רש"ש/חולין/י/ב

רש"ש חולין י ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא וכ"ת דפתח בי' כוותא. לכאורה משמע מזה דא"צ לסגור החלונות והחורים שבבית רק הדלתות של הפתחים העשויין לצאת ולבוא דרך עליהם. דאל"כ גם הכוותא לא תועיל דשמא בצר ליה שיעורא טרם שיסגור הכוותא. ויש לדחות משום דל"ח אלא דילמא בצר קודם יציאתו מן הבית. אבל בבצירתו אחר שיצא קודם סגירתו לא איכפת לן. תדע מדלא פריך אלא מאחורי הדלת ול"פ אף מכנגד הדלת בשעה שנוטהו לסגור. ואולי י"ל דזה נכלל ג"כ באחורי הדלת. משום דאז מה שכנגדו הוא ג"כ אחוריו. אך לקמן מהא דאמר תניא דלא כראב"י כו' וכן מהא דאמר כגון דקיימי דרא דגברי כו' משמע להדיא דבעינן שלא יבצר עד שעת הסגירו {כאן הערה=ואולי י"ל דחור קטן שהוא רק כדי לראות את הנגע לא צריך סתימה ולא דמי לחלון הפתוח דאם לא כן צריך לבדוק כל הבית מן החורין והסדקין וכוותא המוזכר, הוא לאו דוקא אלא חור כמדת העין. (אזני יהושע).}:

שם ומנין שאם כו' או שעמד בתוך הבית והסגיר כו'. פרש"י תחת המשקוף. וכן בנדרים הגי' כן בגמרא. והמל"מ בפי"ד מהל' ט"צ ה"ה בסופה מביא בשם הר"ש דגירסתו בת"כ עמד תחת המשקוף וכן עמד בבית. והביא שם מהר"י קורקוס דהיכי מ"ל שיסגיר בתוך הבית. (נ"פ דר"ל דע"כ לא נשאר שם אלא שיצא אח"כ והסגירו וא"כ תיפוק ליה משום הסגר הב') וע"ז תירץ דמ"ל כו' א"נ שישב שם עד הלילה ולמנות השבעה משעת הסגר. (ר"ל דמונין הז"י מיום הסגר הראשון). והמל"מ כתב עליו דל"י כוונת הא"נ. ול"נ פשוט כמש"כ. אבל לפעד"נ דבלא"ה הסגר דלילה אינו כלום דכל עניני צרעת אינן אלא ביום וכ"מ בר"ש בפ"ב דנגעים מ"ב מהת"כ (לפנינו גי' אחרת בת"כ) וכ"מ ברמב"ם בחבורו פ"ט ה"ט:

רש"י ד"ה אין פותחין. כדכתיב כו' לי ולא לאורי וכו'. כ"ה בת"כ. ק"ל דא"כ איך יליף רבא במו"ק (ח) מהכא דאין רואין הנגעים בלילה. הא משמע הכא דטעמא הוא משום דחסר הכנה להדליק את הנר לראותו. אבל אם כבר נר דלוק מעיקרא אה"נ דרואין כמו בחלונות. והא דלא ממעטינן לילה מלכל מראה עיני הכהן כמו דממעטינן מיניה שחרית ובה"ע. צ"ל דאור הנר בלילה יפה לראות ע"י יותר מע"י אור היום דשחרית ובה"ע:

רש"י ד"ה כה"ג ביוה"כ. כשהוא יוצא כו' לאחר הוצאת כף ומחתה כתיב ויצא כו'. עי' יומא (לב) ובפירושו שם דויצא דקרא קאי אלאחר הקטורת ומתן דם פר ושעיר:

רש"י ד"ה יצא ובא לו. כך חוזר ויוצא כו'. כצ"ל:

תד"ה אלא. ועוד כו' דאם היה נגע גדול ובסה"ש היה חסר ממה שהיה מטהרין כו'. מוכח מדבריהם דאפילו נשאר עדיין כגריס מטהרין. ואנכי ל"מ ד"ז מפורש במשנה. ואדרבה דמשמע לי דבכזה צריך הסגר שנית. דבפשיון דהוא סי' טומאה מצינו בפ"ה בסופו דאינו נטהר עד שילך כולו. ולא סגי בנתמעט מקצתו. ונראה דה"ה הכא אינו נטהר עד שתתמעט מכגריס. ובתוי"ט פ"ד מ"ז בסופו מעתיק דברי הר"ש בזה"ל והא דפליגי כו' כגון דתחלתו היתה בו כגריס ועוד והסגירו ובסה"ש כנסה אותו ועוד והסגירו הסגר השני כו'. הרי לפניך כמש"כ אני. אולם ראיתי בר"ש עצמו דליתא שם אלו ג"ת אחרונות. ונראה שהתוי"ט הוסיפן מד"ע בדברי הר"ש. ואישתמיטתיה דברי התוס' שלפנינו. דאולי הר"ש ג"כ בשיטתם ובכוונה השמיט לתיבות אלו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף