רש"ש על המשנה/כלים/א

רש"ש על המשנה ‏ כלים א

א

בתוי"ט ד"ה מגע כו' במגע הוא שכאשר נגע בשטח גשם האדם. והוגה בגליון דצ"ל השרץ ול"י מבטן מי יצאה [גם הב"ד העיר על תקון זה שהוא קלקול ואנחנו השמטנוהו. המאסף]. ומשמעה דאינו מטמא אלא אם כן נגעו במקום גילויו וכמו דבעינן מקום גילויו דהמתטמא. וכן איתא בנדה (ר"ד מג) גבי זב וס"ל דה"ה בשאר המטמאים. ואף דלענין טומאה בלועה אינה אלא בבע"ח כדמוכח לקמן פ"ח מ"ה ובאהלות פי"א מ"ז (ומש"כ התוס' בנדה (סב ב') בד"ה מקולי. טומאה בלועה לענין דם הנבלע בכסות. הוא אשיגרת לישן בעלמא) מ"מ בה"ס אשכחן אפילו באינו חי בחולין (עב ב') וכן בפ"י דמקואות מ"ה:

ב

בתוי"ט בד"ה ומי חטאת. מביא דברי הר"ש דפרה דלחטאת מיהא טהור הנושא דאלת"ה הנושא צלוחית כו' ע"ש. לפמש"כ לעיל במ"א בד"ה שאין בשם התוס' והרמב"ם דנוגע ונושא להזות על הטמא לא מתטמא א"כ אין ראיה מהנושא צלוחית בכדי להזות. ולענ"ד אפשר לומר דבאמת גם המים נטמאו וכדס"ל להתוס' בפסחים (סט) בד"ה שמא ועמש"כ שם בס"ד:

ג

במשנה למעלה מן המרכב משכב ששוה מגעו למשאו. עי' פי' הרע"ב. ונ"ל דאם הטהור למעלה מן המרכב (עיין ספ"ב דזבים) נטמא ג"כ לטמא בגדים כמו בנושאו. לפי פרש"י בפ' מצורע (ט"ו כ"ג) ע"ש. שוב מצאתי להרא"ם שם שכתב ג"כ כמש"כ. וכ"מ בתו"כ שם לעיל בפ' זב (בהל' ג') על פסוק והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב לא נחלוק בין נישא לנושא למרכב ע"ש ובק"א:

בתוי"ט ד"ה מרכב כו' וכך ג"כ דעת התוס' בעירובין (כז) ד"ה אם דיתיב ע"ש. לפמש"כ שם מהר"ם בביאור דבריהם נדחו דבריו:

בתוי"ט ד"ה שהוא מטמא תחת אבן מסמא. דתניא בת"כ כו' אין לי אלא בזמן שישב עליו הזב כו'. בת"כ שלפנינו ליתא מלת הזב. ונל"פ דקאי על הטהור שישב אח"כ על מושב הזב ולמד זה מאשר ישב עליו הזב כענין היקש דבכל ישיבה שהזב מטמא להיות נעשה מושב כן באותה ישיבה מתטמא הטהור. והא דבזב פסיקא להו נ"ל דנלמד מכל המשכב וכמו דיליף שם לקמן בסוף הפרק למרכב שמטמא ע"ג אבן מסמא מן וכל המרכב. ולבי אומר לי שנחסר דרשה זו מהת"כ ע"י שגגת המעתיקים. ודברי הק"א בזה מגומגמים:

בא"ד מנין לעשות ריקן כמלא ת"ל כל כלי. בת"כ ליתא תיבת כל וע"ש בק"א:

בא"ד דהטהור הנושא את דם הנדה טמא. משמע אפי' ע"י אבן מסמא. אבל במסקנתו משמע שחזר מזה וכ"מ להדיא מדבריו בפ"ה דזבים מ"ו וז' והעתיקן התוי"ט שם. ולכן ל"ד בכאן במה שהעתיק דבריו הראשונים דהכא ועי' בא"ר שכתב וכן אם למעלה מן המרכב אבן מסמא והניח אדם אפי' רק אצבע למעלה כו' נטמא. ותמוה דאיתא בזבים פ"ה מ"ה מקצת טהור על המשכב טהור. ופשוט דכש"כ במרכב. וכ"כ הר"ש לעיל "ותחתיו דזב היינו מרכב כו' ונשען רובו של זב עליו". וצ"ל דכוונת הא"ר שנשען עליו בהנחת אצבעו:

בתוי"ט ד"ה למעלה מן המשכב הזב. ובמשא נמי מטמא בגדים דילפינן בק"ו ממשכבו כו'. ושכח במחכ"ת לציין למש"כ בפ"ה דזבים מ"ב ד"ה והאדם בשם רש"י דעירובין. ועמש"כ בנדה (נ"ה ב') על פרש"י:

ד

בתור"ע (אות ד) על ספק הר"ש אם יש מעיינות לבועל נדה. כתב דלהתוס' בנדה (לד) סד"ה ותיפוק ליה פשיטא להו דיש לו מדכתבו אם בועל נדה הוא נטמא הוא ובגדיו כנושא רוקו של זב. אישתמיטתי' שכן כתב גם הר"ש עצמו בפ"ז דטהרות מ"ה וה"ל למירמא מדידיה אדידיה:

שם (אות ו') על הא דמביא התוי"ט מגמרא דכיצד הרגל דילפינן ש"ז דזב דמטמא במשא מק"ו מרוקו כו'. הקשה דלפמש"כ התוי"ט בדעת הרמב"ם דש"ז דטהור לנוגע בכעדשה ודשל זב אפי' לנוגע בכ"ש. נימא דאהני ק"ו לטמא במשהו ודיו שלא תטמא במשא. ואני אומר דאדרבה איפכא מסתברא והוא לפמש"כ התוס' בב"ק (יח ב') ד"ה היכא ע"ש ה"נ נאמר דכי תאמר דיו לענין בכעדשה לא משנינן מש"ז דטהור בעיקר טומאתו. רק שמוסיפין עליו טומאת משא ולטמא בגדים. אבל אם תאמר הק"ו לענין משהו עקרת לי' לגמרי מטומאת ש"ז דטהור. והשתא דאתינן להכי י"ל דבאמת למאן דיליף מק"ו ש"ז דזב אינה מטמאה במשהו. (ואע"ג דתנא דידן הוא דיליף מק"ו וא"כ יקשה מאי קאמר למעלה מהן כו' וש"ז. י"ל דנפרש כמו שפירש הר"ש לענין משא ולטמא בגדים) אבל הרמב"ם דפסק דהא דש"ז דזב מטמא במשא הוא מטעם דא"א בלא צחצוחי זיבה וכן פירש למשנתנו (אף שהוא נגד הש"ס דב"ק עי' במ"נ ישוב לזה) לכן שפיר פסק דמטמא בכ"ש כזוב דילפינן מזובו טמא הוא לפי גרסתו. ופי' ג"כ הא דלמעלה מהן זובו כו' לענין זה ואכמ"ל:

בתוי"ט ד"ה למעלה מן הזב כו' אבל אני תמה מן הרמב"ם כו' היה יכול ג"כ להביא ראי' כו' ממשנה שלמה כו' הנוגע כו' במצורע כו' וא' הנושא וא' הנישא. הן כמו דלא קאי וא' הנישא על מצורע כמש"כ התוס' בפסחים (סז ב) בסד"ה שכן עושה מו"מ (והביאה התוי"ט בעצמו שם) כן נוכל לומר דלא קאי עלי' וא' הנושא. ואנכי תמה על הרמב"ם שלמד זה מדקתני למעלה מזבה מצורע. היסט יוכיח שמפורש בפסחים שם שהמצורע אינו מטמא בהיסט. ואולי משום דלא תני לעיל בהמעלות טומאת היסט להכי שייך למיתנא למעלה כו' כיון דמאי דחשיב עד הכא כולם נוהגים במצורע אבל קשה דהא מצורע אינו מטמא את מה שבועל וכן אפי' מצורעת כדמייתי שם התוס' מת"כ ואפ"ה תני למעלה ועי' בר"ש לעיל מ"ג:

ה

בתוי"ט ד"ה עשר טומאות כו' דהא התשיעית שהיא פירש ממנו אבר כו' אין לה מעלה על הרבה שנמנו לפניו. ול"נ דמעלתה הוא שמטמאה טומאת ז' מה שאין בכל מה שלפניה. אבל יותר ה"ל לדקדק מהראשונה על מי נתעלה אם לא על טהור גמור:

ז

בתוי"ט ד"ה שמשלחין. וק"ק לי דליתני כו' אבנים המנוגעות כו' ואני מוסיף עוד בגדים המנוגעים שכן כתב הרמב"ם בספי"ג מהל' ט"צ שמשלחין אותן חוץ לעיר כו' ובין שאינה מוקפת וזה חומר בבגדים מבאדם ע"כ. והוא מהתוספתא ספ"ז. וכן איתא שם להדיא הדין בבתים המנוגעים ע"ש:

שם בסה"ד אגב גררא ת"ל ועיקר קדושה שילוח המצורעים. לכאורה גם הא דיצא א"מ אותו ג"כ נחשב לקדושה ואגבה תני ומסבבין:

ד"ה ומסבבין. והמ"ל ומכניסין כו'. תמוה דודאי אין מכניסין מק"ו מאם יצא דאין מחזירין. גם מש"כ בסה"ד כלומר כו' מעיר לעיר ג"כ תמוה. ואולי כוון למש"כ בס' מ"נ דדוקא אם היה בשעת מיתה בעיר ויצא מת אין מחזירין אבל אם מת חוץ לעיר מכניסין ע"ש:

ח

בתוי"ט ד"ה לפנים מה"ח. ועוד מקודש כו' כגון כו' ולחמה חוץ לחומה כו'. ולעד"נ שזה נכלל בהא דקדשים קלים נאכלים לפנים מה"ח דמח"ז אתינן עלה דלא קדש הלחם. ומש"כ ולענין שוחט על חמץ לריו"ח דאמר כו' חוץ לחומת בית פאגי. תמוה דלריו"ח פשוט דחייב אפילו היה חוץ לירושלים:

ט

בפנים. ההיכל מקודש ממנו שא"נ לשם שלא רחוץ ידים ורגלים. ק"ל כיון דפסול לעבודה א"כ ה"ל ביאה ריקנית. ות"ל דאסור משום ואל יבא בכל עת אל הקדש ואפי' היה רחוץ ידו"ר כדאיתא במנחות (כז ב). וי"ל דמיירי ליכנס לשם להשתחוות עי' תוס' שם. או לתקן בדקי ההיכל עי' בר"ש. עוד אפשר לומר דדוקא הראוי לעבודה מוזהר באל יבא. וכן בת"כ ס"ד למעט בניו מואל יבא והביא שם ראיה מהא דתמימים נצטוו בשתויי יין ולא בע"מ:

בתוי"ט ד"ה שאין נכנס כו' אבל קשה מדר' יוסי דסיפא דלא משייר אלא חדא מחוסר בגדים כו'. לע"ד י"ל כיון דאמרינן זבחים (יז ב') אין בגדיהן עליהם אין כהונתם עליהם. א"כ הויין כזרים וכבר חשיב עזרת כהנים שאין ישראל נכנסים לשם. ובזה נסתר גם מש"כ לעיל על הא דלא חשיב ת"ק בבין האולם ולמזבח מחו"ב משום דקילי דפסול מחמת ד"א הוא. דאדרבה משום דחמירי דחשיבי כזרים ואפי' בעזרת כהנים אסירי. אבל מ"מ אינני מחליט ד"ז שזהו חידוש גדול שיהיו הכהנים אסורים בעזרת כהנים שלא לצורך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף