רש"י/שבת/קכד/ב

רש"י שבת קכד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אין מוציאין. הוצאה שלא לצורך דלא אישתרי לכתחילה ביו"ט טפי מבשבת אלא אוכל נפש והך דמשילין ב"ה:

טלטול מי שמעת להו. דמשוי יו"ט לשבת:

טלטול לאו לצורך הוצאה. בתמיה הלכך אי מזלזלת בטלטול מזלזלת בהוצאה:

להא דרבא. דאמר צורך מקומו כצורך גופו:

מר. פושי"ר:

שלא יגנב. דומיא דמחמה לצל ואסור בדבר שמלאכתו לאיסור:

שותא. מצודה:

לאו למימרא כו'. למה לי לפרושי בהדיא דליתיב עלה לאו משום למימרא דהאי דשרי לטלטולי משום דצורך גופו הוא:

שקילו שותא מקמיה כהנא. דניתוב על מקומה קאמר וצורך מקומה הוא דהוה:

מחמה לצל הוה. במקום הרע לה היתה ואי לאו דפריש בהדיא ליתיב עלה מאן דחזי סבר דמחמה לצל שרי ולמקומה לא היה צריך דלימא שישב במקומה:

בי סדיותא. כרים של לבד שקורין פילטר"א:

בי שמשי. בחמה:

אמר ליה שרי. רבא לטעמיה דאמר דבר שמלאכתו להיתר אף מחמה לצל מותר:

אית לי אחריני. איני צריך לגופו:

דכרבה סבירא לך. דאמר מחמה לצל אסור והלכה כרבא דאמר דבר שמלאכתו להיתר שרי לגמרי ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו מותר מחמה לצל ושלא יגנב אסור:

מכבדות. אישקוב"א שמכבדים בהן את השולחן:

של מילתא. בגדים לכבד שולחן שמלאכתו להיתר:

של תמרה. כעין שלנו לכבד את הבית דאסור משום אשווי גומות דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות:

לצורך גופו. למלאכת היתר:

אלא מחמה לצל בהא לימא רבי אלעזר אף של תמרה. דבר שמלאכתו לאיסור ליכא מאן דשרי מחמה לצל:

וכן אמר רבי אלעזר. של מילתא מותר של תמרה אסור מחמה לצל:

מתני' מעין מלאכה. שום מלאכה ואפי' אינה מעין הראשונה:

לצוק לתוכה מקפה. עבה דומיא דעיסה מעורבת במים:

גמ' הואיל ומוכנין על גבי אביהן. כשקדש היום:

מסיקין בכלים. ביו"ט שהרי ראוין לטלטל ויטלטל ויתנם לתוך האור:

ואין מסיקין בשברי כלים. דהוו להו מוקצין ולא חזו לטלטול:

עצים בעלמא נינהו. דהא מאתמול להסקה קיימי:

וקתני אין מסיקין. ולא אמרינן מוכנין היו אגב אביהן אלא אמרינן נולד נינהו ואסירי:

מר סבר מוכן הוא. כיון דראוי לשום מלאכה ומר סבר נולד הוה דמאתמול לאו להאי מלאכה הוה קאי הלכך: מעין מלאכתו בעינן:

הא רבי יהודה. מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דאית ליה מוקצה ונולד כלים לאו מוקצה נינהו שברים נולד נינהו:

והא. דתני מסיקין בשניהם:

רבי שמעון. דלית ליה מוקצה ולית ליה נולד:

והא. דתניא אף בכלים אין מסיקין:

רבי נחמיה היא. דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו המיוחד לו והאי לאו מיוחד הוא לו דלאו להסקה קאי:

דאייתור. שהשלים בניינו וניתותר ומהשתא לא קיימי לבנין אלא לישב עליהם ותורת כלי עליהם:

שרגינהו. אי סדרן זו על זו ודאי אקצינהו לצורך בנין אחר:

בחצר. דשכיחי בה כלים שהחרס הזה ראוי להם לכיסוי ותורת כלי עליו:

אבל לא בכרמלית. אפי' בתוך ד' אמות דלא שכיחי ביה מאני ולא חזי לכסויי:

אפילו בכרמלית. הואיל ולאו רה"ר הוא שכיחי דאזלי ויתבי התם וחזי לכסות בו רוק:

ורבא אמר אף ברה"ר. כיון דבחצר כלי הוא בעלמא נמי לא פקע שם כלי מיניה:

בריתקא. שם רה"ר:

איתווסאי מסאניה טינא. נתלכלך מנעלו בטיט:

כפר ליה. מקנחו:

אמר רבא לא מסתייה דלא גמירי. מה אסור מה מותר:

אלא מיגמר נמי מגמרי. מלמדין שיבוש שבידם לאחרים:

לדידי. לקינוח ואע"ג דלא שכיח הרי שם כלי עליו בחצר:

שנתכתתה. החבית:

מגופה. של חבית שנתכתתה החבית:

היא. המגופה:

ושבריה. של חבית ניטלין בשבת דחזו לכיסוי מנא:

לא יספות. יתקן להתיר בליטותיו ועוקציו בשבת דעביד כלי והוי מכה בפטיש:

ואם זרק. מגופה זו לאשפה בטלה מתורת כלי:

זרקיה לגלימיה. בשבת לאשפה ה"נ דאסור לטלטולי:

מבעוד

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף