מתנות כהונה על בראשית רבה/יד

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה יד

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  

א  [עריכה]

גמר חלתו. כדמפרש ואזיל ומצאתי רמז ה"אדם ל"נפש ח"יה ר"ת למפרע חלה:

ב  [עריכה]

יצירה לשבע. שאם נולד הולד בחודש השביעי מההריון יוכל להיות חי וכן בחודש התשיעי:

בעון קומי. אחד מאנשי יון שאל ליה:

מדידכון כו'. מכתב ולשון שלכם אני מביא אתכם תשובה וראיה:

ה"ג בערוך זיט"א אפט"א איט"א אוכט"א ופירש הערוך זיט"א פירוש בלשון יון יחיה אפטא שבעה. ובאותיות שלהן קורין אל הז' זיטא כלומר בן ז' יחיה:

איטא. הוא בלשון יון ימות ואוכטון הוא ח' ובאותיות שלהן האיטא הוא במקום ח' שלנו כלומר בן ח' ימות ובירושלמי דפרק החולץ גרס חיטא אוכטין איטא אפטא:

ג  [עריכה]

זה מצדד. פירש"י האדם אף כשהוא מביט לפניו ממש רואה מה שנעשה מן הצדדין והבהמה אינה רואה אלא כשהיא מצדדת ראשה לאחד מן הצדדין:

בצלם ודמות. צלם אלהים. אם יחטא ימות גרסינן וכן הוא לעיל פ"ח:

ד  [עריכה]

מפחדת כו'. רש"י ז"ל ובילקוט גרס משחרת פי' מקדמת עצמה כד"א ואוהבו שחרו מוסר ומתוך שאין בה יצר הרע דרכיה תמימות:

והרי אדם יש לו כו'. ואפ"ה אינו מת מפני הפחד:

א"ר חנינא כו'. וייצר כתיב פירוש קושר וצורר שאלמלא כן ודאי היה שומטה ומשליכה מפני הפחד ומ"מ צריך הוא ליצה"ר דאם לא כן מותרו מן הבהמה אין וכמו שדרשו למעלה טוב מאד זה יצה"ר:

ה  [עריכה]

[יצירה בעוה"ז כו'. וכדמפרש ואזיל פלוגתא דב"ש וב"ה]:

מתחיל בעור ובשר. כמו שנאמר באיוב עור ובשר תלבישני וגידים ועצמות תסוככני. [ובשר עלה וגו' גרסי']:

אין למדין כו'. פירש"י לפי שעדיין היו בהם עצמות ולא חסרו כ"א גידים ועור ובשר אבל לעתיד שהכל עפר הקב"ה יתחיל כעין יצירת העוה"ז. [בתחלה עור ובשר ואחר כך גידים ועצמות]:

לובש אחרון. וכן העור הנרקבת תחלה מפני שמונחת ע"ג קרקע עלה עליהם באחרונה וגידין תחלה על עצמות שנשארו עדיין ועל הגידים והבשר העור באחרונה אבל לעתיד שהכל נרקב יתחיל בעור שהוא עליון ויגמור בעצמות:

התכתני. הוא לשון עבר ומורה על היצירה הראשונה ולא אמר כן אלא תתיכני שהוא לשון עתיד כמשפט אית"ן:

מסו. סם או עשב שנותנין בחלב להעמיד. ולהפריד מי החלב מן הגבינה:

מסו. לשון חלוקה כד"א הרמונים משימסו. [ועי' בפ' שלח ולעיל פ"ד]. וכן אם של אשה היא מלאה דם וטיפה של לבנות יורד לתוכה ומיד נקפה. [וכ"ה לקמן פ' תזריע]:

רופף. מנענע נע ונד:

ו  [עריכה]

שופעת. ישרה וחלקה ומשופע:

המתוקנת. אשה חכמה צנועה ומעשיה טובים ומי שיש לו רעה מכניס הטובה בביתו כדי שתחפה על האשה הרעה ותלמוד אותה אבל איפכא לא פן תלמוד הטובה ממעשה הרעה וכן הכניס הקב"ה אברהם אבינו בתוך בית הרשעים והיה מחפה עליהם ולימד דעת את העם להכיר אביהם שבשמים. [ועי' זה במדרש קהלת בפסוק ראיתי את הענין]:

ז  [עריכה]

עופר. עפר דרש לשון עופר פי' בחור וחזק עומד על מעמדו ותקפו כד"א עופר האילים:

עולם. נער בחור לשון עלם:

כבני עשרים שנה נבראו. [רבינו בחיי בפ' הן האדם הביא מדרש] שנאמר הן האדם היה הי"ה בגי' עשרים. [ושוב ע"ש]:

עפר לשון זכר אדמה לשון נקבה. [ופי' רבינו בחיי הנבראים כלם בעלי חומר ובע"ח כלם הם זכר ונקבה]. ופירש"י ז"ל מיני עפרות הן חול הגס עפר זכר חול הדק עפר נקבה וזה חזק מאד ושניהם כאחד טובים:

ה"ג רש"י [ובעל העקידה ז"ל]. אית דאמרי מין היה וא"ד מינאי הוה יתיב גביה וכן נכון [ודו"ק]:

למחמי כו'. להראות לו פנים ולנחמו:

חמתיה כו'. אבי הבן או המין אשר ישב שם רואה את ר"י יושב ושוחק:

רחיצין כו'. מובטחים אנו בה' יתברך שאתה תשוב ותראה פניו לעוה"ב:

[דאתחמי גרסי']:

א"ל האבל או המין היושב שמה וכי אינו די לו לאותו האיש האבל בצרתו אלא שבאת לצער אותו בדברי הבאי וכי יש חרסין נשברין שישובו ויתדבקו לאחד כו':

[מתדבקין גרסינן]:

ברייתו מן המים כו'. ולכן אין תקנה לשבירתו מפני שתחלת הכשרו וסופו שני הפכים אבל הזכוכית תחלתו וסופו שוה לפיכך יש לו תקנה לשבירתו וכן אנחנו נבראים בדרך אחד שוה לפיכך יש לנו תקנה:

בנפיחה. הזכוכית נעשה על ידי נפיחה לפיכך יש לו תקנה בנפיחה ככחו אז לתקנו בנפיחה כן כחו עתה:

א"ר יצחק כו'. בא לתרץ ששאלת המין אינה כלום דלא כחיב נוצר דמשמע שנוצר כבר אלא כלי יוצר שעדיין לא נוצרו:

כלי יוצר שלא הוסקו. גרס שלא נשרפו עדיין בכבשן וכן הוא בילקוט ועדיין הם טיט וחמר ויש תקנה לשבירתן:

ח  [עריכה]

מקום מזבח כו'. דייק מדכתיב האדמה והל"ל מן אדמה משמע ממקום המיוחד שבאדמה וזהו המזבח שבמקום ב"ה ומכפר על ישראל וכתיב גבי מזבח אדמה תעשה:

מלמד שהעמידו כו'. פירש"י דייק מדלא כתיב וזרק דהוה משמע למקום רחוק ואמר ויפח כאדם הנותן לתוך פיו של חבירו העומד אצלו:

לפי שבעולם הזה בנפיחה. הנשמה ניתן בו ע"י נפיחה ומצאתי הגירסא [במאמר התחיה להרמב"ם ז"ל פ"ט] ומי שנפח דעתו לחזור רוחו אליו לכך כתיב והרוח תשוב אל האלהים אבל לעתיד לבא במתנה שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם מי שנותן איך דעתו לחזור. יתידה חיה גרסי':

ט  [עריכה]

שהיא עולה ויורדת. פירש"י בשעת שינה היא עולה מן הגוף ומשוטטת בעולם ואחר כך שבה לתוך הגוף ועי"ז חולם חלומותיו ממה שהרוח שומע בעולם:

האופיה. פירש"י וערוך עיקרו ודעתו:

דברייתא אמרי. זו שהבריות אומרין:

האופיתא טבא. הדעת הוא טוב. ע"ד שאחז"ל תמן אמרין דעת קנית מה חסרת דעת חסרת מה קנית דדא ביה כולה ביה:

והיא חיה בגוף. פירש"י פעמים שהיא מצומצמת בצד אחד של הגוף וצד אחר של הגוף כולו מת. ואינו יכול לסייע מאותו צד שאין החיים שולט בו:

משנים שנים. שני עינים שני אזנים וכן כולם:

רוחו כבר היא כו'. בעת השינה הרוח כבר יצא ממנו:

ה"ג כבר הוא בידו ונשמתו כו'. פי' ואם יאסוף נשמתו אליו ר"ל על האדם שתהיה קשורה במקום אחד ולא תהא נפזרת בכל הגוף כבר יגוע אלא וכו'. [ועי' עוד מזה בפ' וילך]:

אם ישים אלהים לבו. כלומר שיתן דעתו עליו להמיתו:

למעלן. אם אף הנשמה יאסוף אליו למעלה כבר יגוע:

לקלס. פירש"י שאלמלא שהיא חוזרת אליו מיד הוא מת. ל"א פן תפרח נשמתו ממנו באותן נשימות שמנשם בעת השינה:

י  [עריכה]

עוקץ. זנב ודייק מדכתיב חיה דמשמע כמו חיה ממש וזהו זנב שאילו צורתו וקומתו כבר כתיב בצלמנו כדמותנו:

ה"ג בפירש"י ז"ל [ובמדרש איכה פ' נתנני ה' בידי ובקהלת פ' ושנאתי]:

עשאו עבד מכודן בפני עצמו. ופי' הערוך משועבד לעצמו שיעבוד ויעמול לפרנס את עצמו וכדמפרש ואזיל דאי לא לעי כו' אם לא יעמול ויעשה מלאכה לא יהיה לו מה לאכול:

נגיס. אוכל והנה הוא כבהמה המשועבדת לאדניה לכל מלאכה וזהו לנפש חיה ובהמה בכלל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף