רש"ש/בבא קמא/יז/ב

רש"ש בבא קמא יז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תד"ה קמ"ל אלא ילפינן בהמה משבת כו' דבעירה ובהמה הכל אחד. ולשון הנ"י מבהמתך דכלאים או דשבת כדתנא דבר"י ושב הכהן כו' והנה כלאים גופייהו לא ידעינן אלא משבת לקמן בס"פ הפרה ולכן לכאורה לשון התוס' מדוקדק יותר אולם ק"ל הא בכ"ד אמרי' הנ"מ היכא דליכא דד"ל כו' והכא בהמתך דכלאים דמי ליה ולפמש"כ התוס' (במנחות ד) בד"ה מנ"מ ע"ש הוה א"ש אכן הם עצמם סתרו שם תירוצם וכן נ"ל סתירה לדבריהם מריש יומא ע"ש אבל אי ילפינן מכלאים א"ש דכה"ג פריך (במכות יג ב) ועוד ליגמור מעיני מלעיני דהא גמר לעיני מלעיניך אולם גם זה נסתר מהא דיומא וקשיין אהדדי הא דיומא והא דמכות ודע דלפי' התוס' ע"כ מוכח דילפינן שני דברים מבהמה דשבת ועי' לקמן ספ"ה בתוי"ט ומש"כ עליו:

תד"ה זרק נראה כו' דהשני חייב. מכאן השבתי לאשר נדרשתי מחכם א' אם שבר איש אחד כלי של חבירו ואח"כ נפלה דליקה ר"ל באותו בית אשר בו היה הכלי ונשרף כל אשר בתוכו באין מציל אם חייב המזיק לשלם או דמ"ל סוף סוף אם לא שברתי' היה נשרף ומדברי התוס' שלפנינו מוכח שחייב מק"ו דהא נידון דהתוס' כבר ברי היזקא שהרי האבן או החץ היה מוכנים לשברו חייב המשבר ק"ו בנפלה דליקה אח"כ דבשעה ששברו לא היה עדיין מוכן המזיק דחייב ועוד ראיה מהנ"י לקמן בפ' המניח במשנת שני שוורין תמין שחבלו זב"ז שכ' דסיפא דאבד האחד שא"י לומר בעליו שלם אתה לי כי שלי אבד כו' וכ"כ התוס' שם ועוד יש לי ראיות בזה ואכ"מ אמנם אם כבר נפלה דליקה באותו חצר אולי דומה למ"ש (בגיטין עט) אבל קדמה דליקה לגט לא ע"ש. ועי' במלחמות בהא דרבה בסוף פרקין. ועי' לקמן (קטו ב) כיוצא בדינים אלו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף