רש"ש/יבמות/כ/א

רש"ש יבמות כ א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא האי איסורא דאית ליה התירא. נל"פ דאיסור אשת אח מאב התירה התורה במקום מצות יבום רק באחיו שלא היה בעולמו אמרה תורה דליכא מצות יבום לכן ממילא קמה עליה באיסור אשת אח ועתה כשנפלה מאחיו השני שהיה בעולמו דאיכא מצות יבום הרי היא דוחה איסור דאשת אח ול"ל דתיאסר משום דעתה עליה שני פעמים איסורי אשת אח דא"כ ליתסר נמי כל יבמה שנפלה שתי פעמים ונכון בעז"ה:

במשנה כל שאיסורה איסור ערוה כו'. כצ"ל וכ"נ להדיא מתד"ה לאתויי וכ"מ בגמרא שם וכן העתיק רש"י לעיל (ט א) ד"ה והרי:

שם איסור מצוה כו' חולצת ול"מ. בס' חוסן ישועות בר"מ האריך להוכיח דצרת א"מ ג"כ ל"מ והוא נגד גדולי הפוסקים עמודי הוראה וגם נגד מס' ד"א ומה שדחה ראיית היש"ש ממתניתין דלפנינו מדלא תני גבי א"מ שאיסורה כמו גבי ערוה שפי' התוס' דהיינו הצרה משמע דאיירי דוקא בא"מ עצמה אבל צרתה מתייבמת ג"כ והרב הנזכר כ' דתיבת שאיסורה מושך עצמו ואחר עמו ע"ש ותמוה דלפ"ז גם איסור קדושה דהיינו ח"ל אסורה הצרה להתייבם וזה ודאי אינו דלכ"ע ח"ל צרתן מתייבמת כמש"כ המחבר בעצמו ומה שהביא המחבר ראיה לשיטתו מהתוספתא דאיתא שם דבאשה שיש בה קדושין צרותיהן חול"מ ופי' הוא דהכוונה על שניות דח"ל הצרות מתייבמות ג"כ פירושו דוחק גדול אבל נראה יותר גי' הגר"א ז"ל באבן העזר סי' קע"ד סק"ב צרותיהן חולצות או מתייבמות וגירסתו זאת נעלמה ג"כ מהמחבר פי' החדש על התוספתא ומה שהביא עוד מהתוספתא גבי מתניתין דשש עריות חמורות דקתני נשאו לאחיו שלא בעבירה צרותיהן פטורות ופי' דהכוונה הוא על שניות דקדושין תופסין בהן ופטורות מן היבום דא ודאי טעותא היא חדא היאך קרי להו שלא בעבירה וזאת שנית דלשון פטורות משמע אף מן החליצה ובירושלמי הלכה א' וה' מייתי לה להדיא פטורות מן החליצה ומן היבום אבל נעלם ממנו שבירושלמי שם הלכה א' מסיים אחריה ומכולן אין לך אלא אמו אנוסת אביו כו' ע"ש ומה שהקשה מ"ש מהא דאסור בצרת קרובת חלוצתו (ה"ל להקשות ג"כ מצרת אחות זקוקתו דפשיטא ליה להש"ס לקמן (כז) דאסורה ואפי' לתירוצא דר"א שם מדמקשה שם אדר"א בר ממל א"ה יבומי נמי כו' משמע דלר"א ניחא וכ"נ מפרש"י שם ברה"ע וכן מתד"ה אחריו ודלא כדמשמע קצת מפרש"י שם דלר"א מותרת אפי' להתייבם וכמו שהעירותי שם בדבריו ע"ש. ומצאתי להרשב"א שהעיר עליו בזה) אבל לק"מ דאנן דוקא בשניות אמרי' דצרותיהן מותרות ואחות חלוצה (וזקוקה) אינן בכללן דהרי לא חשבן בהדי שניות לקמן וכי פריך שם (כא ב) מאי שייר כו' לא משני דשייר אותן וכן מר בריה דרבנא דעמד למנין שם לא הכניסן במנין. ואין דנין דברי סופרים מד"ס (ידים פ"ג מ"ב) וראיה דקרובת חלוצתו חמירא משניה דהא מבואר בר"פ ד' אחין דקרובת חלוצתו אי חלץ לה מיקריא חליצה פסולה ואינה פוטרת צרתה ובשניה תניא לקמן (בע"ב) דבחליצתה נפטרה צרתה ועי' לקמן (כו ב) תד"ה חליצה ונ"ל ראיה דצרת שניה מתייבמת מהא דלקמן (צו ב) במשנה וכפי פי' התוס' (בדף לב א) בד"ה מדרבנן ע"ש וענ"ל ראיה מהא דפריך לקמן (ר"ד כט) אחותה מא"ל ע"ש וא"ת דגזרו בצרת שניה אטו צרת ערוה נימא נמי דגזרינן אחות שניה אטו אחות ערוה אלא ודאי דל"ג אלא על השניה עצמה משום ערוה אבל לא על צרתה וה"נ על אחותה לא ה"ל למיגזר ולכן פריך שפיר ועמש"כ לקמן (קח ב) בס"ד:

גמרא אילימא דאיסור מצוה כיון דמדאורייתא כו'. עי' לקמן (כו) במשנה כ"ח ובגמרא (כח ב) ובמשנה שם:

שם פיסקא איסור קדושה כו' ואמאי ק"ל איסור קדושה דכתיב קדושים יהיו לאלהיהם. ק"ל הא לפי המסקנא לקמן לא קאי קדושים יהיו על איסור אלמנה לכ"ג וכמש"כ התוס' בב"מ (ל א) ד"ה הא דלא קאי רק אמאי דכתוב באותה פרשה ולדעת רש"י לקמן (פד א) ד"ה והא כוליה לא קאי נמי על גרושה לכהן הדיוט והתוס' שם חלקו עליו וכשיטתם בב"מ דקאי על כל הכתוב באותה פרשה ונ"ל ראיה לשיטת התוס' מלקמן (בע"ב) אלא א"ר גזירה אלמנה מהא"ר כו' ממזרת כו' מא"ל ולא פריך מגרושה כו' לכ"ה דאף מן הנשואין דנעשה חללה ג"כ וחלה על איסור גרושה כדאיתא קדושין (עז ב) מ"מ עשה דיבום דחי להו כדמשמע בתוס' פסחים (מז ב) ד"ה כתישה וכמו שהערותי שם אולם יש לחלק דשם אינו עובר על הב' לאוין בבת אחת אבל הכא כשיבא עליה יהיה עובר על הב' לאוין דגרושה וחללה בבת אחת ונ"ל דע"כ לא כתבו התוס' שם אלא לרבה (דאזלא הסוגיא שם אליבי') דס"ל אין חילוק מלאכות ליו"ט ולכן לא נחשבו אלא ללאו אחד ועמש"כ בזה בנזיר (מא ב) בתד"ה ואי כתב בס"ד ועי' בתוי"ט ואנכי תמה על הפוסקים שלא הביאו מחלוקת רש"י והתוס' בהא דגרושה כו' לכ"ה אי קאי עלייהו הא דקדושים יהיו (בא"ע סי' קע"ד) דנ"מ לענין אם בעלו קנו או לא:

שם קפסיק ותני ל"ש מן הנשואין ול"ש מהאירוסין. בריש כתובות דתנן ואלמנה ליום החמישי הביא התור"ע מהירושלמי דדוקא בעולה אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה נשאת בד' וכש"כ מן האירוסין וכן שם (נז א) במשנה ולאלמנה ל' יום כתב הרמב"ם בחבורו וש"פ דדוקא בעולה ואולי י"ל דלפי דתני שם ושם קודם בתולה ומשמע דאלמנה היא הפוכה דהיינו בעולה וכ"מ מלשון הר"ן שם בפ' אע"פ אבל לכאורה בהך דפ' אע"פ ה"נ דגם נכנסה לחופה ול"נ דיה בל"י לפי הטעם שכתב רש"י שכבר יש בידה וצ"ע על הפוסקים שכ' בעולה אבל נראה דהכא דפריך קפסיק כו' הוא מטעם שכתבתי בס"ד בגיטין (כו ב) ע"ש:

רש"י ד"ה גרושה. שעבר אחיו המת כו'. וכ"צ לפרש לדברי התוס' לקמן (כב א) בד"ה מי כו' בבת ישראל לנתין וממזר ולעיל (י) אמרי' דאי לא קתני וגם הכא דומיא דאיסור ערוה תני דע"כ לאחיו המת לא היתה ערוה לכן נלע"ד לפרש שאחיו המת היה חלל והא דתני ב"י לנתין אגב ממזר תני ליה עי' תוס' ר"פ אלו נערות:

רש"י ד"ה קדש עצמך. לעמוד ולהזהר. כצ"ל:

רש"י ד"ה יש לך יבמה. דאם כתב ואם לא יחפוץ כו'. כצ"ל:

תד"ה לאתויי. דמשמע שאיסורה בא מחמת ערוה דהיינו הצרה. לפ"ז אינו מכוון לשון הגמרא הוא דאסירה צרתה דתיבת צרתה מיותרת כיון דבה איירינן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף