רשב"א/מנחות/מב/ב

רשב"א מנחות מב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בהא פליגי רב נחמן ורב חסדא אליבא דרב. רב חסדא סבר חובת טלית היא הילכך עשייתה זו היא גמר מצותה, ורב נחמן סבר חובת גברא היא, ועטיפתה זו היא מצותה, ל"ה:

וקשיא דהיכן אמר רב חסדא אמר רב דצריך לברך הרי רב חסדא לא דבר מזה כלום אלא דרב חסדא הוה רמי דרב אדרב והוה קסבר דרב דאמר דפסולה דצריכה ברכה דכל מצוה שפסולה בכותי יש לברך והרי אסיקנא דלא הוה תפילין קשיא ליה דאע"ג דפסולין בכותי אינם צריכי' ברכה, א"כ לא קשה דרב אדרב דלעולם נוכל לומר דרב סבר דאע"ג דפסולה בכותי דאינה צריכה ברכה דלא קשי דרב אדרב כדקאמר רב חסדא, ואם נבוא לומר דמ"מ רב חסדא דהוה רמי דרב אדרב הוה סבר דרב הוה סבר דמדפסולה בכותי דצריכה ברכה וא"כ הוה אמר דרב אמר דצריכה ברכה ופליגא לרב נחמן דאמר דרב אמר דאינה צריכה ברכה אכתי קשיא דאיך לימא דפליגי בהא משום דרב חסדא סבר חובת טלית והלא רב חסדא לא הוה אמר טעמא דצריכה ברכה משום חובת טלית היא אלא משום דפסולה בכותי:

וי"ל דהיינו שבא לתרץ ולומר דמאי דהוה אמר רב חסדא דרב סבר דצריכה ברכה משום דקאמר דהיא פסולה בכותי אינו מטעם דכל מצוה שפסולה בכותי צריכה ברכה שהרי איכא תפילין וליכא להאי טעמא משום דתפילין הוו קשיא ליה, אלא ר"ל מדרב סבר דפסולה בכותי אלמא סבר דחובת טלית היא דאי חובת גברא היא אמאי תפסל עשייתהו בכותי הרי אין בעשיה קדושה שתפסל בכותי כמו תפילין דיש קדושה בכתיבתן ולכך אמרינן דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה אבל בציצית לא שייך לומר הכי דכל שאינו בעטיפת ציצית אינו בעשיה שהרי אין בה קדושה והוו כמו סוכה דסוכת כותים כשרה ולא אמרינן כל שאינו בישיבה אינו בעשיה ומפני מה פסיל ליה בכותי ש"מ דטעמא הוי משום דחובת טלית היא הילכך פסול דכותי לאו בר קיום מצות ציצית היא והילכך הוה פריך דמפסל לה בכותי דאלמא סבר דחובת טלית היא וכיון דחובת טלית א"כ צריכה ברכה:

מה טעם קאמר. וא"כ לפי האי מסקנא לא שמעי' מינה תלת משום דהני תרתי דבעינן דצבעה לשמה [וטעימא פסולה חדא] חשיב להו, אי נמי אע"ג דמחדא טעמא נינהו הואיל ושני דברים הם תרתי חשיב להו:

טעימא פסולה משום שנאמר כליל. פי' דבעינן שיהא כל עיקר מראה החלזון בצמר שלא יהא דבר אחר צבוע מתחלה, ל"ה:

וקשיא דא"כ כי שקלינן מינה פורתא בביעתא כמו כן לא הוי כליל דהא לא הוה כל עיקר מראה החלזון בצמר שהרי חסרוהו מאי דשקלי מינה ומה לי אם מחסרי אותו על ידי צביעה שיצבעו דבר קודם לצמר ומה לי אם חסרוהו על ידי שנטלו ממנו:

י"ל דלא דמי משום דאם נטלי ממנו בביעתא וחסרוהו מ"מ מה שנשאר ביורה יש בו צבע החלזון כפי מה שנותן החלזון בכל חלקי המים ואנן לא בעינן שיהא כל החלזון בצמר שמכניסי' בו שהרי הצמר אינו קולט כל המים שביורה ויכולין ליטול ממנו קצת ולהניח קצת אלא בעי' שלא יצבעו בו דבר קודם מפני שהראשון שצובעין בו נוטל עיקר מיצוי החלזון ומה שנשאר הוא דיהה ממנו ואין לו עיקר מראה יפה כמו החלזון והרי ודאי אלמלי הדבר שנצבע תחלה לא היה נוטל ממראה הצבע יותר ממה שיטול הצמר הנצבע ולא היה ממעט כי אם כמות המים לא היה בכאן קפידא יותר מאם נוטל ממנו בביעתא אבל מפני שאפשר שנוטל עיקר של מראה הצבע והנשאר אחריו לא יתן צבע יפה כל כך לפיכך אמרו דטעימה פסלה:

ושני תולעת. משמע שני אפי' מראה שני של זהורית קרי תולעת וה"ה לתכלת דכתי' נמי בההיא קרא, ל"ה. ר"ל דאתקוש להדדי, ונראה דגרסי' ושני תולעת דדריש ליה לשון שני ולא גרסי' תולעת שני משום דשני שם הגוון ואין לדרשו לשון שני אבל ושני תולעת נושא שני משמעיות ושני ר"ל שני גוון שהוא שני ומצבע התכלת:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.