רש"ש/בבא מציעא/ב/ב

רש"ש בבא מציעא ב ב

גמרא משום דמורי ואמר חבראי דמי קיהיב כו'. לכאורה שפת יתר הוא ולא הל"ל אלא אנא דמי קא יהיבנא כדאמר לקמן (סוף דף ה) ונ"ל דבא לומר הואיל דלא ארגו בעצמו דליהוי שייך לומר אדם רוצה בקב שלו מט' קבין של חברו דלקמן (לח.) וכן לא בא לידו מאבותיו דליהוי שייך ביה שבח בית אביו כבכתובות (עט ב) אלא בדמי אתא לידי ליזל ליטרח ליזבן:

רש"י ד"ה ולחזי זוזי. להיות נזכר משהלכו מלפניו. כצ"ל:

תד"ה ולחזי. אותו שהמוכר מסייעו יפטר משבועתו. והרא"ש (סימן ג) הביא בשם ה"ר יונה להקשות על הא דע"א יפטור משבועה מהא דנקיט הש"ס באיזה מקומות לענין זה לשון עדים דמשמע דע"א לא. והוא תירץ דר"ל עדות המועלת ואף ע"א. גדולה מזו מצאנו בכתובות (כב ב) דמשני אביי על הא דאריו"ח שם שנים אומרים כו' (וכן לקמן שם אברייתא דנקטא נמי שנים) תירגמה בעד אחד. ואף דרש"י פי' שם ולאו שנים איתמר כו' הלשון ל"מ כן. ולע"ד ראיה דע"א פוטר משבועת השומרים מהא דכתיב בפרשת שומר שכר אין רואה שבועת ה' תהיה כו' ודרשינן בסוף האומנין הא יש רואה יביא ראיה ויפטר ומשמע אפי' חד כדדרשינן בשלהי סוטה לא נודע מי הכהו הא נודע כו' אפי' אחד כו' אך שם דרשינן אפי' עבד ושפחה וא"כ הכא נמי וזה לא שמענו והפוסקים לא למדוהו אלא מהא דע"א מחייבו שבועה והתם עד כשר דוקא וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' עדות הל"ג:

בא"ד. והשתא גריס שפיר ולא ידע כו'. לשון הנ"י דכיון דתרוייהו יהבי זוזי שכח כו' ר"ל דאילו קבל מחד לא שכיח דישכח והתוי"ט מסיים דאי מחד א"נ לומר שמכר לאחד ונראה דט"ס וצ"ל לאחר ברי"ש ור"ל לאותו שלא קבל ממנו המעות וכדכתבו התוספות בקדושין שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף