רש"י/שופטים/כ
|
< הקודם · הבא >
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה]
פנות כל העם. (תרגום:) רישי כל עמא:
ה[עריכה]
דמו להרוג. כוונו להרוג, אנישמינט"ו בלע"ז:
י[עריכה]
לעשות לבואם. לביאתם זו לגבעת בנימין 'ככל הנבלה' וגו':
יא[עריכה]
חברים. שוים בעצה אחת:
יב[עריכה]
בכל שבטי בנימן. עשרה שבטים נחשבו עשרה משפחותיו, שיהיו מרחל שנים עשר שבטים:
טז[עריכה]
אטר יד ימינו. גמודי יד ימינם, לא היו שולטים בה כאילו היתה אטומה, כמו (תהילים סט טז): אל תאטר עלי באר פיה:
כל זה. שבע מאות איש הללו:
אל השערה. לחוט השער:
ולא יחטיא. לא ישגה:
יח[עריכה]
יהודה בתחלה. אבל לא בחנו לשאול אם לנצח אם לינצח, ובאחרונה שבחנו, אמר (פסוק כח): עלו כי מחר אתננו בידך, השכימו והשלימו דבריהם:
כא[עריכה]
וישחיתו. נענשו על שלא קנאו כמו כן במעשה דמות מיכה שהיה כבר:
לג[עריכה]
בבעל תמר. במישר יריחו:
מגיח. נמשך, כמו (איוב מ כג): יגיח ירדן אל פיהו ; (תהילים כב י): גחי מבטן:
ממערה גבע. ממקום צר, ערותה וגלויה של גבעת בנימין, מקום תורפה שלה שהיא נוחה ליכבש משם, כמו (בראשית מב ט): לראות את ערות הארץ באתם:
לו[עריכה]
ויתנו איש ישראל. אשר בשדה, מקום לבנימן לברוח אל הגבעה, כי סמכו ישראל על האורב שיצאו לקראתם:
לז[עריכה]
וימשוך האורב. משך בשופר ; דבר אחר: משך בשופר העם אשר אתו, אל העיר:
לח[עריכה]
והמועד היה. מתחלה היה אות בין ישראל ובין האורב, להיות האורב מרבה להעלות עשן העיר, ויבינו ישראל אשר לכד האורב את הגבעה:
משאת העשן. גובה העשן:
לט[עריכה]
ויהפך איש ישראל. עכשיו חוזר לתחלת הדברים ושונה ומפרש, עשרים וחמשה אלף שכתבנו למעלה (פסוק לה), כיצד נפלו והיכן נפלו:
מב[עריכה]
ואשר מהערים. האורב שנכנס בעיר, משחיתים אותו בתוך השבט, בתוך העיר:
מג[עריכה]
כתרו את בנימן. הקיפו את בנימן ככתר המקיף את הראש, וכן (תהילים כב ג): אבירי בשן כתרוני, וכן (חבקוק א ד): כי רשע מכתיר את הצדיק, וכן גם בלשון עטרה נקראת הקפה (שמואל א, כג כו): ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם:
הרדיפוהו. קוראים אחריו רדיפה, צועקים זה לזה לרדוף:
מנוחה הדריכוהו. אצל הערים שהם נוחים בהם, שם הדביקוהו:
הדריכוהו. השיגוהו, ויש דוגמתו בלשון גמרא (כתובות ס ב): רהט בתריה פרסא בחלא ולא אדרכיה:
עד נוכח הגבעה. ממזרחה של גבעה:
מד[עריכה]
ויפלו מבנימן שמונה עשר אלף. בשדה בתוך המלחמה:
מה[עריכה]
ויעוללהו. הריגה אחר הריגה, כעוללות שאחר הבציר:
חמשת אלפים איש. הרי עשרים ושלשה אלף:
עד גדעום. שם מקום:
ויכו ממנו אלפים איש. הרי עשרים וחמשה אלף האמור למעלה (פסוק לה), והמאה הכתובים למעלה (שם), לא פירש היכן נפלו: [1]
מח[עריכה]
שבו אל בני בנימן. בכל הערים:
מעיר מתם. התמו כל יושבי הערים:
ועד בהמה. ואנשים בכלל 'מתום' היו, ש'מתום' לשון כליה הוא ויש לתמוה על אלף היכן הם, שהרי עשרים וששה אלף התפקדו מן הערים, ומן הגבעה שש מאות, וכאן מנה בנופלים עשרים וחמשה אלף ומאה איש, ושש מאות נמלטו אל סלע הרמון, והאלף ברחו אל הערים ונפלו למחרת כששבו בני ישראל אל ערי בנימין להחרים הנשים והטף:
- ↑ בדפוסים הישנים נוסף: (אליהו גילה לבעל מגלה עמוקות אותן המאה הלכו וישבו במדינות רומי ואשכנז וע"כ נקרא אליהו מתושבי גלעד שלא נדו מארצם אלא ישבו במקומם (מגלה עמוקות בגלי רזיא):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |