חתם סופר/נדרים/סה/א

חתם סופר נדרים סה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המודר הנאה מחברו אין מתירים לו אלא בפניו. כתב הכ"מ בדעת הרמב"ם דברייתא תרתי קאמר חדא מודר מחברו הנאה ולא קיבל ממנו טובה צריך שיתיר בידיעתו מפני אשר חשד ולזה סגי שיודיעהו ע"י שליח. ועוד הנודר לטובת חברו צריך להתירו ברצונו של חברו דהרי מייתי מיתרו ותרווייהו שמעתי מיניה הא כדאיתא והא כדאיתא וצ"ע איך אפשר ללמוד זה מבמדין לך. והנה בחי' ריטב"א הקשה אי ס"ד בעי' רצונו א"כ אמאי אמר לו במדין לך והתר נדרך הלא בלא רצון יתרו אינו מותר וכשיתרצה תו לא צריך היתר דהריטב"א ס"ל כאיכא מאן דפליג לעיל בהר"ן (כא ע"א) ודלא כהרשב"א ע"ש ועיין היטב מ"ש הרשב"א במיוחסת סי' רכה ומ"ש עליו מהרי"ט סי' א. ועל קושיא הנ"ל תי' הנמוקי יוסף מדאפקיה רחמנא שבועת משה בלשון ויואל ולא אמר וישבע ש"מ ב' שבועות נשבע אחת ליתרו שלא יזוז מבתו ויניחנה עגונה ולזה באמת לא היה צריך היתר אלא רצון יתרו לך לשלום. ואידך נשבע לרצון עצמו שלא יכנס לסכנה למצרים מפני המבקשים נפשו והיינו לשון ויואל שפשוטו נתרצה. ורמז שנשבע לרצון עצמו. ומפני אותה השבועה של עצמו הוצרך היתר ע"ש. ולזה נתכוון ג"כ הר"ן לעיל ד"ה כי מתו כל האנשים וכו' ע"ש. ולכאורה יפלא א"כ לשבועת יתרו לא הוצרך היתר ושבועת עצמו היה די ששלח שליח להודיעו שהותר נדרו שלא יחשדנו ומ"ט חזר למדין וכמ"ש זה הריב"ש בתשובה. אע"כ מוכח מזה תרווייהו דאיכא חששא דחשדא ועוד לטובת חברו צריך רצונו וכיון שע"כ הוצרך מרע"ה לחזור למדין בעצמו לפייס את יתרו שזה א"א ע"י שליח לפייסו. וגם הוצרך להוציא עצמו מחשדא משבועת עצמו ע"כ א"ל הקב"ה התר נדר עצמך במדין ולא תצטרך לשלוח שליח כיון דעכ"פ תצטרך לשוב למדין משום פיוס יתרו ומוכח שני הדינים מדחזר למדין ש"מ לטובת חברו צריך רצונו. ומדהי' קבלה בידם שבמדין התיר לו נדרו כדאי' במדרש שהקב"ה קשר ענן על פתחו של יתרו ואמר מותר לך ש"מ שמשום חשדא צריך ידיעת חברו:

ודעת ר"ת דוקא שקיבל טובה מחברו והוכיח מסוטה (לו ע"ב) אתשל אשבועתך ע"ש ודעת מהר"מ אלשקר אפילו לא היה הטובה עבור השבועה רק עבור אותו הענין נמי אין מתירים אלא לרצונו עיין ש"ך סי' רכח ס"ק מ' וצ"ע הא יוסף נמי קיבל טובה שכם אחד על אחיך. וי"ל ע"כ לא קאמר אלא שכבר קיבל הטובה אבל נשבע לו שיעשה לו דבר פלוני ואז יקבל ממנו הטובה כמו שכם אחד על אחיך אם יקברנו בא"י יכול להתיר שבועתו ולא יעשה לו אותו דבר שיקברנו ולא יקבל גם ממנו הטובה שכם אחד. ובחי' תורה הארכתי בזה:

ובמשנה למלך מייתי ראיה לדר"ת מאגדת רבב"ח דאיך ס"ד לומר שבועת המבול דהא הוה לטובת העולם ובעי' רצונם אע"כ הואיל והקב"ה לא קיבל טובה מתירים שלא ברצונם ובחי' אגדה אמרתי דרבב"ח לא טעה בהא דודאי לא ירצה הש"י בהשחתת עולם. אך שבועת הגלות התפיס הקב"ה במבול כדכתיב כי מי נח זאת לי כאשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך. וא"כ כיון שהבת קול אמר סתמא מי מיפר לי חשש שיפר ב' השבועות בפ"א דהרי המתפיס בדבר והותר הראשונה הותרו כולם. וע"כ חשש נהי שיהיה טובה לפי שעה בבנין בהמ"ק יארע בזה הפסד לעתיד בהשחתת עולם ע"י מבול. ושם ביארתי. ולפ"ז ה"ל היתר לדבר מצוה לקבץ נדחי ישראל ולא בעי דעתו ורצונו של חברו כמ"ש הריב"ש ומביאו הש"ך סי' רכ"ד ס"ק נד ולא מוכח דברי משנה למלך הנ"ל:

עיין נזיר (לב ע"ב) פותחין בתנאי נולד. והרב"י תמה שהשמיטו הרמב"ם. ולפע"ד הרמב"ם מפרש תנאי נולד היינו משנתינו לקמן יש דברים שהם כנולד ואינן נולד. עיין בפי' המשנה להרמב"ם ותראה כי כן הוא. ומה דאמרי' בנזיר היכי דמי אמרין להון אי אתי אינש וכו' לאו אתנאי נולד קאי אלא אמתני' אעובדא דנחום המדי קאי ולק"מ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף