רש"ש/שבת/נו/א

רש"ש שבת נו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ד"ה שבקש. קודם שקבלה גט. עמש"כ בכתובות (ט' ב') בתד"ה כל היוצא:

בא"ד או שמא יהרג ואין מעיד כו' או שמא יהא שבוי כו'. ולקמן פירש שהיו מגרשים ע"ת שאם ימות כו'. והוא תמוה דתנאי זה לא מהני מידי אם אין עדים. או אם יפול שבי ביד צר. וע"כ צ"ל דל"ד נקט אם ימות אלא אם לא יחזור בסוף המלחמה. וכ"כ התוס' בכתובות בכוונתו ומעתה ל"ק עליו ג"כ קושיית התוס' דהכא מהא דגיטין וכמו שבארו בעצמם בכתובות שם:

[רד"ה בחרב בני עמון. שלא מדעתך כצ"ל]:

תוס' ד"ה לקוחין. אע"ג כו' דהא אנוסה היתה כו'. בספר באר אברהם הביא קושיא בשם הפלאה (כתובות ט:) דיותר ה"ל להקשות דאפי' סוטה גמורה קדושין תופסין בה. והוא כתב ישוב דאזלי לטעמייהו בס"פ החולץ (דף מט: בד"ה סוטה בתירוץ הב') דבבועל לא תפסי בה קדושין. ולא דק כלל דעד כאן לא כתבו כן אלא לר' ישבב אי טעמא דנפשיה קאמר דלר"ע הוה ממזר אפי' מחייבי עשה. (דלבועל לא הוה אלא בעשה עי' תוס' שם (ג:) ד"ה לפי וכ"כ המל"מ בספ"א מהל' אישות). אבל אם אין ממזר אלא מחייבי לאוין ודאי תפסי קדושין לבועל. וכל שכן למאן דאמר דאין ממזר אלא מחייבי כריתות. ורבי דהוא מרא דשמעתא כאן סתם הלכה בס"פ החולץ דאין ממזר אלא מחייבי כריתות. ודעת ר' ישבב לא הביא כלל במשנתו דמשמע דלא חש לה. גם מה שכתב דכן משמע דעת רש"י (דאין קידושין תפסי בבועל) ממש"כ שם גבי סוטה הטעם דאף לאחר שזינתה לא פקעו קדושיה. וא"כ גבי בועל דליכא קדושין ראשונים לת"ק מחדש. ואף ע"פ שהתוס' הקשו עליו שם כבר ישבו פירושו בקדושין (ס"ח) הנה מלבד שנדחו דבריו במה שקדם. הלא ישוב התוס' פירש רש"י הוא דכיון דכ"ז שלא גרשה אין הולד ממזר אין לומר משום שגרשה יהא איסור נוסף דמה גריעותא כו' ע"ש. כן אוסיף עוד דאין סברא להחמיר בבועל יותר מבעל וכמ"ש התוס' ביבמות (ג' ב') בדבור הנ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף