רש"ש/יומא/פ/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות ישנים תוספות רי"ד חי' הלכות מהרש"א תוספת יום הכיפורים גבורת ארי רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא ומאי ראיה לדבר יוה"כ דאי מהתם כו'. לכאורה המ"ל דאי מהתם ה"א דאתא לדר"ש אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים כו' (חולין קכט):
גמ' שם ואימא בן פקועה טעון קריעה. ק"ל דהא אפי' לר"ש שהבאתיו בסמוך לענין טומאה מיקרי אוכל אף דבר שאסור באכילה. וי"ל דהא משום דכתיב כל מרבינן ליה כמש"כ התוס' במנחות (קא ב) אבל אוכל משמע דוקא הראוי לאכילת ישראל. ולכאורה הך קושיא אזלא דוקא אליבא דריה"ג בחולין (עה) דס"ל דב"פ מיטמא ט"א. ואולי ר"ל כאן שנמצא מת:
גמ' שם אלא דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול. נשאלתי מחכם אחד דלפ"ז ה"ל להחמיר ולאכול בליל א' ש"פ מצה כל כמה דאפשר היינו שלא לאכול דבר אחר זולתה רק ממנה לבד לשבעה מפני חשש זה כי אולי יוגדל השיעור. והשבתיו ולטעמך בזמן המקדש נמי לא ה"ל לאתויי חטאת על כזית דחלב מפני חשש חולין בעזרה. אלא עיקרא דמילתא כתיב ואל השופט אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא שופט שבימיך (ספ"ב דר"ה) (ונ"ל דזהו דאמרינן בהוריות (ג רע"ב) או דלמא ידיעה דההוא ב"ד דהורו בעינן ור"ל כיון דהם לא חזרו קרינן בהו ואל השופט כו' בימים ההם. ומהרמב"ם פי"ג מהל' שגגות ה"ד מוכח דהאיבעיא דשם הוא בשידעו גם ב"ד הראשון שטעו וגירסא אחרת היה לפניו) אך אם יביא הקרבן על אכילת כזית בזמן שתתחדש הלכה על שיעור גדול אז ודאי הוי חולין לעזרה. ועוד דאז יחיו גם ב"ד הראשונים ויחזרו בהם. (ועי' כעין זה בסנהדרין (כט ב) בעובדא דרי"ש בר"י ור"ח) והא דהס"ד מעיקרא דאם ימעטו השיעור יהא חייב אף האוכלו בזה"ז הוא משום דבשעה שאכלו שגג ג"כ בחלב דהיה סבור שהוא שומן וס"ד דדמי להא דריו"ח רבו בריש הוריות דאף אם עשה בהוראת ב"ד פטור מ"מ אם נתחלף לו חלב בשומן ואכלו חייב ודחי והתניא כו' דזה אפי' לריו"ח נקרא לא שב מידיעתו מפני דהוה שופט שבימיך והוא כעין שכ' המל"מ רפ"ב מהל' הנ"ל ע"ש:
גמ' שם אריו"ח שיעורין ועונשין הלמ"מ. הגהת הגרי"פ למחוק אריו"ח שייכא לקמן בסמוך. אמנם לא נ"ל גם שם למחוק רק תיבת אמר:
גמ' שם שיעורין של עונשין הל"מ. ל"י כוונת אמרו של עונשין. הלא שיעורין של מ"ע כגון דאכילת מצה ופסח ג"כ הל"מ. וכן דטומאה כמו עצם כשעורה כזית מן המת ודנבלה וכעדשה מן השרץ וטפח על טפח דטומאת אהל וכדומיהם ג"כ מהל"מ. ואולי משום דס"ל ח"ש אסור מה"ת ואין בו לאו אלא איסורא בעלמא לכן קאמר של עונשין דר"ל שיש בהן עונש דמלקות או דכרת לאפוקי לאיסורא אין שיעור:
רש"י ד"ה וראיה לדבר. למה שאמרתי דלפי ששינה כו' שינו חכמים כו' שאף בו שינו בשיעוריה כו'. כצ"ל:
רש"י ד"ה מחוסר שחיטה. ולא אמו. ק"ל דבביצה נמי לא קרינן באמה אשר יאכל. דאף למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת נחירה מיהא בעי כדכתבו התוס' בחולין (כ) וכן אפי' לר"מ דאית ליה שם (קב) דאמ"ה אינו נוהג בעוף. וכן למ"ד שם (בע"ב) דבחייה לאו לאברים עומדת נראה דמ"מ היא באיסור דאינה זבוחה וכ"כ התוס' שם לג ד"ה אחד. וי"ל דמ"ל בביצה שנמצאה במעיה לאחר שחיטה דומיא דבן פקועה דפריך:
רש"י ד"ה זוטר טובא ל"ג. בסוכה (ה ב) דאיתא כה"ג לא מחקו. ונ"ל משום דס"ל דבפחות מכזית א"א לאוקמי' דאשר יאכל כתיב ואכילה איננה בפחות מכזית:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |