רשב"א/מגילה/כד/א

רשב"א מגילה כד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני': קטן קורא בתורה ומתרגם. פירוש דקטן עולה הוא למנין שבעה כדאיתא בגמרא (לעיל כג, א).

אבל אין פורס על שמע. דכיון דאיכא דבר שבקדושה אינו בדין שיוציא בו את הרבים ידי חובתן. ואע"ג דהגיע לחינוך ופריסת שמע אינה אלא מדרבנן, אפילו הכי גדול מיחייב ממש מדרבנן ואיהו לא מיחייב ביה אלא משום חינוך בעלמא, וכדכתיבנא לעיל (יט, ב ד"ה הא) גבי רבי יהודה מתיר בקטן, ואפילו רבי יהודה מודה בהא וכדכתיבנא לעיל (שם) דלא פליג אלא במגילה הואיל ואף הם היו באותו ספק של להרוג ולאבד.

ואינו עובר לפני התיבה. תימה דהכא משמע דדוקא קטן הא גדול שהביא שתי שערות עובר, ואילו בפרק קמא דחולין בסופו (כד, ב) תניא נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח צבור ולירד לפני התיבה ולישא את כפיו, אלמא עד שיתמלא זקנו לא. ויש לומר דהתם ליעשות שליח צבור קבוע ולירד לפני התיבה תדיר, הא באקראי ולעתים כל שהביא שתי שערות מותר.

ולענין פורס את (שמע) [כפיו] נמי איכא למידק דהכא משמע שאילו הביא שתי שערות מותר והתם תניא עד שיתמלא זקנו. ועוד קשיא דבסוכה פרק לולב הגזול בסופו (מב, א) תניא קטן היודע לפרוש כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות. ואיכא למימר דההיא דלולב הגזול לישא את כפיו עם אחיו הכהנים הגדולים להתחנך בעלמא אבל לא ישא בפני עצמו כלל, וכענין שאמרו בערכין בפרק שני (יג, ב) גבי שיר דקאמר התם רבי אליעזר בן יעקב שאין הקטנים עולין ממנין המשוררים ולא עולין לדוכן אלא ראשיהם בין רגלי הלוים, וההיא דפרק קמא דחולין בנושא את כפיו בפני עצמו ובקבוע, והא דהכא לישא את כפיו בפני עצמו באקראי בעלמא, והלכך כל שלא הביא שתי שערות בפני עצמו לא, הא הביא שתי שערות נושא אפילו בפני עצמו לעתים ובאקראי.

ורש"י ז"ל פירש שם בפרק לולב הגזול דלאו בקטן ממש מיירי התם, אלא הכי קאמר קטן היודע לפרוש את כפיו כלומר שאין יודעין בו אם הגדיל עדיין אם לאו אפילו הכי כיון שהוא נושא את כפיו בידוע שהביא שתי שערות שאילולי כן לא היה נושא את כפיו והלכך חולקין לו תרומה בבית הגרנות. ואינו מחוור, דכל ההיא ברייתא דלולב הגזול בקטן ממש מיירי.

רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורש על שמע. תימה דהכא משמע דדוקא בשלא ראה מאורות מימיו אבל פקח ונסתמא פורס לפי שכבר נהנה, ולא משמע הכי בבבא קמא בפרק החובל (פז, א עי"ש) דרבי יהודה סומא מיפטר פטר ליה מכל מצות האמורות בתורה ורב ששת דאמר מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מכל מצות האמורות בתורה עבידנא יומא טבא לרבנן דאנא עבידנא ולא מיפקידנא ואיהו פקח היה ונסתמא. ובירושלמי (פ"ד ה"ז עי"ש) דייקי עלה דהא דהכא ופירשוה דלאו בסומא ממש היא מתניתא אלא בשעמד בבית אפל כל ימיו. ובתוספות דחו דלא משמע הכין בגמרא, מדמייתי עלה (לקמן עמוד ב) ההיא דרבי יוסי דאמר פעם אחת מצאתי סומא אחד באישון לילה ואפלה ואבוקה בידו, דאלמא מתניתין בסומא ממש קא מיירי. מיהו נראה דלאו קושיא היא כל כך דדוגמא נקטה, כלומר שהסומא או השרוי באפילה נהנה הוא מן המאורות שמשתמרין הן על ידי המאורות ומשמשין אותן על ידיהם כההוא סומא. אבל בתוספות תירצו דרבי יהודה ודאי מדאורייתא פטר כל סומא מכל המצות האמורות בתורה אבל מדרבנן מחייב, וכי מחייב הני מילי בפקח ונסתמא לפי שכבר היה בר חיובא ואפילו נסתמא בעודו קטן מכל מקום ראוי היה לבא לכלל מצות אבל בסומא מן הבטן פטור לגמרי. וטעמא דמחייב ליה רבי יהודה מדרבנן ולא פטר ליה לגמרי כנשים שפטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא ואפילו מדרבנן, דלא דמי, דנשים אע"פ שפטורות ממצות עשה שהזמן גרמא חיובי מחייבי בכל שאר המצות אבל סומא אילו אתה פוטרו מהכל הוה ליה כגוי. והני מילי בשראה מתחילתו ונתחייב במצות וא"נ אפילו נסתמא קודם שהגדיל כדאמרן, אבל בשלא ראה מאורות כלל פטור לגמרי לדברי ר"י.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.