רש"י על בראשית רבה/יד

רש"י על בראשית רבה יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י על בראשית רבה - פרשה יד

פיסקא: ב  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  

ב  [עריכה]

בגמרא בירושלמי יבמות. נוצר לשבעה ונולד לשמונה חי וכל שכן לתשעה נוצר לתשעה ונולד לשבעה מהו א"ל איתא חמי אי לשמונה אינו חי כ"ש לשבעה בעון קומי רבי אבהו מניין לבן שבעה שהוא חי אמר לון מדידכון אנא ממטי לכון וכו' ס"א:

אם נגזר לילד בשעת יצירה שיהא במעי אמו שבעה חדשים ואתרמי שנולד לשמונה חי בר קיימא וכל שכן אם יהיה במעי אמו תשעה חדשים שהולד הולך ומתעצם וגדל עד תשעה חדשים במעי אמו:

נוצר לתשעה חדשים. אם נגזר עליו בשעת יצירה שיעמוד במעי אמו תשעה חדשים ואיתרמי שנולד לשמונה אינו חי שקודם זמנו בא:

נוצר לתשעה. ונולד לשבעה מהו מי אמרינן הואיל ורוב ולדות לשבעה חדשים וחיין אף זה בר קיימא הוא או דלמא הואיל שנגזר עליו שיהא במעי אמו תשעה חדשים והוא לא השלים זמנו משני חדשים אינו חי אמר ליה איתא חמי בא וראה ותדקדק בדבר אם לשמונה אינו חי לפי שלא השלים זמנו מחדש לשבעה לא כ"ש:

איט"א. חי איפטא לשבעה אוקט"א לשמונה אוקט"ו פי' לשון יוני הוא שאומרים למתעטש חיה השביעי ובשמיני למות כלומר אותו שנולד לשבעה חדשים חי אבל לשמונה אינו חי ע"כ:

ד  [עריכה]

וייצר שני יודי"ן. הן שני יצרים ולבהמה אין כתיב אלא יו"ד אחת. ס"א:

היתה משחרת מקדמת וממיתה את עצמה מרוב צער:

צרורה בקרבו. שאין לו רשות להשמיטה:

ה  [עריכה]

אין למדין ממתי יחזקאל. לפי שעדיין היה בהם עצמות ולא נחסרו כי אם גידין עור ובשר ולפיכך התחיל לארוג בהם הגידין תחלה על העצמות ושוב הבשר והעור אבל לעתיד לבא שהכל עפר ואין שם עצם אין הקב"ה מתחיל בגידין ועצמות כי אם כעין יצירות העולם הזה בתחלה עור ובשר ואח"כ גידין ועצמות:

תסוככני. לשון ארוג כמו ויסע את יתד האהל עם המסכת:

כעין האורג הזה. שאורג השתי תחלה ואח"כ מכניס הערב לתוכה כך הקב"ה בורא העור והבשר תחלה ואח"כ מכניס העצמות והגידין בנתים:

ו  [עריכה]

לביתה של מקולקלת. כדי שתראה מקולקלת מעשיה הטובים של מתוקנת ותלך אחריה:

לביתה של מתוקנת. שלא תהא מתוקנת למדה ממעשיה הרעים של מקולקלת:

ז  [עריכה]

עופר עולם. נגמר כולו בקלר בלע"ז:

מביא עפר זכר. מיני עפרות הן שקורין חול הגס עפר זכר חול הדק עפר נקבה ע"כ:

איכא דאמרי מינאי הוה אבי הבן ואית דאמרי מינאי הוה יתיב גבי דאב ובן דלא סליק רבי יוסי בן חלפתא למחמי ליה אפין לנחם את האבל להקביל פניו:

חמתיה. אבל לרבי יוסי יתיב שחיק א"ל רבי יוסי אנן רחיצין במרי שמיא דאתחזו לאפי ברך לעלמא דאתי אמר ליה לא מסתיי' לההוא גברא עקתא אלא דאתית ומעקת ליה לא כך כתיב ככלי יוצר תנפצם אתמהא אמר ליה ר' יוסי כלי חרס ברייתו מן המים והכשירו באור כלי זכוכית ברייתו מן האור והכשירו באור מפני מה זכוכית אם נשבר יש לו תקנה וכלי חרס נשבר ואין וכו' ככלי חרס שהוסקו תנפצם אין כתיב כאן אלא ככלי יוצר תנפצם כלי יוצר שלא הוסקו יכולים לחזור שלא נקרא כלי חרס אלא לאחר שהוסקו דכתיב חרשי אדמה אבל עד שלא הוסק כתיב כחומר ביד היוצר (ירמיה יח):

ס"א. מינאי הוה יתיב גביה דאב הבן אבל הוא לא היה כותי:

חמתיה. ראהו האבל לרבי יוסי דיתיב ושחי' מה כלי חרס לאחר שתתנפץ לא יתחבר כן המתים מאחר שיעשו עפר לא יקומו עולמית ואתה אומר שיראה פני הקב"ה היא לעולם הבא:

והוכשרו באור. שעל ידי האור המסיקו הוא עומד:

אמר רבי יצחק. מן הפסוק עצמו שאמר הכותי היה רבי יוסי יכול להשיבו תשובה נצחת ע"כ:

ח  [עריכה]

ויפח באפיו מלמד שהעמידו גולם מי הארץ עד לרקיע. שלא הוצרך לזרוק בו נשמה שאין זריקה אלא מלמעלה למטה אבל אדם לא היה צריך בו זריקה שמגיע לרקיע והקב"ה מטיל בו נשמה כביכול כאדם שנותן לתוך פיו של חבירו שעומד אצלו:

בעולם הזה בנפיחה. לכך אדם מת ולעתיד לבא שתנתן במתנה דכתיב ונתתי רוחי בכם הוא חי לעולם. ס"א:

ט  [עריכה]

שהיא עולה ויורדת. כשאדם ישן הרוח עולה מן הגוף ומשוטטת מן הגוף ועל זה חולם חלומותיו ממה שהרוח רואה ושומעת בעולם ויורדת בגוף. מצינו עליה אצל הרוח שנאמר מי יודע רוח בני האדם (קהלת ג כא) ע"כ:

נשמה זו האופתא. הוא דברייתא אמרין הא אופיתא טבא דעת כדגרסינן בשקלים (פ"א ה"א) אין יכולין לעמוד על אופי זו. ס"א והאופתא העיקר שבהם היא דברייתא אמרין האופיתא טבא דבר זה עיקר הוא וגרסינן במסכת שקלים אין אנו יכולים לעמוד על אופי של אומה זו (פ"א הלכה א') ובפסיקתא אין אנו יכולים לעמוד על אופי של דוד פעמים קורא אותו עני פעמים קורא אותו עשיר:

והיא חיה בגוף. שפעמים היא מצומצמת בצד הגוף בצד אחד וצד האחר של גוף כולו מת ואינו יכול לסייע מאותו צד שאין החיה שולטת בו ע"כ:

כל אבריו מזוגות והיא יחידה. שתי עינים שתי אזנים שתי ידים שתי רגלים:

אם ישים אליו לבו. לאדם הזה להמיתו רוחו כבר הוא בידו מבערב ונשמתו אליו יאסוף בגופו כבר יגוע כל אדם אם מאספה בתוך גופו ממקום אחד שלא תהא מפוזרת בכל האברים כבר יגוע כל אדם והקב"ה הוא מפזרה בכל הגוף שמחממת אותו בשעה שהוא ישן שלא ינשום וימות. לכך נקראת יחידה:

רבנן אמרין אם ישים אליו לבו רוחו היא בידו ונשמתו אליו יאסוף כבר יגוע כל אדם יחד. מקצתו היא מלמעלה ומקצתו בגוף ואלו אוספה כולה למעלה כבר יגוע כל אדם יחד אלא בשעה שהוא ישן הקב"ה מניחה מקצתה בגוף ומחממת אותו שנא יצטנן וימות האדם חוזרת עליו מלמעלה למטה לתוך גופו לכך על כל נשימה שאדם נושם צריך לקלס להקב"ה מאי טעמא כל הנשמה תהלל יה אכל נשימה שאלמלא שחוזרת מיד היה מת מיד ס"א:

שלא ינשום וימות פן תפרח נשמתו מן הגוף באותן נשימות שהוא מנשם כשהוא ישן ע"כ:

י  [עריכה]

רבי הונא אמר עשאו עבד מכודן בפני עצמו דאי לא לעי לא נגיס. אם אין נלאה במזונותיו אינו אוכל כך אם אינו עוסק בתורה כל ימיו אינו אוכל חיי העולם הבא לכך נאמר ויהי האדם לנפש חיה לכך בראו שיעסוק בחיי נפשו בעולם הזה למזונותיו ולעולם הבא לחיים מהו לנפש חיה שהעבידו לעצמו כבהמה לאדוניה וחיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה:

ס"א. מכודן עבד הנמכר לצמיתות:

נגיס. על שם הקערה הנקראת מגיסת בלשון תרגום שמשימים בתוכה המאכל ע"כ:

כאן עושה נשמה נפש ולהלן הוא עושה נשמה רוח. כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מניין ליתן וכו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף