רש"ש/יבמות/נה/א

רש"ש יבמות נה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא שכן קרובי עצמו כו'. פרש"י דחוק ולע"ד יל"פ ע"פ הכתוב עצם מעצמי בראשית (ב כג):

שם ולמה יצאתה כרת באחותו לדונו בכרת כו'. לכאורה לדונה בה' היה צ"ל (אמת במגילה הגי' לדונה אבל בכה"מ איתא לדונו) ונ"ל דהכינוי שב על הלאו שבה וכ"נ מפרש"י כאן ויהיה מזה ראיה לפירוש התוס' בהא דח"כ בכלל היו (במגילה וש"מ):

שם דודתו דכתב בה רחמנא ערירים ימותו ל"ל. כצ"ל:

רש"י ד"ה שפחה חרופה. שפחה כנענית כו'. מהרש"ל כתב פי' והיא חצי משוחררת כו' ע"ש ולעד"נ דרש"י בדוקא נקיט כנענית ולא חצי משוחררת לפי סוגיא דהכא וכרי"ש בכריתות (יא) וכן ס"ל לרבנן דרבי בגיטין (מא ב) לאוקימתא דרב יוסף שם וכן סתמא דברייתא בקדושין (ו) דלר"ע דבחצי משוחררת איירי הרי מסקינן בגיטין דקדושיה קדושין ולעיל (מה ב) אמרינן כגון דקדיש (ר"ל חצי עבד וחב"ח) בת ישראל דנמצא צד עבדות שבו משתמש בא"א (ור"ל דלכן הולד ממזר) ונראה דכש"כ חצי שפחה וחב"ח שנתקדשה דהולד ממזר אם זנתה (עי' ר"ן פ"ק דקדושין דף ר"ט ד"ה גרסינן בפ' השולח א"ל מי שחציו עבד כו' ותבין) ודע שאני מסתפק אם נאסרת על בעלה ונראה דנאסרת כיון דהולד ממזר (ועי' סוטה יח ב ובפרש"י שם ד"ה אין קדושין תופסין) וא"כ היכי מצינן למילף מינה מכלל דח"ל בהעראה דלמא שאר ח"ל גמר ביאה דוקא וש"ח איצטרך דלא תימא דהיא בכלל אשת איש דחייב בהעראה מהקישא דר' יונה וראה האיך דייק רש"י בדבור הקודם לומר דשפחה ח"ל מולא יהיה קדש ולר"ע א"ל דיליף ח"ל מח"כ בבמה מצינו לענין העראה ולטעמיה דמשוה להו לענין ממזר עי' בסוטה שם וכה"ג כתבו התוס' בכתובות (כט ב) ד"ה וחד:

רש"י ד"ה דכהונה. לאו השוה בכל דומיא דש"ח. לכאורה גם היא אינה שוה בכל דהותרה לעבד עברי וי"ל ע"פ מש"כ התוס' לעיל (ה א) בד"ה ואכתי ע"ש:

תד"ה דיש. תימה הכא כו'. לכאורה הכא ס"ד דשרי מטעם שכ' התוס' לעיל (נד רע"ב) ומה שהקשו מחמותו דלאח"מ ל"ל קרא למעוטי לפמש"כ בס"ד בב"ב (קיד ב) בתד"ה מה (ועי' ג"כ מש"כ לקמן בע"ב בתד"ה לאחר) לחלק דלאחר מיתתה נקראת עדיין שארו אבל לאחר מיתת הבעל פקע קנינו לק"מ ועוד נ"ל מדכתיב באחות אשתו בחייה מכלל דשארי קרובות האסורות מחמתה הוא אפי' אחר מיתתה:

תד"ה לישתוק. וא"ת כו' לישתוק קרא בח"כ. לעד"נ משום דמש"ח איכא למידק דשאר ח"ל דקיל עונשייהו דאין בהן קרבן רק מלקות (עי' שבועות (לז א) תד"ה מאי ובגמרא כתובות לב) להכי חייבים עונשן הקל אפי' בהעראה משא"כ עונש החמור כמו בח"כ הוה ילפינן מש"ח דגם בה עונש חמור קרבן דא"ח רק בגמר ביאה וזה למדתי מדקדוק לשון רש"י שפחה ח"ל כו' דלא מייתי אשם כו' מכלל דחייבי מלקות כו' ועי' לקמן (נו ב) תד"ה עיקר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף