רש"ש/גיטין/לב/א

רש"ש גיטין לב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במשנה או ששלח כו' וא"ל כו' בטל הוא כו'. מזה קצת ראיה לדעת בעה"ע שהביא הר"ן בפ"ק דפסחים שיוכל לבטל חמצו ע"י שליח:

שם אם משהגיע גט לידה שוב א"י לבטלו. בהרע"ב אי א"ל ה"ז גיטך מעכשיו ולזמן פלוני כו' מכי מטא גיטא לידה לא מצי תו לבטולי כו'. תמוה דהתנן לקמן בפ"ז מ"ג מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ופי' שם בעצמו דמספקא לן אי תנאה הוי או חזרה הוי. ובקדושין (נט ב) מדמה לה הש"ס למעכשיו ולאחר ל"י. ומשמע דכ"פ כסתמא דמתניתין דלקמן והוא כרב שם בקדושין וכ"פ הרי"ף והרא"ש. וא"כ לספק חזרה ודאי מצי לבטולי'. וכן לריו"ח שם כיון דלא נגמר הגט עד לאחר ל"י ודאי מצי לבטולי'. ואפי' לשמואל דתנאה הוי לפרש"י שם דהיינו אם לא יחזור בו עד זמן פלוני הרי חזר בו כיון שבטלו. ואין קיום לדבריו כי אם לשמואל וכפי' הרמב"ן שהביא הר"ן שם דא"י לחזור דהכוונה אינה רק אם יחי' עד ל"י ע"ש. אולם כשמואל ודאי לית הלכתא אלא כרב או כריו"ח ע"ש ברא"ש ור"ן. שוב ראיתי שהרע"ב לקח דברים אלו ממקור נאמן מפי' הרמב"ם אלא דשם הלשון בסגנון טוב והרע"ב במחכ"ת ל"ד:

גמרא הגיעו לא קתני אלא הגיע ואפי' ממילא. הנה ראינו כאן דבר חדש בחכמת הלשון אשר לא שערוהו מחקריה חילוק בין מלת הגוף לבין כינוי הבא תחתיה:

שם מ"ד לא אלימא שליחותי' דבתרא משליחותא דקמא דליבטלי'. נראה דהוא ע"ד שאמרו אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהא גדול ממנו כו' (עדיות פ"א מ"ה):

בסה"ע אמר אביי בטל שתי לשונות משמע. (כה"נ) [כה"ג] משני לקמן (עב):

רש"י ד"ה בטלה היא. הודאת בע"ד כמאה עדים דמי. ואע"ג דחב בזה לב"ח של (דמשמע אפי' אין לו ממה לפרוע זולתה) זה לא מהני אלא במקום דשייך לומר הא דר' נתן כדמוכח בכתובות (יט) ע"ש:

תד"ה מ"ד (בסופו). כמו שרוצה להוכיח כו' דדברים שבלב א"ד מהא דכופין אותו כו'. כצ"ל:

תד"ה מבוטלת. והא דלא מקשה מאי אפשי בה כו'. כצ"ל. ור"ל דלגי' זו דלשון עתיד דהיינו מבוטלת תיבטל לא אמר כלום. ובאי אפשי קאמר דבריו קיימים א"כ ע"כ משמע דהוא לשון עבר וגבי גט קתני דבריו קיימים ובו לא מהני אלא לשון עתיד. ומתרצי דלעולם לשון עתיד הוא ואפ"ה מהני לענין מתנה מפני דהוא לשון הפקר משא"כ ביטול אינו לשון הפקר כמש"כ הר"ן בריש פסחים. (ומ"מ ק"ק לשון הר"ן שם שכ' בפשיטות דודאי מ"ד בנכסי דידי' דלבטלו כו' לא משמע דהוי הפקר. והרי לגי' שלפנינו בכריתות מוכח דהוי הפקר. ואולי לישנא דליהוי כעפרא מיגרע גרע לי'):

בא"ד ור"י אומר שיש ליישב כו' דאי ליבטיל משמע כו' והוי הפקר כו'. מש"כ המהרש"א דאל"כ תיקשי ליה הכא מאי אפשי כו'. דברי תימה הן. דהא אמר נמי תיבטל דודאי הוא לשון עתיד ואפ"ה הוה ס"ד דהדרא למרה וה"ה אי אפשי כיוצא בה ולכן תני שפיר בגט דמהני. גם הצ"ע שהניח בדבור הסמוך לפרש"י דשם תמוה. דהא מ"מ מוכח משם דלשון בטל הוא לישנא דעבר דאי הוי לשון עתיד לא הוי מהני מידי כמו תיבטל וא"כ מדוע גבי גט מהני דבו לא מהני אלא לשון עתיד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף