רש"ש/יבמות/כ/ב

רש"ש יבמות כ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא אלא א"ר אלמנה מהא"ר נמי עשה ול"ת כו'. לכאורה יקשה לפ"ז אמאי תני בברייתא לעיל פצוע דכא כו' ואם בעלו קנו לכתחלה נמי (עי' בתוס' שם) ואי משום והתקדשתם אפי' דיעבד נמי לא ואולי י"ל דס"ל לרבא הואיל דקדושין תופסין בח"ל ועשה להכי קנו וכסברת המהרש"א שאביא לקמן ואפי' למיפטרא צרתה (עי' לקמן מש"כ) וכ"מ בירושלמי פלוגתא בזה ואיכא מ"ד שם דנפטרה צרתה אף באלמנה מן הנשואין לכה"ג ע"ש בקה"ע ובש"ק והא דפריך לעיל בעצמו על ר"ג א"ר היינו למאי דדריש מקרא דיבמתו דאינה עולה ליבום לכן ס"ל דדינם כאיילונית לענין יבום דקיימא עליו באיסור אשת אח ובזה מתורץ היטב תמיהת התוס' בסה"ע (ובלא"ה יש לתרץ תמיהתם דרבא מוקי להא דאם בעלו קנו היכא דלאו בני חליצה נינהו כגון אלם או אלמת או דנחתכו רגליהם וכיוצא והא דקתני או שחלצו לצדדין קתני כדמשני רבא עצמו לעיל וא"ש לפ"ז טפי מה דחלק התנא ואם בעלו בפ"ע) והגמרא לקמן לא ס"ל כן ובזה מיושב ג"כ מה שאמר הש"ס לקמן תנ"ה אם בעלו קנו דלכאורה תמוה דהא מברייתא זו עצמה הוכיח רבא גופיה דאינו אסור מה"ת דנראה דזוהי הברייתא עצמה דפצוע דכא דאייתי רבא לעיל אלא דהש"ס הוסיף בה לביאור ביאה ראשונה בביאה שניה וזה י"ל בלא"ה דעיקר הסיוע הוא מדקתני בה ואסור לקיימן (בביאה שניה) דפשיטא אלא ע"כ דאתי לאורויי לן דטעמא דאסור בביאה ראשונה הוא משום שניה וכה"ג תמצא לקמן (קט) בגמרא עוד י"ל דלעולם אין בהם אלא לאו לחודא ומ"מ לכתחלה לא גזירה משום אלמנה מהא"ר מפני דהעשה שבה אינו מפורש להדיא וכמו דלפי האמת אין בה עשה:

שם אלא א"ר גזירה אלמנה מהא"ר כו'. ק"ק מדוע הדר ביה משנויא דקדושים יהיו ועמש"כ במשנה:

שם כה"נ כו' גזירה משום איילונית. לכאורה ה"ל לתרוצי בלידה תלי רחמנא מידע ידיע:

שם ביאת כ"ג באלמנה ח"א א"פ צרתה. עי' מהרש"א שרצה לפרש דהיא גופא לכ"ע סגיא בגט ולכאורה תמוה דא"כ מאי פריך מואם בעלו קנו וכן ראיתי בב"ש סי' קע"ד סק"ג שהוכיח מזה דגם היא עצמה אינה נפטרת בביאה זו אבל באמת ברייתא זו דפצוע דכא היא תוספתא במכלתין פי"א ושם הגי' קנו ופטרו את הצרות והש"ס קיצר או שנשמט ע"י שגגת המעתיק ועוד דומיא דקנו דרישא קתני והתם ודאי דנפטרו הצרות ודע דק"ל בסוגיא זו דמשמע דלכ"ע אם היה אפשר בלא דחיית הלאו דלא קנו וא"פ צרתה הא כיון דאיכא צרה אפשר לייבם אותה בלא דחיית הלאו:

רש"י ד"ה סריס אדם וד"ה ואסור לישא כו'. הד"א:

רש"י ד"ה ואסור לקיימן. ובעלו הן את יבמתן. כצ"ל:

תד"ה א"ה ח"ל נמי. פי' דמהאי קרא דלא יחפוץ כו'. כצ"ל:

תד"ה אטו. עי' כה"ד ומזה נראה ברור לפשוט ספיקתו של הב"ש בסי' ט"ו סעיף כ"ד באם נשא שניה ע"י אונס ועבר האונס דצריך לגרשה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף