רש"ש/יבמות/נה/ב

רש"ש יבמות נה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא א"ח אלא על ביאת המירוק. נראה דלשיטת התוס' דלא בעינן הוצאת זרע מירוק אינו מלשון ולא הורק מכלי אל כלי (ירמיה מח יא) כדמשמע מפרש"י אלא מלשון ומירק אחר שחיטה ע"י דיומא (לא ב) שהוא לשון גמר עי' חולין (כט א) תד"ה ומירק והיינו גמר הכנסת גיד או עטרה:

שם אמר להו או איהו שקראי. כצ"ל:

תד"ה אתיא. דל"כ חילול כו'. לכאורה התם נמי נימא דלא יחלל דכתיב בהדיא הוה כאילו היה כתוב ולא ימות ונידוק הא אחר שלא יצא ימות וי"ל דאם נידוק כן לענין מיתה טפי ה"ל למידק הא אם יצא ימות דה"נ דייקינן בקרא דראשיכם אל תפרעו גו' ולא תמותו עי' מו"ק (כד א) תד"ה הא ובמש"כ שם:

תד"ה קיחה. וא"ת וניליף מקיחה דיבמה כו' וי"ל דאינו מופנה לגז"ש. עי' מהרש"א ואנכי אוסיף ע"ד דזה מוכרח מהגמרא דלקיחה דיבמה אינה מופנה (וכדדרשינן לעיל בר"פ ולקחה שלא כדרכה) מדקאמר יבמה ליבם אתיא ביאה ביאה ול"א קיחה קיחה והנה ביאה דיבמה ג"כ א"מ כמש"כ התוס' לעיל (נד א) ד"ה וכי וע"כ צ"ל דביאה דח"ל מופנה אבל קיחה דח"כ ג"כ א"מ וכיון שכן ע"כ צ"ל דקיחה דח"ל דכהונה וקיחה דאשה לבעלה תרוייהו מופנים מדיליף קיחות דידהו מקיחה דח"כ שא"מ ולכן שפיר הקשו התוס' אח"כ וא"ת ניליף מח"ל דכהונה כיון דתרוייהו מופנים ולפ"ז א"ש מה שפרש"י לקמן (נו ב) ד"ה אשלא כדרכה וגמר ביאה ביאה ולא קאמר קיחה קיחה (ונדחק המהרש"א שם בד"ה ה"ג) משום דתרוייהו אינם מופנים:

תד"ה לאחר מיתה. דאשמעינן דלאחר מיתה לא מיקרי שארו. תמוה דהא הכתוב קראה להדיא שארו אחר מיתתה גבי טומאה ונחלה ועוד קשה דהרי ילפינן כל העריות ואפי' זכור מינה כדמוכח בסנהדרין (עח) וא"כ ע"כ אינו משום דלא מיקרי שארו אלא משום דל"ל הנאה וכדאיתא שם ועוד כיון דממעטינן מן לזרע משמע משום דאין ראוי להזריע ועפרש"י שם בד"ה והא אית ליה הנאה ועמש"כ בחולין (קכא ב). שוב ראיתי להתוס' בב"ב שם שהביאו להפך להוכיח מכאן דמיקרי שארו אפי' לאחר מיתה ועמש"כ שם בס"ד ועמש"כ עוד בזה במהדורות לס' נת"ע (בדף קיד):

בא"ד וא"ת דבפ' ד"מ כו' ואר"י כו'. לדבריהם עדיין לא יתיישב למ"ד משמש מת בעריות חייב למאי איצטרך לזרע לריו"נ שם דממעט מעשה הורדוס מגם שניהם ולולי דבריהם הנ"ל דרבא לשיטתו לעיל (ח) וכמש"כ התוס' שם דס"ל דמהקישא דר' יונה לא ילפינן קולא להכי איצטריך תרי קראי בא"א למילף מינה גם שאר עריות באם אינו ענין ומאי דקאמר התם בסנהדרין ואידך מעשה הורדוס ל"כ הוא היינו משום קרא דהכא דלזרע (וע"ד שכ' התוס' בסה"ד ודלא כמש"כ המהרש"א לדבריהם) וס"ל דגילוי מלתא בעלמא היא וילפינן מינה שאר עריות ג"כ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף