רש"י על בראשית רבה/יח

רש"י על בראשית רבה יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י על בראשית רבה - פרשה יח

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  

א  [עריכה]

ויבן ה' אלהים. ניתן בה בינה יותר מן האיש:

משקשטה בעשרים וארבעה מיני תכשיטין אחר כך הביאה לו. ומפרש בל"ב נתיבות שהאגדה נדרשת שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר כיצד ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם ויצמח ה' אלהים מן האדמה שמענו ששם הקדוש ברוך הוא את האדם בגן עדן וברא בו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים אבל לא שמענו שברא לו חופות של זהב ואבנים טובות והיכן שמענו בחירם מלך צור בעדן גן אלהים היית (יחזקאל כח יג) אמר לו הקב"ה וכי אתה הוא אדם שעשיתי לו כל הכבוד הזה:

כל אבן יקרה מסכתך. רבנין אמרין עשר וריש לקיש אמר אחד עשר רב חייא אמר שלשה עשר רבי חייא וריש לקיש תרווייהון אמרין כלל ופרט נעשה כלל מוסיף על הפרט כל אבן יקרה כלל אודם פטדה ויהלום פרט וכלל מוספת על הפרט רבי חייא דאמר שלש עשרה עבד אבן יקרה מסכתך תלתא כללי ובפרט עשר היינו שלש עשרה וריש לקיש דאמר אחד עשר עביד אבן יקרה מסכתך חד כללא ובפרט עשרה היינו אחד עשרה ורבנן דאמרי עשר סברי כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט:

כרס"נ זהב בלשון יון קורין לזהב כורסנא עושה מלאכת זהב. ס"א:

אית דמחלפין. יש שמחליפין רבי אליעזר בשם רבי יוסי בן זמרא דאמר לעיל ניתן בה בינה ברבי ירמיה בשם רבי שמעון ברבי יצחק מכאן אתה למד שניתן לה בינה יותר מן האיש שדרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה ואפילו הכי יש לה חכמה אבל האיש יוצא לשוק ולומד בינה מבני אדם:

משקשטה בעשרים וארבעה מיני תכשיטין. האמורים בספר ישעיה דכתיב ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים והשביסים והשהרונים וגו' כ"ד הם ומפרש בל"ב נתיבות וכו':

קורקוסים. קרסים:

ב  [עריכה]

פרסנית. הלכנית:

ג  [עריכה]

מגורות מדורי בית הרחם:

טבות לקרתא דמלכא שושבינה. טובה העיר ומשובחת שהמלך שושבינה:

ד  [עריכה]

לקשקש עליו כזוג. בתמיה. וכי זו האשה שהיא עתידה לגנות אותי בדברים. זו היא שמפעמתני כל הלילה כולה בשעת תשמיש כמו ותפעם רוחו (פ' מקץ) ומתרגמינן ומטרפא רוחיה לשון טרף בקלפי קל טרפי כולם לשון הקשה:

החלומות מיגעין את האדם. כמה דאת אמר וחתתני בחלומות (איוב ז):

וזו מיגעת את האדם. בשעת תשמיש:

אינה אלא בחלום. שבשעת שינה נבראת דכתיב ויפל ה' אלהים תרדמה וגו' ע"כ:

ה  [עריכה]

גר שנתגייר. והיה נשוי לאחותו בין מן האב ובין מן האם אחר מתן תורה יוציא דברי רבי מאיר וכו':

מן האב יקיים. שאין להם משפחת בית אב. ס"א:

איתובין ליה חכמים לרבי מאיר והא כתיב וגם אמנה אחותי בת אבי היא (פ' לך לך) אלמא מן האב יקיים וקשיא לר' מאיר דהא אברהם כלאחר מתן תורה דמי דכתיב ביה עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (פ' וירא) וקאמר אחותי בת אבי היא ומשני בשיטתן השיבן וכו' ע"כ:

וגם אמנה אחותי בת אבי היא וגו'. ואמאי יקיים:

בשיטתן השיבן. וכסבורין הן שאחותו ממש היתה אפילו מאב אלא לפי שידע הוא מנהגן שאין חוששין לצד אב אמר כן שלא ישלחוה ממנו:

על כן יעזב איש את אביו ואת אמו. אלמא צריך להרחיק מקרובותיו בין מן האב ובין מן האם. ס"א. והכי משמע קרא על כן יעזב איש אחותו הבא מן האב ומן האם ודבק באשתו שאינה קרובה ע"כ. ופשטו ליה על כן יעזב איש וגו' הסמוך לאביו והסמוך לאמו כלומר לעולם אימא לך מן האם ולא מן האב וכגון שהיתה אחות אביו מאם ואחות אמו מאם אבל אחות אביו ואחות אמו ואחות עצמו מאב לא ובהא לא תקשי:

אתיב ר' אבהו והא כתיב ויקח את יוכבד דודתו לו לאשה. מאי לאו דודתו מאם ותיובתא דרבי מאיר ורבנן דאמרי אחותו מאם מעתה אפילו כבני נח לא היו ישראל נוהגין קודם מתן תורה אלא דודתו מאב ופשטו ליה על כן יעזב איש הסמוך לו מאביו הסמוך לו מאמו כדאמר ר' שמואל:

זונה שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים הראשון פטור והשני חייב משום בעולת בעל. שהשני יודע בעילת הראשון והראשון אינו יודע בעילת האחרון ואי נמי מצאה בעולה אפשר מוכת עץ היתה אי נמי אלמנה היתה:

וכי נתכוון הראשון לקנותה בבעילה הדא אמרה בעילה בבני נח קונה שלא כדת. דבדת ישראל אין בעילה אם לא נתכוין לקנותה בבעילה:

ס"א. הסמוך לאביו. כדפרישית והא נמי אחות אביו מן האב היתה ולא מן האם וכדמוכח תרגום ית יוכבד אחות אבוהי:

על הנשואות חייבין. על ודבק באשתו סמוך כלומר לאחר שיש לו אישות בה שכן דרך הספר הזה הולך ומפרש המקרא שהוא עומד בו ודורש בו בשני דפין ואינו מזכיר כי אם ראשי תיבות המקרא והולך ודורשו על פני כולו סתם אבל צריך שיפקח הצופה את עיניו ויתפוס בידו משוט לאחוז תיבות המקרא שהדורש עומד בהם להשען עליהם המדרש אף כאן את מוצא שהמקרא הזה ודבק באשתו הוא עומד מכאן ואילך ראה בעיניך ושים לבך אל כל הדברים האלה אשר אני מראה אותך לקבוע כל מדרש ומדרש על מוסדו אשר יוסד משם:

ועל הארוסות פטורין. על ודבק באשתו סמוך להוציא ארוסה שאין לה אישות בה עדיין:

שהשני יודע בעילת הראשון וכו' וקנאה בבעילה דכתיב ודבק כיון שדבק בה נעשית אשתו. ע"כ. ומניין שאין להם גרושין לומר שאף בדבר זה אינן נוהגין כדת ישראל לגרש את אשתו בגט או ששניהם מגרשין זה את זה נמצאת תורתנו אינה שוה לתורתם אף לדבר הזה שבדת ישראל האיש מגרש את אשתו ולא האשה ובדתיהם שניהם מגרשין זה את זה דאמר רבי יוחנן בדיניהן אשתו מגרשתו ונותנת לו דופרון פירוש דיו פורנא כתובה מוכפלת כיון דהיא רוצה לגרש אותו ולא הוא אותה:

ס"א. מניין שאין להם כו' כלומר כשם שלמדך כאן שבעילה קונה בבני נח מודבק באשתו שלא כדת משמע דבדביקה נעשית אשתו מנין שאף דבר זה יכול ללמוד ממנו שאין להם גרושין שאינו רשאי לגרשה דכל שעתא ושעתא דבא עליה מודבק באשתו ואם בא לגרשה נמצא שאינו מודבק בה ועובר על ודבק באשתו:

רבי יהודה בשם רבי סימון ורבי חנן בשם רבי יוחנן אמר שאין להם גרושין. שכל שעה ושעה הכתוב מזהירו ודבק באשתו והיו שניהם לבשר אחד ולא יתפרדו איש מעל אחיו שאינו רשאי לגרשה כדמפורש כבר דאודבק באשתו סמוך:

או ששניהם מגרשין זה את זה. דכתיב והיו לבשר אחד דמשמע כשם שהוא רשאי לגרשה כך היא יש לה רשות לגרש אותו והאי ודבק באשתו לא להכי נפקא דילפינן מיניה שאינה רשאה לגרשו אלא אצטריך ליה לכדאמרן שבעילה קונה בבני נח שלא כדת כלומר שהדבר שקול שהכתוב נשמע לשני דברים:

אשתו מגרשתו ונותנת לו דיופורין. כלומר הוא ודאי אינו רשאי לגרשה שכל שעה הוא מצווה על ודבק באשתו אבל היא אינה מצווה עליו שלא לגרשו דלא כתיב ודבקו שניהם כאחד והאי והיו לבשר אחד נפקא ליה לכדלקמן למקום ששניהם עושין בשר אחד פרט לשלא כדרכה:

ובדרש רבי יהודה בר סימון אומר שאין להם גרושין או ששניהם מגרשין זה את זה. עדיין היה הדבר שקול. שלא נתברר לן לאיזה משני דברים הללו יהא המקרא נדרש וכדאמרה רבי יוחנן לגרמיה דלא אמרה חד אמורא משמיה אלא הוא גופיה עמד על בירורו של דבר זה המקרא נדרש שהוא אינו רשאי לגרשה דכתיב ודבק באשתו אבל היא מגרשתו מדלא כתיב ודבקו שניהם כאחד ע"כ:

תני ר' חייא עובד כוכבים שגרש את אשתו והלכה ונשאת לאחר ונתגיירו. המגרש וגרושתו שנשאת אין אני קורא עליו לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו' (דברים כד) הואיל ובשעת גרושין עובד כוכבים היה ובעילתו זנות:

כביכול לא ייחד שמו על הגרושין אלא על ישראל. כדכתיב כי שנא שלח אמר ה' אלהי ישראל שלא אמר הכתוב אמר ה' כי שנא שלח אלא הרחיק שמו הגדול מן הגרושין ונתנו על ישראל דכתיב כי שנא שלח אמר ה' אלהי ישראל:

ס"א. גם ר' חייא אהאי קרא קא סמיך דדריש ותני עובד כוכבים שגרש את אשתו והלכה ונשאת והלכו שניהם ונתגיירו איני קורא עליו לא יוכל בעלה לשוב לקחתה שהרי גרושיו אינן גרושין שהוא מצווה עליה לידבק בכל שעה ולא לגרשה דכתיב ודבק באשתו לפיכך אין גרושיו גרושין ולא נשואיה נשואין ועדיין היא אשת הראשון וכשנתגיירו יכול הראשון לשוב לקחתה:

וכששנא רבי יוחנן תו' של רבי חייא הבין דרבי חייא אהאי קרא קא סמיך ולהכי אתא קרא שאינו יכול לגרשה ואמר אשתו מגרשתו ולא הוא לאשתו ומביא ראיה לדבריו הא דתני רבי חייא וכו' והא דאמר רבי אחא בשם רבי תנינא שלא יחול שמו של הקב"ה על הגירושין אינו אלא על ישראל בלבד שהעובד כוכבים אינו בתורת גרושין מדלא כתיב כי שנא שלח אמר ה' אלא אמר אלהי ישראל כאן למדך שישראל הוא שנצטוו על הגרושין ולא על העובד כוכבים וענין הפרשה מספר בגרושין וכל הפרשה לא כתיב ה' אלהי ישראל כי אם בפסוק הזה. ע"כ:

בשעה שעלו ישראל מן הגולה נתפחמו פניהם של נשים מהשמש והניחו אותן ונשאו נשים נכריות והיו נשיהן מקיפות המזבח ובוכות הוא שמלאכי אמר וזאת שנית תעשו חטא שנייה לשטים:

כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה. מאין עוד פנות אל המנחה וגו' אמר הקב"ה מי יקבל מכם מנחה או זבח ואנקה שאתם גורמים לנשיכם בכיה:

שגזלת וחמסת וכו'. כל איסור שכתוב בבני נח אינו לא בעשה ולא בלא תעשה אלא במיתה:

למקום ששניהם נעשים בשר אחד. שמולידין בנים פרט לשלא כדרכה:

ס"א. מקיפות את המזבח וכו'. ולפיכך היו מקיפות את המזבח שהיו אומרות מה פשענו שהניחונו בעלינו אם מקנאין ומחשדין אותנו מזנות הרי אנו מזומנים לבא כאן ויבא הכהן וישקנו מי המרים כדין סוטה שקינא אותה בעלה והוא שמלאכי אומר וזאת תעשו שנית לשטים חטא שניה לאותו חטא שעשיתם בשטים דכתיב ויחל העם לזנות (במדבר כה א):

ומניין שהיו מוזהרין על העריות כישראל ת"ל ודבק באשתו וגו'. הרי כאן מלמד על מה שאמר למעלה אדרבי יהודה בר סימון ורבי חנין בשם ר' יוחנן ואדרבי יוחנן ואדרבי חייא ואדרבי אחא בשם רבי חנינא ואהא שבני נח מוזהרין על גילוי עריות כישראל והיך עבידא כלומר שחייב עליה בביאה שלא כדרכה ואיך יבא עליה בהיתר תלמוד לומר והיו לבשר אחד למקום ששניהם נעשו בשר אחד:

הא דאמרינן לעיל בעילה קונה בבני נח שלא כדת כגון שלא נתכוון לקנותה בבעילה שבא עליה בזנות אפילו הכי קונה שבדת ישראל אין בעילה קונה אם לא נתכוין לקנותה בבעילה:

ו  [עריכה]

(נשלה מלשון השולה דגים מן הים) וכי לא היה צריך קרא למימר וכו' סמוך אולא יתבוששו:

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וגו'. בתמיהא דבההיא ענינא משתעי קרא ולמה הפסיק הענין והתחיל לספר מעשה נחש והניח ענין הראשון:

רבי יעקב דכפר חנין. אמר לפיכך עירב פרשת נחש לענין אחר שלא להפסיק בפרשתו של נחש לעשות לה פרשה בפני עצמה ולפסוק בפורענותן לפיכך עירבה ע"כ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף