצתה לפנים במבוי ודרך הלחי לתת אותו זקוף בראש המבוי ואין הלחי מתיר אלא מחודו ולפנים מה שבפנים משום דאסור להשתמש בבין הלחיים וכ"ש מה שיוצא מן האסקופה חוץ למבוי שהוא אסור ואפי' (תימא) פתח פתוח אינו מועיל להשתמש בבין הלחיים כלל דהא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח כלומר אם מניח הלחי באמצע האסקופה צריך לחי אחר להתיר מה שבין הלחיים וכ"ש מה שיצא חוץ למבוי. וא"ת[7] ולימא לי' דאסקופה של אחרים מיירי בפתוח לרשות הרבים והא דרב חמא בר גוריא דאמר צריך לחי אחר להתירו בפתוח לכרמלית ומשום דמצא מין את מינו וניעור דהכי מוקי לה רבא התם בעירובין[8] וי"ל דאנן אפי' אליבא דאביי דאמר התם דהא רב חמא מיירי אפי' בפתוח לרשות הרבים בעינן לאוקומה אע"ג דלית הלכתא כותי' דהכין אורחא דתלמודא למשקל ולמטרי אליבא דלא כהלכתא[9]. וי"ל עוד דאפי' לרבא אתיא דאי הא דאחרים בפתוח לר"ה א"כ אפי' פתח נעול לשתרי[10]. ומהאי טעמא נמי קשיא הא אפי' לרבא דאמר בין הלחיים מותר דא"כ אפי' פתח נעול תשתרי:
וכי תימא דלית לי' ארבעה על ארבעה. פי' וכי תימא דאסקופה של אחרים מיירי בדלית בה רחב ארבעה דכיון דלא הוי מקום חשוב בטילה היא לגבי המבוי ואין צריך לחי אחר להתירו, והאמר רב חנן בר רבא וכו', וה"ה דהוה מצי לאקשויי א"כ דלית בה רחב ארבעה אמאי פתח נעול כלחוץ, אלא דעדיפא מינה איקשי לי':
אמר[11] יהודא אמר רב הכא באסקופת מבוי עסקי'. פירוש ולאו למימר דעד השתא לא איירי באסקופת מבוי מדנקט לישנא דהכא באסקופת אלא ה"ק באסקופת מבוי עסקינן כדקאמרת אבל לא במבוי שהכשירו בלחי אלא במבוי שהכשירו בקורה עסקינן[12] וחציו מקורה וחציו אינו מקורה ולאו דוקא חציו אלא שאין הקורה מגעת לשפת החיצונה של האסקופה וכגון שהקורה על מקצת האסקופה והיא כלפי פנים לצד המבוי ופי תקרה של חיצון יורד וסותם נימא דכל זמן שהפתח פתוח כלפנים ומתרת כל האסקופה דכיון דקורה מן הדין להכשיר היא באה כיון שמתרת מקצתה מתרת כולה[13] אבל פתח נעול כלחוץ כלומ' אותו מקצת האסקופ' שמכוסה בקורה אפי' נעול אמרינן פי תקרה יורד וסותם. וכן פי' הר"ז[14] והרא"ה ז"ל וכן דעת רבינו יהונתן ז"ל שכתב ויש כח בקורה המתרת למשוך אף מה שבחוץ לפנים כ"ז שהפתח פתוח אבל בזמן שהפתח נעול נחלקה האסקופה ועושה מה שבפנים כלפנים דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ומה שבחוץ כלחוץ, עד כאן לשונו[15]. אבל אם נתן הקורה בשפת החיצונה של האסקופה לצד רשות הרבים אפי' פתח נעול כלפנים דכיון דקורה משום היכר אמרינן חודו החיצון יורד וסותם וכל האסקופה נחשבת כדין המבוי דהא גלי דעתי' שרוצה להאריך המבוי שהרי הרחיק הקורה לצד רשות הרבים ונעילת דלת לא [מעלה ולא] מוריד לפי שאינו קבוע כמו שפירשנו למעלה וכן דעת רבינו יהונתן ז"ל, ואין כן דעת רש"י ז"ל[16] שפי' דהא דאמרינן פתח פתוח כלפנים דוקא מחודה החיצון של קורה ולפנים ולא האסקופה המגולה[17] ופתח נעול כלחוץ אפי' מה שתחת הקורה דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כיון שאין בקורה ארבעה דכיון דנסתם המבוי בטלה לה קורה[18]:
ה"ג רב אשי אמר הכא באסקופת בית עסקינן וכו'. ולא גרסי' רב אשי אמר לעולם וכו' משום דעד השתא לא איירי כלל בבית דנימא לעולם[19], וכגון שקירה בשתי קורות שאין בזו ארבעה וכו'. פי' שאם היתה כולה מחוברת כיון דהיא רחבה ארבעה אמרי' פי תקרה יורד וסותם ואפי' פתח נעול כלפנים דמי ולא מפסקי דלתות ולהכי מוקי לה בשתי קורות שאין בזו ארבעה ואין בזו ארבעה וכו'[20]:
פתח פתוח כלפנים. דאמרינן לבוד ואיכא בעליונה ארבעה ואמרינן פי תקרה יורד וסותם, אבל פתח נעול דליכא למימר לבוד דהא הדלת מפסיק נמצא שכל קורה חלוקה לעצמה ולית ביה ארבעה ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם:
הרי זו רשות לעצמה. פירוש מלישנא דהרי זו רשות לעצמה משמע דאפילו בהדי רשות היחיד אסור ומסייעי ליה לרב יצחק וכו'[21] ולענין פסק הלכה קיימא לן כר' יהודה אמר רב וכרב אשי דלא פליג אהדדי ותו לא מידי:
- ↑ עי' עירובין ח:
- ↑ וכן פירש"י, עיי"ש ברד"ה צריך, ובד"ה הכא באסקופת.
- ↑ עי' בתוד"ה תוך ובתורא"ש ד"ה והאמר, ומה שצויין שם. ועי' מהרש"א בתוד"ה ותוך.
- ↑ ד"ה פתח נעול.
- ↑ ועי' בתוד"ה תוך, ומה שצויין שם.
- ↑ וכן עי' ריטב"א ד"ה והא דלא, טענה זו דדוקא דלתות הבית חשובות יותר, משום שעשויות אף לצניעות וכן עומדות לינעל, משא"כ דלתות של מבוי, עיי"ש מה שצויין בזה.
- ↑ וכה"ק בתוד"ה תוך, והרמב"ן ד"ה הא, ורשב"א ד"ה ומורי ריטב"א ד"ה והא דפרכי', ובחי' הר"ן ד"ה והא אמר, ובר"ן על הרי"ף ד"ה ואם, ובמאירי ד"ה ממש"כ, וע"ע תוס' עירובין ט. ד"ה ורשב"ג.
- ↑ דף ט.
- ↑ וכ"ת הרמב"ן ד"ה הא, ועייש"ע מו"מ בזה וכ"ה בבעה"מ דף ו:, אמנם בתוס' הק' דגם לאביי נוקי באסקופה גבוה ג' וכמבו' בעירובין שם דמוקי אביי הא דצריך לחי אחר להתירו בדליכא אסקופה ד', ותי' באופ"א דלא מצי לאוקמי הכי דא"כ אפי' נעול נמי כלפנים, עיי"ש, וע"ע מה שצויין ברמב"ן שם בזה.
- ↑ וכ"ת התוס' וש"ר, ובמאירי ד"ה ממש"כ בתי' הא' כ' דלא אוקמה בפתוח לרה"ר, משום דאחרים סתם אמורה.
ובעיקר הענין עי' שפ"א בתוד"ה תוך, שתי' דדוקא בסמוכה לכרמלית א"ש לש' הברייתא "פתח נעול כלחוץ" שבחוץ נמי אסור לטלטל מדרבנן, אך ברה"ר אסור לטלטל מדאו', ובקרבן נתנאל סי' י"ז אות ר' כ' [בד' הרא"ש פ"ק דעירובין ס"י, והרמב"ם שבת פי"ז הי"א עיי"ש] ליישב באופ"א, דהטעם שלא העמידו בפתוח לרה"ר ובלחי, משום שהלחי מתיר רק עד אליו, וחלוק מקורה, שמתירה גם מה שמעבר לה, וכשי' הבעה"מ ד"ה ואוקמה, דפליג ארש"י ד"ה הכא באסקופת, אמנם הבעה"מ עצמו לא חילק בין לחי לקורה. אך עי' חזו"א או"ח סי' ס"ו סק"ג, משה"ק עליו. וע"ע מרכה"מ שם, שיישב לד' הרמב"ם באופ"א. - ↑ צריך להוסיף: רב.
- ↑ וכ"כ ברד"ה פתח פתוח, אמנם בתוד"ה אע"ג, הק' מדאמר ר"א לעולם באסקופת בית, וברשב"א ד"ה אסקופה תי', דרש"י ל"ג תיבת לעולם, ובפנ"י ד"ה ואף תי' באופ"א דהמק' הכריח דמיירי באסקופת מבוי, ור"א תי' דאפשר לפרש כלש' הברייתא דמיירי באסקופת בית.
- ↑ וכ"כ הרמב"ן ד"ה הא רשב"א ד"ה ומיהו וריטב"א ד"ה חציו, ועייש"ע בריטב"א בשם בעה"מ שהוסיף דהקורה מתרת מה שמעבר לה, מפני שהקורה באה להכשיר את המבוי ומה שתחתיה, וכיון שהאסקופה כולה היא מקום אחד, נגרר חלקה החיצון אחר חלקה הפנימי, ועי' מהרש"א בתוד"ה אמר, דכן מדוקדק בתוס' שם, שכ' "כיון שראויה להתיר את המבוי מצטרף יחד, והוי כאילו מקורה ד' טפחים", וכ"מ ממש"כ דבפתח נעול וקורה כלפי חוץ חשיבא כלפנים משום דחודה החיצון יורד וסותם, ומש' דבפתוח לא הוצרכו לדי"ז, וע"כ הטעם משום דאף מעבר לקורה מותר, וכ"נ השפ"א בתוס' שם, בדעתם. ועי' חזו"א או"ח סי' ס"ו סק"י, לדחות, וע"ע משנת ר"א סי' ז' אות ג'. והנה יש להעיר במש"כ הרמב"ן במלחמות ד"ה אמר, להוכיח מסוגיין דמותר לטלטל תחת הקורה אף בפתוחה לכרמלית, ול"א מצא מין וכו' וניעור ומוכח כרש"י, ומאידך בחי' שם כ' דהקורה מתרת גם מה שמעבר לה, [ויל"ע אי י"ל קו' זו, לפי"ד החזו"א דלהלן]. והנה יל"ע בשי' הר"מ שבת פי"ז הי"א וסייעתו, דבפתוח לכרמלית גם תחת הקורה אסור, אי ע"כ ס"ל דהקורה מתרת גם מה שמעבר לה, וחלוקה מלחי שאינו מתיר רק עד אליו, ובאמת כ"כ בקרבן נתנאל סי' י"ז אות ר', עיי"ש היטב. אך עי' חזו"א או"ח סי' ס"ו סק"ג, משה"ק עליו. ובעיקר הכרח הק"נ, עי' מרכה"מ שם, שיישב באופ"א, והנה עי' חזו"א שם סק"ט, דכ"ד הבעה"מ דמתרת המקום שמעבר לה, זהו רק עד ד"ט, דאל"כ אין לדבר שיעור, ויעו"ש עוד דכ"ד הבעה"מ הם לשיטתו שפ' כאביי בעירובין ט. דבין הלחיים אסור, ואין היתר של מקום פטור כשאינו גבוה ג"ט, וע"כ היה מקום לומר דחוץ לקורה אסור, וע"ז חי' הבעה"מ דמותר, אך להפוסקים כרבא דבין הלחיים מותר, אי"צ לחידוש זה, שהרי המקום שמעבר לקורה מותר מדין מקום פטור, כשפתוח לרה"ר, וכשיהא פתוח לכרמלית יהיה אסור, ועיי"ש לדון בחידושו הנ"ל, מד' הר"ן על הרי"ף ד"ה אבל, שהבי' ד' הבעה"מ, ומאידך ס"ל כתוס' בעירובין ט. ד"ה ורבא שפ' כרבא, אך הק' דבמה עדיף המקום שתחת הקורה בפתוח לכרמלית, מהמקום שבין הלחיים.
- ↑ בבעה"מ ד"ה ואוקמה.
- ↑ הנה כ"ד הבעה"מ דבנעול נחלקה האסקופה, ומה שתחת הקורה כלפנים ומה שמעבר לה כלחוץ, וכ"פ המאירי ד"ה מעתה. וע"ע בעה"מ לעיל ח. ד"ה הא, ורמב"ן שם ד"ה כפאה, רשב"א שם ד"ה כפאה, ר"ן על הרי"ף שם ד"ה שבעה ומשהו, גבי מחיצות כוורת דאמרי' גו"א אף דאין בהם דע"ד, ועי' להלן.
- ↑ ד"ה הכא באסקופת, וד"ה פתח נעול.
- ↑ ועי' קרבן נתנאל סי' י"ז אות ש', דכן מדוקדק מד' הרא"ש שם, ויעו"ש להק' לפי"ז על הב"י או"ח שס"ה ס"ד.
- ↑ וכ"כ הריטב"א ד"ה חציו, דבנעול בטלה קורה, וע"ע באבן העוזר לעיל ה. בתוד"ה כאן למטה, ולשון הזהב שם. ועי' מהרש"א לעיל ח. ברד"ה כפאה, שהק' דרש"י סותר למש"כ לעיל ח. ד"ה כפאה, גבי מחיצות כוורת, דאמרי' בזה גו"א, אף דאין בה דע"ד, וכה"ק הפנ"י וחת"ס ברש"י שם, וע"ע מי נפתוח קדם לעין אות ל"א, וע"ע חזו"א או"ח סי' ס"ב סקי"א. ועיי"ש בפנ"י ליישב בד' רש"י לעיל ח. ד"ה כפאה, דדי"ז דרק במחיצות נאמר גו"א, תלי' בפלוגתת אביי ורבא עם ר"א לעיל שם, אמנם עי' בחת"ס שם מש"כ באופ"א. ובקה"י ס"ט סק"ב כ' דחלוק מחיצת כלים דאמרי' בה לבוד אף בפחות מדע"ד, ממחיצה של רשות עיי"ש.
- ↑ וכ"כ הרשב"א ד"ה אסקופה, ובזה מיושב משה"ק בתוד"ה אע"ג, מדאמרי' לעולם באסקופת בית. ובפנ"י ד"ה ואף תי' באופ"א דהמק' הכריח דמיירי באסקופת מבוי, ור"א תי' דאפשר לפרש כלש' הברייתא דמיירי באסקופת בית.
- ↑ ועי' רד"ה באסקופת בית.
- ↑ אמנם עי' רמב"ן ד"ה והא הב', מש"כ דר"א כן לפי פירושו דהרישא מיירי באסקופת בית, וא"כ בסיפא נמי מיירי בהכי, וא"כ זהו הדין שנאמר ברישא, ואי מיירי בסיפא שיש בה רוחב ד"ט אף כשהדלת סגורה הול"ל 'הרי"ז רה"י' ומדאמר 'הרי"ז רשות לעצמה' משמ' דהאסקופה כולה או מחוץ לפתח או מבפנים, ומדחשיבא רשות בפ"ע, והיינו לאסור לטלטל ולא להתיר, היינו כד' רב יצחק, ועיי"ש דלרב דמיירי באסקופת מבוי, הסיפא מתפרש כפשוטו, דברישא הצריך קורה פ"פ דוקא בשאינה גבוהה י' ורחבה ד', אבל באסקופה גבוהה י' ורחבה ד' אי"צ, דנחשבת כרשות בפ"ע, ומותר לטלטל בפ"ע, ועיי"ש דאפי' במבוי מפולש דל"מ קורה ופ"פ מותר באסקופה זו. ויעו"ש דלפי"ז א"ש השמטת הרי"ף לד' ר"א, שאין הלכה כר"מ גבי תל ברה"י.