רש"ש/נדרים/סה/א

רש"ש נדרים סה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא דכתיב ויבא אותו באלה וכתיב וגם במלך כו'. כצ"ל. ופסוק הראשון הוא ביחזקאל לז:

רש"י ד"ה במדין. ואמר רבי ת"ח יפר לעצמו. עי' שעה"מ פ"ו מהל' שבועות הל"ה:

במשנה ואין חכמים מודים לו. בהגרי"פ נ"א וחכמים מודים לו כו'. גם הרא"ש בפסקיו הביא גי' זו (וכ"ה הגי' בירושלמי) וכ' וסוגיא דהגמרא משמע כגי' זו. וכ' הק"נ דכוונתו מהא דפריך הגמרא מת נולד הוא. ומאי פריך דלמא ר"מ ס"ל כר"א דפותחין בנולד. וזה אינו כלום. דהגמרא פריך שפיר על שאמר שהן כנולד. הרי מת נולד גמור הוא. ותו מ"ק ואינן כנולד. למה הרי נולד הוא אלא דפותחין בנולד לפי סברתו. אבל כוונת הרא"ש דלגי' ואין חכמים כו' קשה דמאי פריך לריו"ח ל"ל למיתני תרי זימני נדר טעות. הא איצטריך לאשמעינן דהתם מודו ליה כמו שהקשו התוס'. וכ"כ הלח"מ רפ"ח מהל' נדרים. אולם לפי' הרא"ש כאן דלריו"ח ר"מ מחמיר. ודאי אין מקום לגי' וחכמים מודים לו. דא"כ מאי פריך ל"ל תרי זימני כיון דהך דהכא לאיסורא ודהתם להתירא. ויש לדחוק דהכי פריך דכיון דאמר ואינן כנולד והיינו משום נדר טעות רק דהכא גזרו ממילא מוכח דהיכא דליכא למיגזר כהתם הוה נדר טעות:

שם מת הכלב או שנהרג הנחש. וכתב התוי"ט משום דגבי נחש שכיחא טפי הריגה. ונראה ראיה מסנהדרין (טו ב) א"ב נחש. פי' דלר"ע כל הקודם להרגו זכה ע"ש:

גמרא אר"ה נעשה כתולה נדרו בדבר וריו"ח אומר כבר מת כו'. ותפסו הפוסקים כר"ה. וכ' הגר"א ז"ל בסי' רל"ב ס"ק נד דבירושלמי איתמר כר"ה כמש"כ הר"ן והרא"ש. ולכאורה תמוה דהרי שם איתא דשמואל אמר כבר מת ור"א בשם ר' אלעזר מפני שהוא כתולה כו'. והלא ר' אלעזר תלמיד שמואל כדאיתא בעירובין (סו) ואין הלכה כתלמיד נגד הרב. ואולי כוונתו דעל הא דר"א אר"ז בשם ר' יוחנן (כ"ה הגי' בירושלמי שלפנינו וכן העתיקו הר"ן והרא"ש בפסקיו ולא כמו שהוא בפי' בשם ר' יוסי) אף הוא א"צ היתר חכם. אבל גם מזה אין הכרע די"ל דקאי אתרווייהו:

שם וריוח"א כבר מת. ופי' הרא"ש דלפ"ז פי' דר"מ יש דברים שהן כנולד ר"ל דדינן כנולד כו'. לכאורה קשה כיון דבזה ר"מ מחמיר איך תני אח"כ ועוד אר"מ פותחין לו כו' דהרי שם הוא מיקל וכמו שהקשו התוס' במגילה (כח). ולזה י"ל דס"ל כמש"כ התוס' בעירובין (כג) דהיכא דתרוייהו מענין אחד אע"ג דלא הוו תרוייהו לחומרא תני ועוד. אבל ק"ל דהא כהאי לישנא מצינו לו בשבועות (פ"ו) יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע כו' והתם א"א לפרש כה"ג דהא מסיים שם דמחייב בשבועה. וי"ל ע"פ מש"כ התוס' בב"ב (ס"ד יא) ובש"מ דמצינו שהלשון שוה והפי' משתנה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף