רשב"א/עירובין/עז/ב

רשב"א עירובין עז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אם היו מקצת עליו מגולים. כך היא גירסת הספרים, וכך היא בפירושי רש"י ז"ל. ואפ"ה אין דרך זריעה בכך דמיירי כשזרען אגודה וכדאיתא בירושלמי (כלאים פ"א, ה"ט). אבל רב האי גאון ז"ל לא גריס ליה כלל. ויש מי שגורס מקצת (עלין) עליון דאין דרך זריעה בכך. והא מתני' לצדדין קתני נטלין בשבת בשלא השרישו, ואינו חושש משום מעשר כשהשרישו. ובתוס' אמרו כולה בשלא השרישו ואינו חושש משום מעשר כשטפחו מחמת לחלוחית הקרקע. וכבר כתבתיה בארוכה במסכת שבת בשלהי טומנין (נ, ב ד"ה יש) בס"ד.

והא דדייק לה מהא מתניתין ולא דייק לה מההיא דפגה שטמנה בתבן דאייתי כבר, משום דכל שיש לו אוגנים מיהדק טפי, ולא דמי לפגה שהטמינה בתבן, שהתבן והגחלים מטולטלין על הפגה ועל החררה, אבל טומן לפת וצנון תחת הגפן שהם כזרועים מדובקים ומחוברים היטב בקרקע, ודומה לספל שיש לו אוגנים.

לא צריכה דבעי מרא וחצינא. וא"ת אם כן מאי קמ"ל פשיטא. יש לפרש דכלי הוי מיעוט כנ"ל. ופלוגתא היא בירושלמי (ה"א) דגרסינן התם מהו למעטן בכלים, רב חייא בר אשי אמר ממעטין בכלים, ר' יונה ר' יצחק בר טבמי בשם ר' יוחנן אין ממעטין בכלים, תמן אמרין מחלוקת ר' חייא רבה ור' ישמעאל בר ר' יוסי חד אמר מותר וחד אמר אסור, מאן דאמר אסור שמא ישכח ויטלטלנו ע"כ. ומ"מ היכא דבעי מרא וחצינא משמע דלכולי עלמא ממעטין, דליכא למיחש שמא ישכח ויחפור דהא מלאכה גמורה דאורייתא היא. ומ"מ כיון דייחוד אינו מועיל לכלים משום שמא ישכח ויטלטלנו, אתא לאשמעינן דהיכא דחברו מיהא עד דבעי מרא וחצינא מותר.

ובשאר דברים שאינם כלים סגי ליה בייחוד, כדאמרינן בירושלמי (שם): תני בכל ממעטין באבנים ובלבנים ובסולם צורי ובסולם מצרי והוא שקבעו, ר' בא בשם ר' יהודה ואפילו לא קבעו, והא תני והוא שקבעו, אמר ר' בא והוא שייחדו לכך, הורה ר' לא כהדין תניא והוא שקבעו. ואפשר דהלכה כר' בא דאמר בשם רב יהודה אפילו לא קבעו אלא שייחדו דהלכה כדברי המיקל בעירוב. והא דאמרינן לעיל (עו, ב) סולם קבוע הוא דאינו צריך הא סולם עראי צריך, דשמעת מינה דבין שתי חצרות סולם קבוע בעינן. יש לומר דמאי קבוע קבוע למלאכתו כלומר: מיוחד, וכדמפרש נמי ר' בא דירושלמי הא דתני קבעו והוא שייחדו לכך. וא"ת עוד מ"מ מהתם משמע דסולם מיוחד בעינן, ואילו לפי מה שאמרו סולם צורי דאמר רב בסמוך דמפרש אפילו לא ייחדו נמי, דאי בשייחדו אפילו מצרי נמי וכדברי הירושלמי. וי"ל דלעיל ניחא ליה למנקט אפילו בשל מצרי. ואי נמי י"ל דגמרא דבני מערבא פליגא בהא אדידן, דאינהו סברי דבין צורי ובין מצרי חד דינא אית להון, ובתרווייהו בעינן והוא שייחדו. והכי משמע מדמערב ותני להו בירושלמי ובתרווייהו קאמר והוא שקבעו והוא שייחדו. אלא שיש לומר דהוא שקבעו אמצרי בלחוד דסליק מיניה קאי.

אי הכי ואפילו צורי נמי שאף הוא ניטל בשבת התם כובדו קובעו. פירש רש"י ז"ל: ולא משום שנאסר בכך אלא שאין דרך לטלטלו. ואי קשיא לך הא דמשמע בפרק קמא דיום טוב (ט, ב) דסולם של עליה אסור לטלטלו, ולא שרי התם אלא סולם של שובך. כבר תירץ רבנו תם ז"ל דהתם בסולמות גדולים שעשויין לעלות בהן אל הגגות שהן כמו מדריגות והן ראוין להטיח בהן גגות וכן סולם של שובך, אבל הא דשמעתין בסולמות קטנים שמטלטלין מזוית לזוית. והרב ר' אפרים ז"ל פירש: דהתם ביום טוב דמוליך הסולם ברשות הרבים, הרואה אומר להטיח גגו הוא צריך, וכיון דאסור ברשות הרבים אסור אפילו בחדרי חדרים, אבל בשבת שאין יכול להוציאן ברשות הרבים לא גזרו בחצר. ולפי פירש זה אסור לטלטל סולמות קטנים שלנו ביום טוב ואפילו בחצר. וכבר כתבתיה בארוכה בפרק קמא דביצה (שם ד"ה ויש).

והראב"ד והר"ח זכר כלם לברכה פירשו: כובדו קובעו ואסור לטלטלו. ובאמת כי מצינו דבר שכובדו קובעו לאסור ככלי קיואי (שבת קיג, א). ואף ע"פ שיש דברים שאין כובדן קובען כמוטות של בית רבי, ואפילו ניטלין בשני בני אדם (שם קכג, ב). אלא שבכאן אין פירושם מחוור בעיני, דכיון דרב אחא סבר דאפילו צורי ניטל בשבת היאך סתם רב אשי דבריו ואמר התם כובדו קובעו, אדרבא הוה ליה למימר צורי אינו ניטל דכובדו קובעו, דלישנא דהתם כובדו קובעו משמע דטעמא אחרינא הוא דקאמר ליה.

והניח סולם רחב ארבעה מכאן וסולם רחב ארבעה מכאן ואין בין זה לזה שלשה. כגון שהסולם שבחצר ראובן נוטה לצד דרום וזה שבחצר שמעון נוטה לצד צפון, וכיון שאין מכוונין זה כנגד זה, אם הם תוך שלשה הוי פתח (לעיל נט, ב), דכל תוך שלשה כלבוד דמי וכאילו מכוונין זה כנגד זה, אבל אם אינם תוך שלשה לא הוי פתח. ומיהו כשיש בכותל רחב ארבעה הוו להו כשתי פתחים הפתוחים לגג, שאע"פ שפתחו של ראובן אינו כנגד פתחו של שמעון אין בכך כלום, דמ"מ הרי הם מערבין דרך הגג, כמו שיש לו לראובן פתח בגגו, יש לשמעון גם כן פתח באותו גג. ויש פירושים אחרים וזה יותר נכון.

בנה איצטבא על גבי איצטבא אם יש באיצטבא התחתונה ארבעה ממעט אי נמי אין באיצטבא התחתונה ארבעה ויש בעליונה ארבעה ואין בין זה לזה שלשה ממעט. פירש רש"י ז"ל: ביש באיצטבא התחתונה ארבעה אורך ואע"פ שאין בה ארבעה על ארבעה. וכן פירש סולם ששליבותיו פורחות כעין סולמות המטלטלין שלנו ששליבותיו עשוין כעין מקלות וארוכין ארבעה ואינן רחבין ארבעה, ואם יש בתחתונה ארבעה דל עליונה מהכא איכא תחתונה שיש בה שיעור למעט, ואם אין בתחתונה ארבעה אפילו בארך ויש בעליונה ארבעה, אם אין בין זה לזה שלשה ממעט, דאע"פ שאין בתחתונה כדי למעט, מ"מ אהני כיון דאין תחת העליונה אויר שלשה, דכל שיש אויר שלשה לא הוי מיעוט דמיעוט באויר לא שמיה מיעוט. והא דאמרינן בסמוך (עח, א) כותל תשעה עשר צריך זיז אחר להתירו, פירש הוא ז"ל דוקא בשיש שם סולם כל דהו, הא לאו הכי אינו מיעוט דמיעוט באויר אינו מיעוט. וכן כותל עשרים דבעינן שני זיזין, הכי נמי ע"י סולם כל דהו.

ואינו מחוור בעיני, דאם כן לא הוה שתיק גמרא מיניה והוה ליה למימר צריך זיז אחר וסולם כל שהוא להתירו, וכל שלא הזכירוהו בגמרא משמע דהזיז לבדו מתירו. ומה שפירש ג"כ באיצטבא ושליבות שאין בהן ארבעה על ארבעה, קשה דהא משמע דלעולם אינו מיעוט עד שיהא בו ארבעה על ארבעה, דאי לא תימא הכי אמאי קאמר שמואל בסמוך (שם) כותל עשרה צריך סולם ארבעה עשר, תיפוק ליה אפילו בשליבה אחת. ואי אפשר לומר דבסולם כל שהוא קאמר, דהא סתם של ארבעה משמע וכדאמרינן לעיל (עו, ב) לול פתוח בין בית לעליה צריך סולם קבוע להתירו, וכי סגי ליה בסולם כל דהו מפרש בהדיא, וכדאמרינן בסמוך (לקמן עח, א) זיז היוצא מן הכותל והניח עליו סולם כל שהוא.

ונראה לפרש באיצטבא שיש בה ארבעה על ארבעה, וכן סולם ששליבותיו פורחות היינו כגון אותן הסולמות הקבועים שלנו שהן עשוין כמדריגה ששליבותיו רחבות ד' על ד' ועודפות זו על זו, והכי קאמר: אם יש באיצטבא או בשליבה התחתונה ארבעה, דל עליונה מהכא הרי מיעטו את התחתונה לבדה, ואם אין בתחתונה לבדה ארבעה ויש בעליונה, כלומר: בצירוף העליונה, ואין בין זה לזה שלשה ממעט, דאמרינן לבוד והרי הן כשליבה אחת עקומה או כאיצטבא אחת עקומה. אבל שלשה לא, דכל חדא וחדא באפי נפשה קיימא ולית בה ד' על ד' ואינו ממעט. וכן אם היה בעליונה לבדה ד' על ד' ממעט ואפילו היה בין זה לזה שלשה או יותר, ואף ע"ג דאיכא אויר שלשה לית לן בה, דמ"מ הא חזי למיקם עליה ולאישתמושי בכותל ולמיסק עליה. והיינו כותל תשעה עשר (להלן עח, א) דמתירו זיז אחד ואפילו בלא סולם. וכשאין שם זיז רחב ד' על ד' ולא שליבה ואיצטבא ד' על ד', צריך סולם ארבעה עשר או שלשה עשר ומשהו, או בחד מהנך שיעורי דאיתמרן בסמוך למר וכדאית ליה ולמר כדאית ליה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.