משנה/כלים/א

משנה ‏ כלים א

(א) אבות הטומאות, השרץ ושכבת זרע וטמא מת והמצורע בימי ספרו ומי חטאת שאין בהם כדי הזייה. הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר. ואינם מטמאין במשא:

(ב) למעלה מהם, נבילה ומי חטאת שיש בהם כדי הזייה. שהם מטמאין את האדם במשא לטמא בגדים (במגע) וחשוכי בגדים במגע:

(ג) למעלה מהן, בועל נדה. שהוא מטמא משכב תחתון כעליון.

למעלה מהן, זובו של זב ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו ודם הנדה. שהן מטמאין במגע ובמשא.

למעלה מהן, מרכב. שהוא מטמא תחת אבן מסמא.

למעלה מן המרכב, משכב. ששוה מגעו למשאו.

למעלה מן המשכב, הזב. שהזב עושה משכב ואין משכב עושה משכב:

(ד) למעלה מן הזב, זבה. שהיא מטמאה את בועלה.

למעלה מן הזבה, מצורע. שהוא מטמא בביאה.

למעלה מן המצורע, עצם כשעורה. שהוא מטמא טומאת שבעה.

חמור מכולם, המת. שהוא מטמא באהל מה שאין כולם מטמאין:

(ה) עשר טומאות פורשות מן האדם:

מחוסר כפורים, אסור בקדש ומותר בתרומה ובמעשר.

חזר להיות טבול יום, אסור בקדש ובתרומה ומותר במעשר.

חזר להיות בעל קרי, אסור בשלשתן.

חזר להיות בועל נדה, מטמא משכב תחתון כעליון.

חזר להיות זב שראה שתי ראיות, מטמא משכב ומושב וצריך ביאת מים חיים ופטור מן הקרבן.

ראה שלש, חייב בקרבן.

חזר להיות מצורע מוסגר, מטמא בביאה ופטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים.

ואם היה מוחלט, חייב בכולן.

פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי, מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל.

ואם יש עליו בשר כראוי, מטמא במגע ובמשא ובאהל.

שיעור בשר כראוי כדי להעלות ארוכה רבי יהודה אומר אם יש במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב יש בו להעלות ארוכה:

(ו) עשר קדושות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה, שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאים כן מכל הארצות:

(ז) עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה שמשלחים מתוכן את המצורעים ומסבבין לתוכן מת עד שירצו יצא אין מחזירין אותו:

(ח) לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני.

הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם.

החיל מקודש ממנו שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסים לשם.

עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבים עליה חטאת.

עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת.

עזרת הכהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה לתנופה:

(ט) בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם.

ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים.

קדש הקדשים מקודש מהם שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה.

אמר רבי יוסי בחמשה דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל שאין בעלי מומין ופרועי ראש ושתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסים לשם ופורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף