רש"י על בראשית רבה/טו

רש"י על בראשית רבה טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י על בראשית רבה - פרשה טו

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ז  

א  [עריכה]

מתחלת ברייתה וכו'. מקודם שנברא אדם צריך לכוין איזה מקום הוא נוטעה שיש מקומות מרובים שאין ראוין לנטיעה הדא הוא דכתיב ישבעו עצי ה' ארזי וכו' (תהילים קד) שכוון הקב"ה את מקומן לכן הצליחו וגדלו ולכך הזכיר שם מלא על מטעת זו כביכול שהיתה כוונה גדולה לפני הקב"ה ואמר עד שלא נוצרה ממעי אמה צריך לכוין רוחותיה לפי שיש נטיעות הרבה שהן מגרעינין בת גרעיני תמרה ופחות שלהן הן אמריות:

הדא הוא דכתיב ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע. ר' חנינא אמר כקרני חגבים היו ועקרן הקב"ה ושתלן בגן עדן הה"ד ישבעו עצי ה' וגו' ויטע ה' נטיעות אשר ברא אלהים שכבר היו ברואים אלא נטלן ממקום ברייתן ושתלן בגן עדן לכך נאמר ויטע ה' היה לו לומר ויברא אלא נטלן הקב"ה ושתלן בגן:

א"ר חנינא. ישבעו חייהן וישבעו מימיהן וישבעו מטעתן ישבעו עצי ה' במדתן ושבע ימים הוא אורך ימים ישבעו מימיהן שיהיו שבעים מים לצרכם ומצינו שביעה במים ארץ לא שבעה מים (משלי ל) ישבעו מטעתן כל מטעותם שיהיו נוטעין יהיו כמותן. ס"א:

מאן דדריש ישבעו ימיהן שיחיו אורך ימים שפיר קא דריש שכן מצינו שביעה בימים דכתיב זקן ושבע ימים (פ' חיי) ומאן דדריש ישבעו מימיהן דהיינו שיהו שבעים מים כל צרכן אף הוא דריש שפיר שמצינו שביעה במים דכתיב ארץ לא שבעה מים ומאן דדריש נמי ישבעו מטעתן שפיר קא דריש שם בפסוק עצמו יש שביעה בנטיעה דכתיב אשר נטע ה' (תהילים קד):

ב  [עריכה]

על דאמר. גן גדול מעדן דומה דבר זה לפיגי למעיין שהיא נתונה וכו' מתרגמינן בתרגום ירושלמי עיינות מים כגן דמין ומשקה כל הגנה כך העדן שהוא קטן משקה את הגן שהוא גדול:

מתמצית בית כור שותה תרקב. מתמצית בית כור שהוא שלשים סאים שותה תרקב שהוא אחד מששים בבית כור שהרי בבית כור שלשים סאין עושים ששים תרקבים לפי שסאה ששה קבין ותרקב פירוש תרי וקב שהם שלשה קבים כך מתמצית עדן שותה הגן שהוא אחד מששים בעדן כדגרסינן במסכת תענית:

וישם מדברה כעדן מדבר גדול ממקום ערבה ולפיכך השוה הקב"ה מדבר לעדן וערבה לגן גדול לגדול וקטן לקטן:

ג  [עריכה]

פועלה טבא. פועל טוב היה הקב"ה שהעמיד לי שכרי גן עדן עד שלא עמדתי לפעול קודם שנבראתי ע"כ:

ד  [עריכה]

עילהו. כמה דאת אמר שום תשים עליך מלך:

ר' נחמיה אמר פיתה אותו. הזמינו לסעודתו למלך שעשה סעודה והזמין אורחים ואין שים אלא לשון בקשה כמו שים נא ידך תחת ירכי (פ' חיי) כך כל ששה ימים היה עסוק בסעודה לשבת בערב שבת בא אדם והזמינו לשבת:

את האדם. עילהו בזכות אברהם שנקרא אדם גדול בענקים וגו' באיזה זכות יעצת לבראותו בזכות אותו שבא מרחוק הדא הוא דכתיב מארץ מרחק איש עצתו. ס"א:

ה  [עריכה]

אשר יצר זהו שבח שהוא עצמו יצר ע"כ:

ז  [עריכה]

רבי נחמיה אמר המוציא להם מן הארץ. צריך לומר שכבר הוציא לחם מן הארץ קודם שחטא אדם הראשון היה הלחם גדל ומשחטא אדם ונגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם נהפך לתבואה:

רבנין אמרין מוציא לחם. שעתיד להוציא לחם מן הארץ לעתיד לבוא שנא' יהי פסת בר בארץ (תהילים עב):

רבי חנינא ורבי שמואל. חד אמר לפת לא פת היתה וחרינא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות. למה נקרא שמה לפת לא כך שפת היתה קודם שחטא משחטא ללפת וחד אמר לפת לא פת שעתידה היא להיות אתמה שדבר שהיא עכשיו לפת עתידה להיות לחם לעתיד לבא לכמו שהיתה והוא טעם למאן דאמר להוציא לחם מן הארץ:

רבי ירמיה בריך קומי רבי זירא המוציא. וקלסיה:

כרבי נחמיה. שביק רבנן ועביד כר' נחמיה אלא שלא לערב האותיות לא משום הכי קלסיה דסבר כר' נחמיה דאמר המוציא אלא דאי אמר מוציא מערב מ"ם דהעולם עם מ"ם דמוציא ויחטוף אות אחת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף