רש"ש/נדה/נט/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
במשנה ר"י מטהר. עיין בגמרא ובפירש"י ותוס'. ונ"ל דלפמש"כ הרא"ש דבעומדת ושותתה לבדה אפילו ר"י מודה דטמאה. וכן אפי' לפרש"י דגם בזה מטהר ר"י מ"מ איירי דוקא דומיא דיושבת דמוקמינן ביושבת על שפת הספל ומזנקת בתוך הספל ונמצא דם בתוכו. וכן בעומדת נמי שעומדת על שפתו ושותתת תחתיה ויורדין אח"כ לתוכו ונמצא דם בתוכו דר"מ מטמא משום דהדור מ"ר כו'. ור"י ל"ל חששא דהדור. אך גם הוא מודה בחששא דבתר דתמו מיא כו'. רק דבהאי גוונא ל"ל חששא זו דא"כ ה"ל לאשכוחי רושם דם על שפתו ג"כ כיון דבא לבדו ואין מ"ר עמו להדיחו. ואם באמת נמצא גם על שפתו. אז אפי' יושבת על שפתו ומזנקת לתוכו גם ר"י מטמא משום חששא דבתר דתמו כו'. ולפ"ז אם עומדת או יושבת נגד תוכו ונמצא דם בתוכו ג"כ טמאה אפילו לר"י מפני חששא דבתר דתמו כו'. ולכן קאמר כאן איש ואשה שעשו צרכיהם לתוך הספל דבכה"ג בהיא לבדה היתה טמאה אפילו לר"י מפני טעמא דאמרן. מ"מ באיש עמה מטהר ר"י משום ס"ס. וס"ל להש"ס דמ"מ כש"כ הוא מבבא דרישא כיון דאיכא ס"ס אשר מפני כן סבר ריו"ח דבזה אפילו ר"מ מטהר. והפוך בה דבזה יישרו כל רוכסי סוגיא זו:
גמרא אמר שמואל במזנקת. כצ"ל:
שם מ"ד הנ"מ בדיעבד אבל לכתחלה לא קמ"ל. עיין בהרע"ב ותוי"ט דפי' דאפי' ברישא נמי מטהר לכתחלה. וכ"נ מלשון רש"י אבל התוס' לעיל (יד ב) כ' דלפי' ר"ח לא קאי ארישא. ובב"ב (סא ב) בתד"ה ל"צ נסתפקו בכה"ג:
שם יושבת מה לי אר"ש. וכ' התוס' דה"מ למיפשט מדל"ק ר"מ ורש"א עומדת טמאה. ק"ל דאלא מאי אמרת דלר"ש יושבת ג"כ טמאה יקשה ג"כ מדוע השמיטה המשנה דעתו ולא תני רש"א ב"כ וב"כ טמאה וכדתני בברייתא. אלא ע"כ צריך אתה לומר דסמיך אסיפא דאשמעינן בה דאפי' בס"ס ואפי' ביושבת מטמא ר"ש. א"כ ה"נ א"ת דל"מ אלא בעומדת ג"כ סמיך אסיפא דאפי' בס"ס מטמא:
תד"ה מ"ש. ומשני במזנקת כו' ולא הדור מ"ר למקור ואין דרך כו'. כצ"ל:
בסה"ד ולהכי פריך יושבת נמי כיון דשותתת כו'. כצ"ל:
במשנה ג' נשים שלבשו חלוק אחד כו' כולן טמאות. לכאורה קשה הא קי"ל דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. עי' בפ"ט דטהרות מ"ט נמצא בגג המעטן טהור ובתו"ח שם ולעיל (ד) בפלוגתת ריו"ח ור"ל. ולכאורה הייתי ר"ל דע"כ ל"א א"מ טומאה ממל"מ אלא דוקא אם מקום שנמצא טמא ממ"נ לכן תולין הקלקלה במקולקל. אבל היכא די"ל אדרבה זה המקום שנמצא בו טהור והמאורע נתהוה במקום הראשון כמו הכא בכתם לא תלינן אותה על מקום מציאתה. ועי' לעיל נח (סע"א) ובתוס' שם מה שהביאו מפרק המדיר:
שם ישבו על ספסל של אבן כו' ר"נ מטהר. מסדור לשון המשנה היה משמע דלא מטהר אלא בג' נשים דניתוסף לזה עוד ספק מאיזו אשה בא. אבל מסיום דבריו כל שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים ל"מ כן. וכן מהא דשמואל בר"פ דלעיל בדקה קרקע כו' טהורה דמוקי ליה ר"א שם כוותיה מוכח דאפי' באשה יחידה נמי מטהר:
גמרא א"ר ובכותית הרואה. ופרש"י שגדולה היא כו'. וכ"מ בסוגיין דבעינן נמי ראויה לראות. אבל קשה איך למד זה מדומיא דנדה איהי גופא נוכל לומר דבלא הגיע זמן מיירי. וצ"ל דזה ידעינן מסברא דלא תלינן בלא הגיע זמנה בין בכותית ובין בנדה. עי' במל"מ בפ"ט מהלכות א"ב:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |