רש"ש/קידושין/נו/ב

רש"ש קידושין נו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא ערלים לא יאכל כו' הנאה מנין כו'. עי' פסחים (ס"ד כב) דמפרש מדוע לא ילפינן הנאה מן לא יאכל כדלקמן. לכן תמוה מה שפי' הרמב"ם ואחריו הרע"ב משום לא יאכל. גם פרש"י דמפרש שלא יהנה כגון כו' תימה דשם משמע דמרבה ג' דברים מג' לישני דערלה. והכא דלא מסיים רק בתרי י"ל דסמיך על שכבר הזכיר הא' בריש דבריו:

שם וכדר' אבהו אר"א כו'. ק"ק הא דמייתא מדר' אבהו הא בלא יאכל אף חזקי' מודה:

שם הנאת עורו מנ"ל מאת בשרו את הטפל לבשרו. בע"ז (לד ב) ממעט מבשרו דפרשו מותר. ונראה דלהכי מרבה מאת. עורו ולא פרשו משום דעור הוה שומר כדאיתא בר"פ העור והרוטב. דכה"ג דרשינן בברכות (לו ב) מאת פריו את הטפל לפריו ומאי ניהו שומר. וכן דרשינן בעירובין (ד ב) מאת בשרו את הטפל לבשרו וזהו שער. משום דשער הוה נמי שומר כדאיתא בחולין (קיט ב). וק"ל למ"ד הכא דלא דריש את מנ"ל גבי ערלה לאסור שומר. בשלמא שער בטבילה א"ל דמהלכה גמיר (עי' בעירובין שם) אבל לענין שומר דערלה לא אשכחן הלכה:

רש"י ד"ה ה"מ. דילפינן מנבלה דלא יאכל אה"נ נמי כו'. כצ"ל:

תד"ה המקדש. וא"ת כו' הא שרי ליהנות כו' וי"ל כו' דליכא ש"פ כו'. כעין קושייתם ותירוצם זה איתא בגמרא בכורות (ס"ד י) על פטר חמור ע"ש. וצ"ע על תירוץ הב' של התוס' מדוע לא משני הגמרא שם כן ודחיק לאוקמי כריב"י דל"ה כוותיה:

בא"ד כיון שהאשה סבורה כו' לא סמכה דעתה. ר"ל דלכן ל"ד להא דאר"א לעיל (ח. מז) התקדשי לי במנה ונתן לה דינר ה"ז מקודשת וישלים דהכא ל"ס דעתה שישלים:

בא"ד וא"ת כו' פיגול ונותר וטמא. עי' מהרש"א. מה שהקשה דתיפוק ליה מהא דהמקדש בחלקו כו'. אישתמיטתי' שיטת התוס' בב"ק (יב ב) בד"ה ומחיים דההיא הוא דוקא בחלק הכהנים. וא"כ נ"מ לחלק הבעלים. ומה שתירץ דפקע מינייהו איסור קודש. אישתמיטתי' משנה ערוכה בכריתות פ"ג מ"ד דבנותר יש מעילה. ובמעילה (ג ב) זריקת פיגול אינו מוציא מידי מעילה. ומש"כ עוד ובהכי ניחא כו' אע"ג דקודש תופס את דמיו. נ"ל דל"ד בזה דתפיסת דמים בקודש אינה אלא בקדשי בד"ה או בבע"מ שיוצאין לחולין (עי' לשון רש"י בסוכה (מ ב) ד"ה קדש תופס א"ד) אבל לא בקדשי מזבח תמימים זולת היכא דשייכא קדושת תמורה. ולפ"ז מאי דאיתא בפרש"י לקמן גבי עגלה ערופה דקאמר הש"ס כפרה כתיב בה כקדשים ולא פרכינן כו'. ודאי ט"ס הוא כדברי המהרש"א שם. דהא כפרה ליתא אלא בקדשי מזבח:

בסה"ד ושביעית אחר הביעור. ר"ל ולא ביערם עי' בתוס' (פסחים נב ב) בד"ה מתבערין. מש"כ הרש"א בשם התוס' דלקמן דשביעית שרי בהנאה. אם כוון למש"כ לקמן (נח) בד"ה ושני דלא אתי שביעית מעבודת כוכבים דמה לעבודת כוכבים שכן אסורה בהנאה. ומשמע ליה אבל שביעית מותר בהנאה. ל"ד דפשוט דר"ל אבל שביעית מותר אפי' באכילה והיינו קודם זמן הביעור ואפילו הכי תופסת דמיה לאיסור סחורה ולביעור בהגעת זמן ביעור הפרי וכיוצא. או אפי' אחר זמן הביעור משכחת לה היתר אכילה לפמש"כ התוס' בפסחים שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף