יפה תואר על בראשית רבה/טו

יפה תואר על בראשית רבה טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה טו

פיסקא: א  ב  ג  ד  ו  ז  

א  [עריכה]

אדם צריך לכוון את רוחותיה. פי' גבוליה ומצריה שתוכל להתפשט בשרשיה ולהסיר מזה כל מניעה:

הה"ד ישבעו עצי ה' וגו'. איננו נמשך על מה שלפניו וכמו שחשבו המפרשים אבל הוא מאמר בפ"ע ובא לדרוש את הכתוב ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע דמשמע דכבר נטע אותם. וזה שהוא דורש עצי ה' המה עצי ג"ע אשר שתלן מארזי לבנון אשר נטע כלומר אשר לפני זה היו נטועים בלבנון. ושם היו קטנים כקרני חגבים ומששתלן בג"ע צמחו וגדלו:

ישבעו חייהם כו'. חייהם הם פירותיהם כי יהיו נאים. מימיהם שתהא אמת המים עוברת מתחתיהם. מטעתן הוא שתהא צלן נאה וכמו דאיתא בבמ"ר פ"ב אילן אילן במה אברכך ומברך אותו בשלש ברכות אלו ע"ש:

לא היה העולם ראוי כו'. פי' לרב חשיבותם אין העולם כדאי להם ורק בשביל שנבראו לצורך ביהמ"ק לכן נבראו גם לצורך בני אדם:

ואין לבנון אלא ביהמ"ק. ע' בויק"ר פ"א וביומא פרק טרף בקלפי:

כ"ד מיני ארזים. ובקרא מזכיר רק שבעה המשובחים שבהם ובזה הכל מודים. ורק ר"א מוסיף כי גם בין אלה השבעה יש שלשה מינים היותר משובחים וע"ע בזה בר"ה פרק שני:

ב  [עריכה]

והכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות. זה היא קושיא על שניהם כי לדבריהם משמע ששניהם סמוכים זה לזה. או שאחד הוא בתוך השני ומהמקרא ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן משמע דרחוקים זה מזה. וכל אחד מתרץ את הפעל יוצא לשיטתו. ע"ד דר' יוסי יתפרש ונהר יוצא ומתמצה מעדן הגדול ובו יש די להשביע את הגן הקטן. ולפ"ז אין הוראת יוצא על מרחק המבדיל רק הוא מלשון תמצית. ולר"י יתפרש כי העדן הוא כמעין המוציא מים להקשות את הגן הגדול:

ור"י אין לו אלא מקרא אחד. פי' וכיון דקיי"ל דשני כתובים המכחישים יבוא הכתוב השלישי ויכריע. וא"כ כיון דלר' יהודה יש שני כתובים ולר' יוסי כתוב אחד מהראוי להחזיק בכתוב השני אשר הוסיף ר' יהודה להיות כמכריע בין שני הכתובים המכחישים. וע"ז אמר ר"ח דצפורי כי גם לר"י יש כתוב המכריע לדעתו. ומ"ש האיר הקב"ה עינו כו' לא שלא ידע מקודם את הכתוב הזה הגלוי לכל. אבל מתחלה חשב כי מדבר וערבה. וכן עדן וגן המה רק שמות הנרדפים והכתוב כפל את דבריו במלות שונות. והקב"ה האיר עיניו וראה כי אין כאן כפל הדבר במ"ש. אבל מדבר הגדול ישים כעדן הגדול וערבתה הקטנה ישים כגן הקטן:

ג  [עריכה]

קודם לאדה"ר. ונמשך על הכתוב שלפניו דכתיב וייצר ה' אלהים את האדם וגו'. וע"ז יאמר מקדם ולפני הזמן הזה ויטע ה' אלהים גן בעדן:

הה"ד ואלהים מלכי מקדם וגו'. זה הוא דרש חדש, דקשיא ליה כיון דהג"ע נברא למען האדם, למה נברא באמת לפני האדם. הלא מהראוי להקדים הסבה אל המסובב, וע"ז מביא הכתוב פועל ישועות בקרב הארץ. ראו פעלא טבא שהתקין הקב"ה שכרי עד שלא עמדתי לפעול:

ד  [עריכה]

באיזה זכות יעצת לבראני. כי בבריאת האדם נתיעץ הקב"ה עם מלאכי השרת כדלעיל בפ"ה. ומהם אמרו שלא יברא כיון שעתיד לחטוא. ורק בזכות אברהם שבזכותו היה העולם כדאי להבראות (כמ"ש בפ' שלפני זה) נברא האדם. ולכן נאמר על אברהם מארץ מרחק איש עצתי (ישעיה מו, יא) כי שמע בקול ה' לעזוב את בית אביו ללכת ממרחק לארץ כנען אשר זה הוא אחת מעשרה נסיונות, ונקרא איש עצתי כי הוא וזכותו היו בעצתי לברוא את האדם:

ו  [עריכה]

שהוא פוסה על כל החיים. פי' שהוא מתפשט ופרוש על כל החיים וכל הרוצה ליטול חלק שם בג"ע יבוא ויטול. וכ"נ ממ"ש בשוח"ט מז' א' מה עץ החיים פרוש לכל באי עולם בג"ע כך התורה פרושה לכל החיים ומביאתן לחיי העוה"ב. וז"ה ג"כ כוונת כל המאמר כי עץ החיים הוא התורה וכמ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה. והתורה איננה נחלת איזה אנשים אך היא נחלת כל החיים השוכנים בתבל וכדאיתא בסנהדרין כהנים לויים וישראלים לא נאמר אלא האדם כו' וז"ש מהלך ת"ק שנה אשר זה הוא מרחב הארץ אשר בני אדם יושבים בקרבה. ומ"ש וכל מי בראשית מתפלגין מתחתיו הכוונה כי כל החכמות כלולות בתורה. ור"י בשם ר"י בר אלעאי מוסיף כי לא לבד הנוף מתרחב על כל העולם. פי' לא לבד סעיפי התורה סתריה ורמזיה כוללים כל החכמות אלא אפילו קורתו וזה יסוד ופשט התורה תתרחב בחכמתה על כל העולם:

ז  [עריכה]

לפת לא פת היתה. פי' שנקראת לפת משום דבימי אדם היה הלחם יוצא מן הארץ גדול כלפת וסובר כר"נ שכבר הוצא לחם מן הארץ. וחורנה אמר שעתידה הארץ להוציא לחם גדול כלפת וסובר כרבנן מוציא שעתיד להוציא. וז"ש בירושלמי אלין פלוגוותא כאלין פלוגוותא. כלומר דפלוגתת ר"נ ורבנן ופלוגתת רחב"י ורשב"א אחת היא:

הביאו מרורות לעולם. כי מרורות איננו תאר לאשכלות דא"כ היה לו לכתוב אשכלות מרות או מרים. אבל מרורות הוא שם דבר וכמו כי תכתוב עלי מרורות. ודריש אשכלות אשר הביאו מר המות וזה הוא אדה"ר שהביא מות לעולם. או דדריש ענבימו ענבי ראש הענבים אשר אכל אדם שהיה ראש לכל הדורות. וכי הוא בספרי:

תאנים היו. ונקרא עץ הדעת כי גם התאנים מוסיפים דעת לאוכליהם וכדאיתא במדרש קהלת על פסוק ברבות הטובה:

טרדו הקב"ה כו'. ואע"ג דמסדר הכתובים נראה כי תפרו להם עלה תאנה בטרם גורשו מג"ע. אבל מסברא נראה להם כי החטא והגירוש היו תכופים זה אח"ז ולא היה להם פנאי לתפור עלה תאנה בג"ע. והכתוב נכתב שלא במקומו רק ללמד לנו מענינו כי עץ הדעת תאנה היה. וממה שקרב אדם גם חוץ לג"ע אל התאנה הוא משום שקרב אליה בחטאו לכן לא בוש ממין הזה. אבל למינים אחרים בוש להתקרב:

לא גלה הקב"ה אותו אילן כו'. מחלוקת השלמים האלה איזה אילן היה ע"כ תלויה בדעת ובהשכל. ולזה נאמר כי היא תלויה בזה. הנה הקשו איך אפשר כי בשביל החטא באה לאדם הדעת אשר תנשאהו על כל בהמה וחיה ויהיה חוטא נשכר. ולפני זה החטא היה כבהמה בלי דעת והשכל. וחמש תשובות יש בזה בין המחקרים. וכל אחד מיישב הכתובים לפי שיטתו. התשובה הא' היא במשל לעור אשר ידע היטב כל דרכי המדינה ואנשיה בכח הדעת. ואח"ז נפקחו עיניו וראה במוחש כי לא שגה בדמיונו. ולפ"ז פקיחת עיניו לא הוסיפה לו דעה חדשה רק חזקה את דעתו הראשונה במוחש. וכן היה האדם לפני חטאו היה לו דעת מופשטה מן המוחש. וחטאו הוסיף לו רק העונג המוחשי בדעת. וזה הוא דעת ר"מ דאמר חטה היתה אשר היא מביאה לאדם הכח להשתמש במושכלות המוחשיות והטבעיות. תחת אשר לפני זה השתמש אדה"ר רק בדעה מופשטה מכל מוחש. התשובה הב' היא כי עץ הדעת טוב ורע הוא תאות המשגל וכמו"ש ברזילי האדע בין טוב לרע. וזה הוא ריב"א האומר ענבים היו כי המה מעוררים תאות המשגל. וכמ"ש זנות ויין ותירוש יקח לב. ולוט יוכיח. התשובה הג' היא שמתחלה היה האדם פועל הטוב בנטיה ואח"כ בא בקרבו החפץ להרע. והבחירה בטוב ורע. וזה הוא דעת האומר אתרוג היה שטעם עצו ופריו שוה וגם לפני האדם אשר מקודם נטה לטוב נהפך לבו בקרבו והיה הטוב והרע שוים לפניו ורק בבחירתו תליא מילתא עתה. והתשובה הד' היא כי לפני החטא היה האדם נאמן לאלהיו. והחטא הביא בקרבו התשוקה להתפלסף ולחקור בכל דבר. והוא כעין מלחמת התורה והפיליסופיא אשר השניה מבקשת תואנה וסבה בכל דבר וגם בראשונה היא מתוקה כדבש. וזה היא דעת האומר תאנה היה בשביל לשון נופל על לשון של תואנה הוא מבקש. וגם היא מזלת דבש מקרבה. והתשובה החמישית היא כי שכל המבדיל בין אמת לשקר זה היה לאדם גם לפני החטא בשלימותו. ולא חסר לו רק השכל המבדיל בין נאה ומגונה אשר זה הוא מן המפורסמות. וז"ה דעת ריב"ל האומר ח"ו הקב"ה לא גלה אותו אילן לאדם כו'. פי' כי מדברים הגלויים ומפורסמים המולידים את הנאה והמגונה זה לא היה לאדה"ר. ולא היה לו רק חלק בשכל המבדיל בין אמת לשקר. וע"ע במורה ח"א פ"ב ובמפרשיו הראשונים. וישלמו לך מה שחסר מעט בדברינו:

ואם על כבוד תולדותיו. חס זה איננו נמשך למה שלפניו אל עץ הדעת אך מדה חדשה וטובה בא המדרש ללמד לבני אדם כי לא יגלו קלון רעיהם וילמדו ק"ו מהקב"ה. שלא גלה הקב"ה קלון הבהמה שהיא תולדותיו על כבודו של אדם אשר הוא בשר כבשרו עאכ"ו שיחוס האדם [ובעל יד"מ נטה מפשט דברי היפ"ת וטח תפל על היפ"ת ע"ש. וכ"נ מהתו"כ על הכתוב והרגת את האשה וגו' וע"ש בתנחומא וברש"י]:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף